ועכשיו שהשמש זורחת

החיטה עומדת זקופה

ואני יושב וחושב על מחר       הפתיחה של השיר שיקפה לי משהו מואר משהו שלוו על אף הישיבה והמחשבה על המחר

מעבר לשדה החרוש

מעבר לתבואה הקטופה

מעבר לפועלים בשדה           ציור פסטורלי של רגעים מהטבע

אני חולם את דמותך            

על השביל

עומדת ומחכה                  פה אני כבר נידרכתי... הופס!  משהו מחבל לי בפסטורליה

ליבך פועם וידך מושטת

ואני מביט בקוי קימורייך

ובבואתך ממלאת את דמיוני    הקצב פה הוא כמו קרשנדו ( או  בולרו)

את מישירה מבטך

זוקפת את גבך

את פוסעת אלי

ומושיטה את ליבך                זה צליל הסיום של ה'בולרו' הטרגי ( בעיני)!!!

ואם חטאתי בהבנתי את השיר- תמחל לי

תודה על פוסט חזק ונוגע

אני