אני מביא בשנית את ההקדמה הטכנית שנרשמה גם ברשומון הראשון.
למעט תיקוני לשון הכרחיים ולעיתים תיקוני ניסוח, אם מצאתי שהם הכרחיים להבנה של הקורא, נמנעתי מביצוע שינויים ברשומון  אודות המחלה וחיי היומיום שלי. הדברים מובאים כפי שנכתבו בצורה אותנטית מתוך אמונה, שהמחשבה הראשונה היא הכי מזוככת. תוספות טקסט, שלא נכתבו בתאריך המצוין, נכתבו בסוגריים והם לרוב תוצאה של הבנה מאוחרת, בעת שקראתי מחדש את החומר המצטבר. טקסטים שנכתבו בדיעבד, על סמך הזיכרון, בימים בהם התקשיתי להרים את ראשי, מובאים בתאריך בו אירעו ומסומנים בכחול.

היום הראשון לכתיבת הרשומון22 מאי 2009 יום שישיביום זה, מעט אחרי השחרור מבית חולים, התחלתי לכתוב תחת הכותרת מה אני לומד ? המחשבה הייתה, שמה שאני לומד יוכל לשמש גם אחרים. אני זוכר היטב איך קמתי מהכורסא, ניגשתי לשולחן עליו מונח דרך קבע המחשב הנייד שלי וזה מה שכתבתי באותו היום:מה אני לומד ?
-בכי הוא דבר מרפא. בכו! (אני בכיתי לבדי בלי סוף!)
-שבמשך שנות נערותי עברתי את יסודות התהליך, שנטעו בי את הזרע למעשה הטוב ולשינוי. נסגר מעגל וניפתח מחדש.
-אלוהים קיים בתוכנו ממש (ומעולם לא חשבתי אחרת). היה, הווה יהיה.
-תורת ישראל היא תורת אמת. .(אין קשר להיותך חילוני או דתי, אבל יש קשר הדוק להיותך מאמין!)
-שהכול מוכתב מראש ובכל זאת הראשות נתונה וקיבלתי הזדמנות שנייה.
-לפחד יש תפקיד שטרם אני מבין אותו. (עד היום אינני משוכנע שירדתי להבנתו המלאה!).
-ניתן לראות את העולם באופן בהיר וחד, ובכל זאת אתה לפתע מפנים, שיש חושך מאחרי אותו
 עולם, חושך מפחיד, שאינך רוצה להגיע אליו, בטח לא כעת.
-שיש לאפשר לאנשים הקרובים אליך לעשות  כרצונם. כוון אותם במעשיך ופחות בדבריך.
-שבדרך בה מוליכות אותך רגליך לתיקון, לשינוי, לך בלב נקי לחלוטין. קבל הכול תן לזה למלא אותך.
-שהדרישה ממני, כחולה סרטן, לשמוח היא דרישה לא הוגנת על סף ההתעללות, או לפחות  
 דרישה של חוסר הבנה. באשר לאלה שדורשים שאשמח כדי להשביע את רצונם, לכך אין חשיבות.
 לדרישה שאמצא דרך לשמוח בשבילי עצמי, אמצא מענה. כעת אין לי מושג איך עושים זאת.
-אין בכל מה שקראתי, ראיתי וחוויתי בימי חיי, דבר שידמה לחוויה שמעניקות תפילות ברגעי החושך
 והמשבר. רוגע, נחת, ביטחון ושלווה, שתפילות מעניקות, הוא סוד גלוי למי שמעוניין למצוא אותו.
 ידעתי זאת בעבר הרחוק בילדותי, וכעת, תוך שניות, הכול הוצף בי מחדש.
-שהסטטיסטיקה של מחלת הסרטן, נגדי כמעט לחלוטין, ובכל זאת אתעלם ממנה לגמרי. באחוזי
 הריפוי הצפויים לחולים כמוני אין לה כל משמעות. אמצא את הדרך להתרפא. (או לשרוד!)
-שחלק גדול מכוחי אני שואב מאשתי, רעייתי.
-שהמהפכים שניתן לעבור ביום אחד של מחלת הסרטן, אינם ניתן לתיאור והבנה. מבירא עמיקתא
 לאיגרא רמה (שם, טרם הייתי).
-שכל יום הם חיים מלאים בפני עצמם. (סיסמא שיכולה להיות חלולה וריקה, או שאתה ממלא בתוכן.  
 מילאתי אותה תוכן עם הזמן, בעמל רב והרבה כאב. זה אפשרי!)
- מה באמת רוצים: להרגיש טוב, לעבור טיפול בצורה סבירה, להירפא (או לפחות לשרוד), לעשות
  את הטוב וכמה שיותר.
-שאתה עסוק (כמעט כל שעות הערות שלך בטכניקה של הטיפול (ותופעות הלוואי שלה), שאתה
 רוצה להירפא שאתה מפחד מהמוות פחד מוות, בלי להבין ממה אתה בעצם מפחד. צר לך על
 אהוביך ואוהביך ללא גבול, גם אם אינם יודעים זאת.
פגישה ראשונה עם ד"ר נחושתן חובב, האונקולוג שלי ומבוא לטיפול כימותרפי24 מאי 2009 יום ראשון
בהמלצתו של מנתח הראש, ד"ר ספקטור, קבענו תור לאונקולוג, ד"ר נחושתן חובב . ד"ר נחושתן נחשב למומחה בטיפול בסרטן הריאות.  קיבלנו עליו המלצות ממספר לא קטן של גורמים. אינני זוכר מי היו בממליצים, אבל לבטח שילוב המלצה של ד"ר ספקטור ופרופסור שרמן, מכר אישי, הכריעו את הכף. (כדי לתאר את אישיותו ומורכבותו של האונקולוג שלי, נצטרך רשומון נפרד). אדם מלא ניגודים, אדם מלא עוצמה ואדם מלא רכות. קשוב ואמפאטי וכאילו לא שומע דבר, בעת ובעונה אחת. לעיתים ניתן לטעות, שסובל הוא מליקויי למידה וזיכרון, אך בעצם מדובר בגאון. רגיש עד כדי כאב ויכול במבט ראשון להיות מרוחק עד כעס. אני חושב , אלא אם הוא יעיד אחרת, שהייתה זו אהבה ממבט ראשון. עברי הצבאי ושערי הארוך ביום המפגש הראשון, הציתו משהו בדמיונו וגרמו לו להתעניינות מעמיקה. הייתה זו פגישה ארוכה, לא קלה, פגישה טראומתית. ד"ר נחושתן לנצח יכחיש, אך המשפט "גם חודש זה הרבה זמן" נאמר על ידו, די סמוך לתחילת הפגישה. גם אם נקבל את ההכחשה והוא רק רצה לתת לי סדרי גודל של זמן ראלי לחולי סרטן מהסוג שלי, ובכלל אפילו לא רמז, שנותר לי חודש לחיות ואני מאמין לו, תארו לכם איך נשמעים המילים באוזני חגית ובאוזניי. זוג, שחרב עליו עולמו באמצע החיים. גם המשפטים הבאים נאמרו, בניסוח הבא, פחות או יותר,: הסרטן שלך הוא מחלה נוראה, מחלה ארורה. אנו לא מדברים על ריפוי, אלא על שרידות ומכאן חשיבותו של כל חודש. נודה על האמת, במהלך המחלה הארורה הזו, להרגיש טוב ולו ליום אחד, אפילו לבוקר אחד, זו  מתנה שחולים כמוני מוכנים לשלם בעדה כסף רב. 
צפינו יחד בתמונות סריקות  ה – CT  וה -  MRI, תוך הסבר מפורט של ד"ר נחושתן. אני חייב להודות, שגם ללא ההסברים וגם אם לא היו אומרים לי, שהסימנים עליהם הצביע ד"ר נחושתן, הם גידולים, הייתי קובע חד משמעית שאלה הם גידולי סרטן. גידולים ממאירים בעלי חיות משלהם. (אז החלה קצה ההבנה, שצריך להילחם לא רק בגידול הקיים, אלא במקור החיות שלו, במנגנון הרשע).
שוחחנו, כאבנו, רחפנו, שקענו ובסופו של דבר התעשתי. "אני לא מעוניין בחוות דעת נוספת אני מאמין בך" השבתי להערת, ספק שאלת הרופא. "אני מבקש שתסתער עלי בלי לחשוש"  אמרתי. ד"ר נחושתן חייך במבוכה. "נלך על טיפול אגרסיבי ומשמעותי", אמר, "שיכלול סדרה של הקרנות לראש וסדרה, או קורס בשפה המקצועית,  של 6 טיפולים כימותרפיים הכוללים שלושה סוגי חומרים/תרופות. הראשון "אלימטה", חומר כימי מקובל למלחמה בסרטן הריאות. השני "כרבופלטין", חומר כימי המיועד בין השאר למלחמה בסרטן הריאות. השלישי, תרופה ביולוגית ניסיונית המכונה "אוסטין". התרופה אמורה לנתק את כלי הדם סביב הגידול, מה שבהכרח יביא למותו, או לפחות יעכב את השכפול הבלתי מבוקר של התאים . (המילה "אוסטין" מהלכת עלי קסמים עד היום). גם את תרופת האוסטין קיבלתי בעירוי, כמו יתר החומרים.
אצלי לפחות כל החומרים היו שקופים, לפחות נראים תמימים וטהורים. אצל חולים אחרים, אני רואה לעיתים שקיות עירוי בצבעים מעוררי פחד. אין דבר בעולם שיכול להכין אותך לקבלת טיפול כימותרפי. אין דבר שיכול להכין אדם לקבלת חומרים כימיים המוגדרים בכל קנה מידה רעל, ישירות למחזור הדם שלו. הדימוי היחיד  שיכולתי לחשוב עליו, הוא הזרקת נוזל הניקוי והחיטוי אקונומיקה. דימוי זה קיבל חיזוק בשעה שהייתי נותן שתן לאחר הטיפולי הכימותרפי ומי האסלה היו מתמלאים קצף וריח חריף, כאילו נשטפה האסלה באקונומיקה.
 
ורדה, חברה אישית של חגית ושלי, ניסתה בעדינות להכין אותי למפגש הקשה עם תוצאות הטיפול הכימותרפי. קראתי את תיאוריו הקשים, בספרו "בחזרה לחיים", של רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג ,שניצח חמש פעמים בטור דה פראנס לאחר שגבר על מחלת הסרטן. קראתי את חוברות ההסבר של בית החולים, חברות התרופות והאגודה למלחמה בסרטן וכלמה שמצאתי בשיטוט באינטרנט, אך שום דבר לא באמת הכין אותי. למי שמתעניין בנושא מכל סיבה  אני יכול להעיד, שלכל דבר יש סוף ויש סוף גם לתופעות הלוואי של הטיפול הכימותרפי. עם הזמן והטיפולים תלמדו מתי ועד כמה מתאוששים. יש המגיבים סמוך לטיפול ויש המגיבים לאחר זמן, אבל כולם מגיבים, אז אין טעם להיות גיבורים.למען הסר ספק, עלותם של התרופות הנזכרות לעיל הוא אלפי שקלים לטיפול. כמובן שקופת החולים מכסה את עלות הטיפול אבל, כל עוד התרופה נמצאת בסל התרופות. אלא, שבמקרה שלי תרופת האוסטין אינה בסל התרופות (גם לא היום). חברת הביטוח הרפואי שלי "דקלה" וגם קופת החולים שלי "מכבי", הודיעו לי אחר כבוד, שלא ישתתפו בעלות התרופה. זאת מהסיבה ש"התרופה אינה כלולה בסל התרופות". למזלי הגדול, ד"ר נחושתן דאג, שאקבל את התרופה בחינם, דרך חברת התרופות, במסגרת כלשהי של השתתפות בניסוי. זה לא היה פשוט לו בכלל, אך הוא הבטיח לעשות מאמץ גדול ואכן הוא עשה אותו. אין ספק שמדובר בתרופה מאד מוצלחת.

בסוף המפגש עם ד"ר נחושתן, הוא ביקש שניגש בהקדם לד"ר ו.,  לתיאום ההקרנות לראש. מטרת ההקרנות לטפל בגידול של 13 מ"מ, שלא הוסר בניתוח, ובגידולים מקרוסקופיים, שאינם נראים בסריקות השונות. לא היססנו והתייצבנו מידית מול חדרו של הרופא. רופא זה אינו ידוע במאור פניו ואינו מרבה לחייך. שהבין מה רצוננו אמר, שהוא ממהר ולמחרת הוא יוצא לשבוע חופש, ולכן האפשרות היחידה בה יוכל לקבל אותנו היא, אם נקבע מידית תור דרך השר"פ - שירות רפואה פרטית. זה מה שעשינו. שילמנו 875 ₪ ויצרנו תור מידי. "זכינו" לשיחה בת חמש דקות, אך למעשה זכינו להרבה יותר מזה, הוכנסתי לרשימת מקבלי ההקרנות,( שאכן החלו שבוע וחצי לאחר הפגישה). למען הסר ספק ד"ר ו. איש מקצוע מהשורה הראשונה. זה שאני חושב שכל אונקולוג צריך להיות אדם סבלני ומחייך, זו בעיה שלי. 

בדיעבד אני יודע שהיום הזה היה יום טראומתי לחגית, לא פחות מיום האשפוז וגילוי המחלה. אחרי הכול זה היום, שאומרים לך שלבעלך , לא רק שיש סרטן, גם הסיכוי להבריא ממנו אפסי .

ראוי לסיים יום קשה כזה בבדיחה על מוות, שמסתכלת לחרדה המוחלטת ישר בפנים ולצחוק. הבדיחה לקוחה מהספר "אפלטון ואתון נכנסים לבר":
חולת סרטן נפגשת עם האונקולוג שלה. "ובכן, אני חושב שהגענו לסוף הדרך. יש לך רק שמונה שעות לחיות. לכי הביתה ונצלי אותן ככל שתוכלי," אומר לה האונקולוג.
האישה הולכת הביתה, מבשרת את החדשות לבעלה ואומרת "מותק בוא נתעלס כל הלילה ודי".
הבעל עונה, "את יודעת, לפעמים בא לך לעשות סקס ולפעמים לא, אז הלילה פשוט לא בא לי".
בבקשה מתחננת האישה. ""זו המשאלה האחרונה שלי, מותק".
"פשוט לא מתחשק לי " עונה הבעל.
"אני מתחננת אהובי!"
"תראי" אומר הבעל , "לך זה קל לדבר ככה. את לא צריכה לקום בבוקר".

בדידות26 מאי 2009 יום שניאלה ימים של בדידות קשה. לא מעט חברים מכרים ובני משפחה לא איתי. חלק אף לא מתקשר. לעיתים בטענה שאינו רוצה להפריע . חלק אחר מבטיח לבקר (ועד היום לא ראיתי אותם). רופא בכיר מאד קרוב אלי ולחגית בתקופה שקדמה למחלה, אמר לי בשיחה טלפונית לבית חולים סמוך לגילוי המחלה, "עכשיו אנחנו נקיף אותך ונעטוף אותך כמו נר". (מאז לא זכיתי אף לא לביקור אחד שלו. אחת לכמה חודשים הוא מתקשר). תמיד ניתן לטעון, שהוא מתקשה להתמודד עם המחלה. אולי!  אבל מדובר ברופא, שבעצמו חלה בסרטן ממנו החלים. אני מאחל לו הרבה בריאות, אני יודע שמדובר באיש נפלא אבל אף אחד לא מושלם.

אלה הימים שאני מוצא נחמה בבית חב"ד הסמוך לביתי, שם אני פוגש  את מרדכי. איש חב"ד ספון בקצה החדר, שעון על ספרי תורה והלכה. למרדכי סיפור טרגי משלו ונפשותינו מתחילות להיקשר. מרדכי מחזק אותי וכנראה גם אני אותו. זהו האדם אותו אני מוצא בכל זמן, שאני מבקר בבית חב"ד. אני מניח תפילין ומתפלל תפילת יחיד בדמעות חנוקות. בכל יום כמעט אני מעדכן את מרדכי, איש זר לחלוטין עד לא מזמן, בפרטי המחלה והטיפול הנדרש. ומרדכי משיב כהרגלו, בעזרת השם הכול יהיה מאחריך, רק תאמין. מרדכי לא מבקש ממני דבר מלבד להאמין.

אלה הימים שאני צועד לבית חב"ד ומסביבי חושך, מציץ בכל מודעות האבל ושעולה המחשבה על מודעת האבל  שלי מנסה לגרש אותה.היום באופן מיוחד הצלחתי לגרום שמחה למרדכי, שלימד אותי סוגיה בגמרא וחייך חיוך גדול, שהבנתי אותה ושאלתי שאלות עמוקות. לרוב היינו שם לבד, מרדכי ואני. למרדכי היה את הידע ללמד ואני תמיד שמחתי ללמוד ולהסיח את דעתי לחצי שעה מהמחלה. עם כל הלבד והבדידות, רוחו של הרבי מילובאווטיש הייתה שם. ולמען הסר ספק אף אחד לא אמר לי להאמין בכך ונשארתי מה שהייתי לפני שחליתי, אני ואלוהי, רק הרבה יותר קרוב, בדומה לרוב בני האדם הנכנסים למצוקה גדולה.

לסתיו ביתי, מאידך ,גרמתי היום אכזבה. תכננו ללכת יחד לסרט ונאלצתי לבטל את התוכנית לאור רצונם של החברים לבוא לבקר. שאני אומר חברים כולם יודעים שאני מתכוון לרשימה בת שישה חברים. חבורה הצועדת יחד מאז שירות הסדיר בצה"ל, כמעט שלושים שנה. היא כוללת כאמור שישה חברי אמת, מלח הארץ, שסועדים ותומכים בי מתחילת גילוי המחלה. בבחירת חברים המזל שפר עלי . בבחירת מחלות קצת פחות

"פסיפס אנושי". ביטוי שחגית אהבה בעת שנאמר על ידי באחד מהטיפולים הכימותרפיים, וביקשה ממני לרשום אותו. אמרתי לה, שהוא כמובן אינו ביטוי מקורי, אך אשמח לרשום ולשלב אותו, כי הוא מבטא ומתאר את חולי הסרטן במחלקת אשפוז יום, בקומה מינוס 2, בניין שרת, בית חולים הדסה עין כרם, ביום הטיפול הכימותרפי שלהם. פסיפס אנושי של החברה הישראלית, שהרי הסרטן אינו מבדיל בין עני לעשיר, בין שחור ללבן, בין ימני לשמאלני, בין מאמין לכופר, בין דתי לחופשי  וכיוצא באלה.

סימולציית הקרנה לראש  ודחיית הטיפול הכימותרפי27 מאי 2009 יום רביעיהיום ביצעתי סימולציה (הדמיה, הכנה) להקרנות בראש. סימנו את ראשי והבחינו בין אזורים "מלוכלכים" , או חשודים, אליהם תבוצע ההקרנה, אזורים רגישים אליהם לא מקרינים, או אליהם מקרינים בעוצמה נמוכה. בסוף התהליך, נוצרת מעין קסדה עשויה רשת קשיחה, המתאימה לראשך בלבד, חלקה אטומה וחלקה מחורר למעבר הקרינה למוח. על הקסדה נרשם שימך ומלבישים לך אותה בכל הקרנה. להזכירכם, ד"ר ו. קיבל אותי באופן פרטי ב – 24 מאי ושלושה ימים לאחר מיכן בוצעה הסימולציה. מתוך כוונה שאקבל את הטיפול הטוב ביותר האפשרי, שאלה חגית את ד"ר נחושתן, אם הוא יוכל לקבל ולטפל בי באופן פרטי? ד"ר נחושתן, ספק מופתע ספק נעלב ענה
" אצלי כל החולים פרטיים"

למרות הרצון הגדול שלי להתחיל בטיפולים הכימותרפיים מיידית, כן ממש לחצתי ודחפתי לכך, כי כבר רציתי שההתחלה תהיה מאחרי ותיפסק ההמתנה המכרסמת בנפשי. אתה משוכנע, שצריך לשים לסרטן גבול, להשיב לו מלחמה, כמה שיותר מהר, שלא נגיע לשלב שיהיה מאוחר. למרות רצוני החליט ד"ר נחושתן, שקודם לכל, נסיים את ההקרנות לראש. שילוב של הקרנה יחד עם התרופה אוסטין, לא מקובל ובספרות הרפואית אף דווח על מקרים של בעיות לבביות. כמובן שנכנעתי לרצונו והחלטתו של ד"ר נחושתן, הרי בחרתי בו לרופא שלי.ההקרנה הראשונה תוכננה ל – 4 יוני. מהר מאד בכל קנה מידה, אך לי זה נראה כנצח. המשמעות הייתה שאני מתחיל בטיפול הכימותרפי רק בסוף חודש יולי. בסופו של דבר הייתה חפיפה של שלושה ימים בהם זכיתי במקביל להקרנות ולטיפול כימותרפי. הטיפול הכימותרפי הראשון נעשה ב – 29 ליוני ובאותו היום לא בוצעה הקרנה, כי במקרה מכונת ההקרנה לא הייתה תקינה. ההקרנה האחרונה בוצעה ב -  2 יולי. שילוב של הקרנה וטיפול כימותרפי הוא שילוב קטלני. חוויתי אותו פעם אחת לזמן קצר כאמור. לא מומלץ כלל, אלא אם רצונכם להגיע סמוך לשערי גן עדן, או גיהינום, כל אחד בהתאם לגמולו ואמונתו.

© כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2010