כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומנים :)

    שלהי הסיוון-- לזכר טוראי יום טוב בכר שנפל על הקרב בירושלים..

    13 תגובות   יום ראשון, 18/4/10, 13:45

    שלהי סיוון
    כל כך סגול וקסום להשתייך לעם הסגול הזה?
    לרבדיו הרבים.. הכחולים הסגולים הורודים..
    האפורים....
    ויש שפשוט בוחרים להצדיק את האמרה
    כי אגוזים הם לבעלי שיניים בלבד..
    על מנת להצדיק ולהקל על המוכים בסנוורים..
    על אותם אלה שזמן רב כבר לא רואים.
    האומנם?
    אחיו של אבא.. המשוגר בפינו חרישית בכל פעם מחדש.. "החייל" ,
    לא פעם גרם לי להביט בו במבט שואל ..
    זה כאילו שהתמונה המונחת במקומה
    כל כך שרוצה לדבר..
    העיניים הגדולות והיפות..
    השפתיים המלחשות כמו מאיירות מילים בכישרון רב..
    רבות שתהיתי לעצמי..
    כמו מלחשת את מחשבותיי
    "עלם יפה שנטש...
    האומנם נטש הוא? או שמא נטשנו אנו?
    ולא לקח עימו דבר מלבד 19 אביבים עצובים ושמחים..."
    חבל?
    שמח לו?..
    עצוב לנו זה לבטח..
    ולמה זה?
    הרי הוא זה שחי במציאות
    המשתקפת אלינו כעולם נוסף
    הניבט כמו מתוך מראה..
    שני עולמות..
    מראה מסתובבת..
    ללא דלת..
    ואין יוצא.. ויש רק בא...
    ואולי...
    לבטח לא נדע..
    באותו לילה שנפל
    פקדה את ביתם של סבתא לאה ז"ל וסבא יעקב ז"ל סערה
    החלון נחבט בחוזקה כמו מנסה לגולל את הדבר הנורא..
    העציץ שהתיישב בקביעות על אדן החלון, נפל ארצה ונשבר לרסיסים..
    וסבתא שכנראה ממנה ירשתי את החושים החדים
    תפסה בבהלה את פניה..
    וחזתה מבעוד מועד את הנורא מכל.
    כעבור מספר שעות כבר התדפקו על דלתה
    אלה נו.. "הירוקים העצובים"
    עם הידיעה המצערת..
    את האישה שהיה צריך לשאת החייל יום טוב בכר ז"ל
    נשא אחיו האחר לאישה.
    מאז נפילתו מזה 40 שנה ויותר..
    נשאר העלם היפה דומם
    צופה בנו בכולנו..
    וליבי על אבי
    שלא הרפה מעולם
    וכמדי יום זיכרון הפוקד אותנו
    מתיישב לו על הספה
    שלימים הפכה ישנה וחדשה ושוב..
    והכול השתנה..
    פרט לעלם המקסים הזה..
    הנוטש ללא בחירה..
    פרט לאותה ישיבה
    לפעמים תהיתי על נצחיותה..
    ועל אבא היגע.. העייף..
    הרגיש...
    המגיף את האור כמו היה תריס
    ומזיל דמעה ממכסה הדמעות
    שאותו צבר בהסתר השקט

    שמחכה בשקידה לראות את שם הנצחתו של אחיו..
    מתנשא בדממה
    כאילו היה הדומם הזה חי..
    כך היה וכך נשאר...
    והאומנם?
    האם באמת עצוב היה למות?
    בשלהי אותו סיוון גנוז...
    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/2/12 00:40:
      שלום , איך ניתן ליצור קשר עם מי שרשם את היומן הזה?
        19/4/10 20:45:
      עצוב
        19/4/10 19:40:
      ונזכור את כולם 
        19/4/10 16:45:


      שאלות קשות שאלת יקירתי !

       

      יהי זכרו ברוך ותנצב"ה.

       

        19/4/10 07:52:


      ועל אבא היגע.. העייף..
      הרגיש...
      המגיף את האור כמו היה תריס
      ומזיל דמעה ממכסה הדמעות
      שאותו צבר בהסתר השקט

       

      קורא , והדמעות נקוות בעיני...

      יהי זכרו ברוך !

        18/4/10 22:01:
      יהי זכרו ברוך לעד
        18/4/10 17:59:

      יהי זכרו ברוך

       


      בשלהי אותו סתיו גנוז,

      באה הסערה וסחפה עימה הכל,

      חיים ושמחת נעורים,

      באבחת מוות אחת רעה.

      כל כך יפה כתבת ונוגע,

      תמיד אני מתמלא יראת קודש,

      בבואי לקרוא אודות חלל שלא הכירותי,

      אני חש שבכך אני מכבד זכרו,

      אפילו מדובר ברגע קט...

      יהי זכרו ברוך.

      בני

        18/4/10 16:34:


      עצוב ומפוייס

      כואב ומקבל את הקיים

      כתבת כל כך מרגש ואמיתי

      יהי ה זכרו ברוך

        18/4/10 16:09:


      הכי קשה האובדן של בן..

      הכאב אינו נוטש ואינו מרפה לשניה.

      כתבת מאד מרגש יקירה

      יהי זכרם ברוך.

        18/4/10 15:57:

      יהי זכרו ברוך !
        18/4/10 14:46:


      ממש מרגש וכואב.

      ילדים שנקטפו.

      יהיה זכרו ברוך.

        18/4/10 14:16:

       

      יהי זכרו ברוך לעולם ועד 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      משוררת של פעם :)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין