קול קורא לחברי הקפה - לא נשכח ולא נסלח . לאהוד ברק ולשאול מופז אשר גרמו למותו של מדחת יוסוף ז"ל ביום 1/10/2000 וביום שלאחריו, נקלעו 11 לוחמים מצוות לוחמי מג"ב בחטיבת שכם, שהוצבו ע"י החטיבה במתחם, למצב בו צרו עליהם מאות פלשתינים, תוך תקיפת הלוחמים המבוצרים במתחם באש מנשק קל (לרבות מהשוטרים הפלשתינים ואחרים), בקבוקי תבערה, אבנים, צמיגים ואמצעי לחימה. לאחר מספר שעות לחימה במתחם ובשעה 15:30 בדיוק, נפצע לוחם מג"ב מדחת יוסוף ז"ל מבית ג'אן בצווארו. פציעתו הקשה של הלוחם דווחה לחטיבה במיידי והובהר כי אופי פציעתו מחייב את פינויו המיידי. הלוחם איבד דם רב ולבסוף לאחר מספר שעות נפטר, כשהחובש בשטח מתריע כל מחצית השעה כי הפצוע חדל להגיב, ולאחר עיניו לא זזות, בהמשך פעימות לבו נחלשו ולבסוף חדל לנשום עצמאית. כל העת חבריו לצוות זועקים על חייו ומודיעים לחטיבה ולכל הנוגעים בדבר, כי ההימנעות מפינויו המיידי ממתחם קבר יוסף במסוק ו/או נגמ"ש מהחטיבה הסמוכה, יגרום במפורש למותו. עמדת תצפית חטיבתית הנמצאת כקילומטר מקבר יוסף בכל העת צופים על מתחם הקבר צוותים מעמדת התצפית הסמוכה. בעמדה נוכחים בזמן מסוים אלוף פיקוד מרכז יצחק איתן, מפקד האוגדה בני גנץ, יצחק דדון ומפקד חטיבת שכם יוסי אדירי. למחרת אף הגיעו למקום גם שאול מופז הרמטכ"ל ואהוד ברק ראש הממשלה דאז. גם אז אין הם מגיעים להחלטה לפנות ו/או לתגבר את 10 הלוחמים הנותרים במתחם ו/או להשיב באש באמצעות מסוקים ו/או כל אמצעי אחר, כדי להבריח הפלשתינים התוקפים. כתב- ענב אורלב אהוד ברק, ראש הממשלה ושר הביטחון, לא הרשה להפעיל את הכח לחילוץ יוסף שהיה בסכנת חיים. תחת זאת פנה אהוד ברק לג`יבריל רג`וב ודרש ממנו לפנות את מדחת הפצוע ממתחם קבר יוסף. השמועה מספרת שג`יבריל רג`וב דרש 50,000 $ עבור הפינוי, וברק הסכים לתת לו רק 20,000 $, אבל נניח לשמועות. השעות נקפו ועברו, שוב ושוב הם פנו ל ג`יבריל רג`וב, שהבטיח שעוד מעט הוא בא. בחלוף שעתיים בשעה 17:00 הגיע הרמטכ"ל שאול מופז במסוק בתל-ראס, בעוד מדחת יוסף ממשיך לאבד דם צפו מפקדי צה"ל הבכירים בראשות הרמטכ"ל, במשקפות במתרחש במתחם קבר יוסף, וצילמו את המתרחש שם. ג`יבריל רג`וב עדיין לא בא. "מדאחת יוסף לא היה הקורבן היחיד בקבר יוסף,מחצית מחבריו חזרו הלומי קרב. גם הצוות שנשלח להחליפם הופקר בשטח וסובל עד היום מפגיעות נפשיות חמורות. רגע אחרי פירוק המחלקה, איש לא טרח להתעניין בהם...." (ידיעות אחרונות 17/7/2004) לא לשכוח ולא לסלוח |