מחשבה רצה לפנייך ומכריזה על בואך, אך אין ערובה לכך שתתקבלי בברכה. אולי מצנפת הנסיעות שלך התעקמה בדרך נלעגת, וכל כולך זרות ומוזרות. אולי זו אינה שעה טובה. אולי שעה טובה חלפה לה בלי דורש. אולי עברו כבר כאן אנשי המעשה. עם אתים ומעדרים, מגרפות וכל מה שמצריך ידיים. ולך, אף שלא ידיים חסרות, חלילה, את מפנה אותן כלפי מעלה כמו אנטנות. ראש צלחת. והן לא יודעות להכות בברזל בעודו חם. ולכן את אף פעם לא יודעת את סוף המעשה. את רצה הלאה.
|