זה אינו חג של חירות אמיתית

. 

ביבי ביקש מאלי ויזל – תעזור לי מול אובמה. 

אז ויזל פרסם מאמר בתשלום ב"וושינגטון פוסט" הנועד בעיקר לעיני הנשיא האמריקאי, ובו הוא כותב בין היתר:

"היום, לראשונה בהיסטוריה, יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים לבנות להם בית בכל מקום בירושלים.", ועוד.

ויוסי שריד בעטו המושחזת עונה לו בין היתר, את מה שאנו יודעים: 

ערבי לא יוכל לבנות בית "בכל מקום". עליו להודות לאלוהיו אם לא יעקרו אותו מביתו, ולא ישליכוהו לרחוב על ילדיו ומיטלטליו. 

הערבים בשייח' ג'ראח, המתגוררים בשכונה מאז 48', ועכשיו מגרשים אותם בשנית – שוב הם פליטים, כי לכמה יהודים צר המקום בירושלים, והם עומדים על זכות הגירשת-וגם-ירשת. ואותם יהודים קנאים מתעקשים להיתקע כעצם בגרון של שכונות ערביות נוספות, בכוונה לייהד אותן ולטהרן, זאת – בעזרת ממון של גבירים מאמריקה. 

ביבי יחד עם ברקת מושכים בחוטים, ומתנערים מאחריות  

 להפקרות החמדנית. 

מירושלים נפתחה כבר הרעה.

החיים עצמם קדושים יותר מזכויות היסטוריות ומזיכרונות לאומיים ואישיים, אפילו יותר קדושים מירושלים.

החיים קודמים למתים. 

יש לחלק את ירושלים לשתי בירות, לתת את השכונות היהודיות ליהודים, ואת הערביות לערבים, והאגן הקדוש יימסר לנאמנות בינ"ל מוסכמת. 

הרוח היהודית אינה זקוקה לשייח' ג'ראח, לסילואן, לאבו דיס ולשועפאט כדי לקום ולהתהלך בארץ. 

אפילו ב"הולילנד" אין לה צורך. 

בפרוס יום העצמאות כדאי לזכור שכל עוד הפלסטינים חיים  במכלאה גדולה, גם אנו לא נוכל להיות חופשיים באמת.

זה אינו חג של חירות אמיתית.