זעקי אדמה רווית חלומות השמיעי הד קולך מעמקי בורות. קינת ליבי מהולה ברגבים חומים, סודקת קול אנקתי כחפרפרת בנקיקים דוממים. יללות נהי מפעים חשוכות ונצורות, עיניי צרובי דמע ומרורי תהומות.
אספה רכותך דם בנייך הזולג בפעימות לאות. חלחלו טיפי טיפות זכות אל קרבייך, התכרכם סער החיים בפקעות יבשות. ריח אדמה חרוכה באושה בנפתולי שורשייך נסק אל שקיעות לוהבות בשחקים.
לחשי סודות אחרונים נטמנו ברחמך, מכאובי תפילה ומשברים, להט תקוות שנגדע מותיר צוואתם מימים. הומים השמים ומטר לא ירווך, הלמות לב ילדייך פועם בקרבך. עוז רוחם שנשאב, גבורתם בך צפונה, סלעייך הצבת כחומה חסונה.
אבד כוחי אדמה אבודה, יבשו שפתותיי בארץ חרבה. נצרבו בלהט השמש עיניי, נסדק לבבי וקפאו עצמותיי. זלגה התקווה מבינות אצבעותיי, רגשו השמים הבזיקו ברקיי ניפץ הרעם חלומות ילדיי. נשבה אט הרוח ולטפה את כתפיי.
כרכה צערי בצערם של רבים, לכדה שתיקתי בכתבים נסתרים. שזרה פרחי נחמות אגודי ניצנים, אלומות זהובות ארוכי גבעולים. אמרה: חכי כי יבשה הארץ ימים, עוד יסערו שמים ויבואו גלים.
אז ישטפו המים דם חללים, יצמחו ויוריקו שדות סגולי דרדרים. קוצים שדקרו באגלי ארגמן יפרחו פראיים כשושן אדמדם. עוז רוחם שאבתי גבורתם בי צפונה, את סלעיי הצבתי כחומה חסונה.
בימים של מכאוב שוקקים החיים, זיכרון שנסוב מציף געגועים. אימא אדמה חובקת כולם, חיים ומתים כאחד האדם. בדמע ושחוק לקרוב גם רחוק תהא תקוותך אחת ויחידה, חלומות ילדיך אינם אגדה. כאן הינך לקיים זו המצווה, שבועת אמת נחתמה בקדושה..
© כל הזכויות שמורות לאוֹצֶרֶת נְשִׁימָה |