למה, למה כבר כל כך הרבה זמן שאני כל כך רוצה לכתוב מהגיגי ושום דבר לא קורה, מחר אני אומרת מחר אכתוב,מחר ארוקן עצמי מכל המילים ההגיגים שלוחצים את הקרקפת ומאיימים על המוח שאוטוטו עומד להתפוצץ ועדיין אני ממשיכה להגיד מחר למרות שכבר היום יש לי מה להגיד. ולמרות זאת אני שוב אומרת מחר , מחר מבטיחה לעצמי שאכתוב. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בוקר טוב לרוח האדם שהבין כל כך צלול את הרוח.
תודה.
כמה חמקמק הוא המחר הזה,
מחד - כלכך קרוב הוא
מאידך - הוא never
אני מאמין עם זאת,
שעקב ההתעסקות הזו שלך בסוגיה
- גם זמן הפריצה יגיע.
"קלילה וכבדה" - כמו שכתבת..