ב"ה אביו של הנער שלמה חוזר משליחותו ולאחר שמתגלה לפניו מצוקת בנו, הוא נרתם לסייע לו להביא את שרה בת מלך ספרד לירושלים, האם יצליח האב בכך? האם יצליח להביאה לפני שבנו "ימות מאהבה"?... חזרנו על המקרא [לסיפורו של הבחור שלמה בירושלים], שאחר איזה [כמה] זמן שחזר הבחור לביתו, חזר אביו משליחותו. שמיום שנתבשר מלידת בנו יחידו. נזדרז במלאכתו [לסיימה ו] למהר לשוב לביתו. לראות את בנו ולשמוח בשמחתו. וכאשר הגיע ליפו תבנה-ותכונן, העיר הקרובה לעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן, שאול שאל האיש [אביו של הבחור שלמה] לאנשי ירושלים הנמצאים שם [ביפו] על [אודות] בנו ועל אשתו. ויענו ויאמרו לו על אשתו לשלום בעין יפה. ועל בנו גם-כן [ענו לו] שהוא טוב, [אבל] בשפה רפה.
ויאמר להם: "מדוע אתם משיבים לי על בני כהלכה רפופה [מלשון "רפה", כלומר, כדבר שאינו ברור די צרכו], האמת הגידו לי, אם חלילה-וחס אירע שום [איזה] דבר". אמרו לו: "חלילה שלא יש [אין] שום דבר רע. ושניהם [האם ובנה] חיים וקיימים ולך ראה אותם". והחכם [אבי הבחור שלמה] נכנס לבית הספק [נתעורר בו ספק לגבי בריאות בנו] וישכם בבקר ויחבוש את חמורו (ע"פ: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ. בראשית כב, ג). וילך וישוב לביתו, לעיר הקודש ירושלים תבנה-ותכונן. וירא את אשתו ואת בנו חיים וקיימים. וישמח האיש עם בנו ידידו, בפרט בראותו אותו [שהוא] חמד בחורים חכם בחכמתו. אבל גדל צערו בראותו עוז פניו משונה ואינו שלם בבריאותו. וכפעם בפעם מתאנח מקירות לבו ואומר בלחש: "אך שרה". ותמה [האב] על המראה לאמור: "מה לנו ולשר'ה הזאת, ומה סוד יש בה". ויקרא אל בנו ויאמר לו: "בני ידידי יש לי צער גדול עליך בראותי שנשתנו פניך. ואם תאהבני ותכבדני הגידה לי מצפוני לבך, ומה דאגה יש בקרבך. ואני אעשה כל יכולתי למלאות רצונך". ויען בנו ויאמר לו: "אדוני אבי, אנחתי גדולה וקשה, ורחוק הדבר מאוד שתוכל לעשות רצוני". ועודנו מדבר עם אביו עלתה בזיכרונו חמודתו [שרה בת המלך]. והתאנח אנחה שוברת יוצאה מתוך מורשי לבבו ויאמר: "אך שרה". וחזר אביו להפציר בו [והפעם], בלשון בקשה. עד שהכריחו לגלות לו סודו. ויספר לו [בנו שלמה] את כל המעשה, מראש ועד סוף. והראה לו הטבעת של אהובתו שנתנה לו לאות ולזיכרון. ויאמר לאביו: "ואיך לא אתאנח ואמרר [בבכי]. אחר שטרחתי בעשר אצבעותיי ללמדה תורה ותפלה. ונתגיירה מטוב רצונה והניחה כל תענוגים. ודבקה נפשה בתורתינו הקדושה. וכאלה רבות אשר לא יכילון מגילות לספר בשבחה. ולזה קשה עלי פרידתה כפרידת הגוף מהנשמה. ובודאי אנחה זאת תהיה גורמת מיתתי ביגון ואנחה". ויחרד אביו [לשמע דברים אלה] ויאמר לו: "בני, בר-מינן, אל תפתח פיך לשטן, ואל תדאג ואל תאנח. שבעזרת השם אני אעשה כל טצדקי [ההשתדלויות הנצרכות כדי] להשלים תאוותך [רצונך] ואביאנה אליך [לירושלים], בעזרת השם". ויאמר [הנער שלמה] לאביו: "תעשה מה שתרצה, אבל ידעתי ביני [בתוכי] ידעתי, ש[דבר זה] הוא בלתי אפשר". ולא איחר אביו לעשות הדבר, לאהבת בנו יחידו, וישם לדרך פעמיו. ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו בנו. היא העיר הקרובה למלכות איספאנייא [ספרד] שהם היו יודעים מזה העניין [של בת המלך והנער שלמה]. ובהגיע אביו [של הנער שלמה] אל העיר ההיא וישאל את אנשי המקום לשמוע מפיהם תכלית העניין. ויספרו לו כל העניין כדמותו כאשר סיפר לו בנו. ולא הגיד להם שהיה בנו. וחזר ושאל להם: "ובת המלך מה עשתה אחר זאת". ויאמרו לו: "שמענו שמיום שנעלם הבחור ונאבד מאתה לא נכנסה שמחה בלבה. ומרוב דאגתה נפלה על ערש דווי. והכביד [החמיר] חוליה עד שנלאו הרופאים לבקש לה רפואה, ולא יכלו למצוא לה תרופה. ועתה שמענו שכמעט היא גוססת קרובה למיתה. שיש כמה ימים שפסקה [שהפסיקה] אכילתה ושתייתה". וכשמוע החכם הנזכר [אבי הנער שלמה] את דבריהם נזדרז וקנה שלושה אווזים מפוטמים. וישחטם ויבשלם בקנה וקינמון ומיני בשמים. ולקח את כל המרק מהם, וימלא כמה צלוחיות וחתם אותם בחותמו. ויקם וילך אל מלכות איספאנייא, ויתנכר במלבושיו [החליף את מלבושי ירושלים למלבושי המקום] לבל יכירוהו שהוא יהודי. ובהגיעו ליכנס בפתח עיר המלוכה. שאלוהו שומרי הפתח מאין תבוא, ומאיזה מקום אתה ומה מלאכתך. השיב להם: "אני מעיר פלונית של מלכות איטאליא [איטליה] הידועה לכם, ומלאכתי רופא". והיה כשומעם שהוא רופא, תכף לקחו אותו ויביאו אותו אל המלך. שכן צוה המלך אל כל שומרי העיר. שכשיראו איזה רופא חדש נכנס לעיר תכף יוליכוהו אצלו לבקר את בתו. אולי ימצא מי שיכיר בחוליה וימציא לה רפואה. ותכף קבלו המלך בכבוד גדול, והכניסו אל בית הנשים, מקום אשר בת המלך שוכבת. והנה הבית מליאה רופאים בקיאים. ואביה ואמה על ראשה נאנקים ונאנחים. בראותם מצב הבת היקרה אשר כפשע בינה ובין המיתה. וַיִּקְרָא החכם הרופא הנזכר [הוא אבי הנער שלמה]: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי (בראשית מה, א). שאני צריך להיות לבדי עם החולה לעיין בישוב הדעת בחוליה". ויענו אביה ואמה: "עשה הטוב בעיניך. וה' יהיה בעזרך. ויפקח עין שיכלך. שתוכל להבין ולהכיר חוליה ויבא רפואתה על ידך". ויצאו כולם וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו (בראשית יט, ו). ויגש אליה [אל שרה] החכם הנזכר וילחש באזנה. ויקרא לה ויאמר לה: "שרה, שרה בתי, הטי אזנך ושמעי דברי, שאני אבי שלמה אהובך". והיא הייתה נרדמת בכובד חוליה ורוח אין בקרבה. ויוסף עוד לקרותה "שרה" בשמה [היהודי הידוע רק לה ולנער שלמה] ובדברים הנזכרים לעיל פעמיים שלוש. והיה אומר לה: "לפחות שאי עיניך וראי" [ע"פ: שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי (ישעיה מט, יח. ושם ס, ד)]. עד שנתעוררה מעט לקול הקריאה. כשומעה את הקול קורא וקוראה בשם "שרה". והשם הזה היה נעלם ואיש לא ידעו. ותפקח עיניה לראות מי הוא זה אשר קראה בשמה. ויאמר לה החכם: "בתי, אני, אני הוא שקראתיך בשמיך. הסירי את חולייך מעליך. שאני אבי שלמה אהובך. באתי אליך בשליחות שלמה בני". באותה שעה שב רוחה בקרבה. ותען ותאמר לו: "אמת אתה מדבר? הייתכן הדבר הזה, העודנו חי, ידיד נפשי בעולם". אמר לה [אבי הנער שלמה]: "עודנו חי וּבָרִיא אוּלָם (תהלים עג, ד). ואני אביו באתי אליך בשליחותו. והרי החותם שליך שנתת לו לזכרון". וכאשר ראתה [שרה בת המלך] את טבעתה, האמינה לדבריו. ומרוב חולשתה לא היה בה כח לְדַבֵּר דָּבָר (דברים יח, כ).
ויאמר לה החכם [אבי הנער שלמה]: "תרצי לשתות איזה מרק להחיות את נפשך". השיבה לו [שרה בת המלך]: "והיכן נמצא מרק כשר. ואיככה אוכל לשתות מרק בשר טריפה. שמיום הפרדו מעלי אהובי ידידי לא בא בפי בשר טריפה ולא נטמאתי בשום טומאה".אמר לה [החכם אבי הנער שלמה]: "אל תחושי לזה, שאני כבר ידעתי והבאתי עמי מרק כשר". ותיכף הוציא המרק מאמתחתו והשקה אותה מעט. ויצא החוצה ויאמר לאביה ולאמה: "בעזרת השם עיינתי והבנתי והכרתי את חוליה. ותודה לא"ל יתברך שבדרך נס נמצא אתי משקה הרפואה הצריכה לה. שהוא דבר יקר הערך הרבה מאד". וכשומעם, המלך והמלכה, שהכיר בחוליה ובידו רפואתה. שמחו שמחה רבה על הבשורה טובה שבישרם לרפואתה ולהחיותה. ויאמרו לו: "הננו מוכנים לפרוע לך שיווי זאת הרפואה. ככל אשר תאמר כי הוא זה [ע"פ: אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה (שמות כב, ח), כלומר, ככל אשר תבקש]. מלבד תשלום שכר פעולתך הראוי לך. ומתנתך כיד המלך הטובה והרחבה". והיה [החכם אבי הנער שלמה] משקה אותה [את שרה בת המלך] מהמרק שהביא עמו מעט מעט, עד כלותו. ויהי ככלותו אמר למלך שהוא צריך לילך לעיר הקרובה. לקנות הסממנים הצריכים לזאת הרפואה [משום] שאינם נמצאים פה העירה. ואעשה ואתקן שם משקה הרפואה. ואביא אותו לכאן מוכן ומזומן. ויאמרו לו [המלך והמלכה]: "לך לשלום! ועשה ואל תאחר". וילך לאותה העיר הקרובה של יהודים. וקנה כמה אווזים ועופות מפוטמים, וישחטם ויבשלם בכל התיקונים, ועשה המרק בפני עצמו בצלוחיות. וגם בישל הבשר בפני עצמו וטיגנה בטוב והניחה בקופסאות. ויקם וישב למקומו אצל בת המלך. והיה מאכיל ומשקה אותה יום ולילה, מכל אשר הביא עמו: בשר כשר, ויין כשר וכו'. והכל בצנעה בבית המיוחדת להם [לחכם אבי הנער שלמה ולשרה בת המלך], וזר לא יקרב אליהם [ע"פ: וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם (במדבר יח, ד). והכול היה מונח בארגז סגור, והמפתח בידו. עד שהבריא אותה וקמה ממיטתה. ועמדה על עומדה בתוך ביתה. מהלכת לאט לאט על משענתה. עד ששבה לבריאותה והדר יופייה כבראשונה. והחכם לא הניחה לצאת מפתח ביתה. והיה כאשר ראה החכם שבטוב נתרפאה. אמר לשרה: "עתה שתודה לאל יתברך חזרת לבריאותך. צריכים אנו לבקש אופן לילך ולחזור [לירושלים] אצל בני שלמה אהובך, שגם הוא דבקה נפשו אחריך, ונפשו קשורה בנפשך ומשתוקק ומתאווה, יפה שעה אחת קודם, לראות פניך". אמרה לו [שרה בת המלך]: "ואיך נעשה, שקשה עלי המעשה". אמר לה: "אני איעצך עצה טובה [כיצד] למלט את נפשך. קחי מעט כרכום, או זעפראן, ומשחי פניך. [כדי] שיתראו ירוקות ולא צהובות. כדרך [הבריות] הבריאות וטובות [המראה]. ואחר כך אני אומר למלך אביך. שעדיין יש לך שורש החולי, וצריך [איזה שהוא] אופן לשרש אחריו. שאם חלילה וחס יישאר השורש. יש חשש ש[המחלה] תחזור ותצמח ותיפול [בת המלך] בחולי יותר כבד מבראשונה, ותהיה בסכנת מות חלילה וחס. ותיקונה [של בת המלך] הוא, שתחליף האוויר, ותלך איזה זמן לטייל במדינות אחרות, ותעבור בים דרכה. שהים הוא מסוגל הרבה לעקור ולשרש כל הליחות הרעות וכו'. ובזה האופן נוכל להוציא ממאסר נפשנו, ולילך אל מחוז חפצנו". ותאמר לו [שרה בת המלך]: "טוב הדבר אשר דברת לעשות. והנני מוכנת לשמוע דבריך בכל אשר תאמר אלי לשמור ולעשות". וכן היה, ויאמר החכם למלך אבי הנערה: "שא נא עיניך וראה בתך. שתודה לא"ל יתברך עזרני ה' והוצאתי אותה ממות לחיים. האומנם הבט וראה תואר פניה הירוקות, כי פניה לא היו לה עוד. וזהו אות וסימן שעדיין שורשי החולי לא נעתקו ממקומן. ואם חלילה וחס יישארו בה קרוב לודאי שתשוב לה חוליה. ותחזור חנה לשחרירותה [לצבע השחור]. ואזי תהיה חלילה וחס בסכנה עצומה". ויענו ויאמרו לו המלך והמלכה: "'אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה' (מדרש רבה בראשית פרשה מה). וכמו שאתה התחלת במצוה, ותודה לא"ל על ידך מצאה תרופה. מה שלא מצאו שום רופא שבעולם. כן תשתדל לגמור רפואתה. בכל אופן שיהיה כפי חכמתך. ואנחנו מוכנים לשלם לך בטוב שכר פעולתך". ויאמר להם [החכם אבי הנער שלמה]: "עצתי אחת היא, שצריך שתשנה האוויר איזה זמן, לילך לטייל באיי הים. ובעוברה דרך ים תשליך כל המרות השחורות והרעות אשר נתהוו בימי חוליה, ואזי תתרפא במושלם [באופן מושלם] ותחזור לבריאותה יופייה והדרה יותר מבראשונה". ויאמר לו המלך: "כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ (בראשית יח, ה)". ויאמר להם [החכם אבי הנער שלמה]: "צריך אני גם כן לילך עמה, כדי להשקותה דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (שמות ה, יג ועוד הרבה) משקים הצריכים לה". ויאמרו לו אביה ואמה: "הנה היא בידך, הנה היא לפניך קַח וָלֵך (בראשית יב , יט ושם כד, נא). ועשה בה כטוב בעיניך. שידענו והכרנו בך שאתה אוהב אותה כבתך. ושאל נא [בקש] מה אתה צריך לכל צרכיכם וינתן לך. ואם תצטרך איזה משרתים מעבדי אשלח עמך. ויאמר החכם: "אין אנו צריכים שום אדם אחר עמנו. שאני בעצמי אעשה לה כל צורכה כדרך האב עם בתו אשר אהבת עולם אהבתיה. ותנח אותה על ידי ואני אשיבנה אליך". ויאמרו לו [אביה ואמה]: "הרי היא מסורה בידך". ותכף הזמינו [הכינו] להם [לחכם אבי הנער שלמה ולשרה בת המלך] כל צורכיהם, וגם סך גדול ממון נתן המלך בידו [של החכם אבי הנער שלמה], בעבור טרחתו ולכל הוצאותיהם. והנערה [שרה בת המלך] ליקטה כל מיני תכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות כל אשר היה תחת ידיה. ותנשק את אביה ואת אמה. ויברכו אותה ויאמרו לה: "לכי לשלום, ובמהרה נזכה לראות פניך לחיים טובים ולשלום". ויסעו וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (בראשית כב, ו. ושם פסוק ח) אל הספינה. וה' הולך עמם וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם (תהלים קז, ל). ובימים מועטים הגיעו ליפו תבנה ותכונן.
ובהמשך זה הזמן שאביו הלך לבקש את שרה. לאהבת בנו יחידו [מחששו] פן יקראנו אסון, כנזכר לעיל. ובנו שלמה, הנזכר לעיל, מרוב אהבת הנערה [שרה בת המלך] ואנחתו. שלא היה מאמין בדעתו שיתכן בעולם שיוכל [אביו] להביאה אצלו. אנחה שוברת כל גופו הולך ונדל מדי יום ביומו. עד שגם הוא נפל למשכב והגיע עד שערי מוות. ובאותו זמן חזר אביו עם הנערה הבת אהובה שרה. ובהגיעם ליפו כנזכר לעיל. וישאל החכם את אנשי מקומו, עיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן, הנמצאים שם עמו לשלום אשתו ובפרטות על בנו יחידו. ויאמרו לו: "הם בטוב אבל בנך הנחנו אותו חולה". והיה כשומעו ויתעצב אל לבו ויגדל צערו ולא שקט האיש לנוח אפילו לילה אחד. וימהרו ללכת, הוא ושרה, לעיר הקודש תבנה ותכונן אולי ימצאוהו חי. ובראותו את אהובתו תשוב רוחו בקרבו.
סיום הסיפור, בעזרת ה', בחלק הבא.
בעזרת ה', אני מתכונן להוציא את הסיפור, כולל הביאור שלי, כספרון. המעוניינים לעזור בעזרה כספית (לעילוי נשמת קרובים או לכל מטרה אחרת, כגון: בריאות, פרנסה, זיווג, זרע של קיימא וכדומה) או בהפצה וכדומה מוזמנים לפנות אלי בפרטי, וברכת ה' תחול עליהם.
|