כותרות TheMarker >
    ';

    בית תמחוי לספרות זולה

    רואים את החתול למעלה? מביט עליכם.

    הוא גם שולח מייל להודיע על כל שינוי בשפם שלו, מה שנקרא ספאאאאם שפם!

    וחוץ מזה, כל זכויותיי שמורות ©

    פרופיל

    להטוט
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון

    0

    ששה באוקטובר, עוד יש מפרש לבן

    82 תגובות   יום ראשון, 18/4/10, 19:19

    נשבר לי מכל יום הזכרון הזה, עם המילים הגדולות שכה מקטינות. מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול.

    וביום הזה אני נותר בצד, עלוב לגמרי, עם שיר אחד שמשיב אותי דיירקטלי לאותו יום ארור ומזויין. "לו יהי". הששה באוקטובר שבעים ושלוש (אלף תשע מאות). ילד קטן של ממש, עומד ורואה מכוניות זזות בתזזית ללא קודש עם המון חול מבוהל. אותו החול שדמה לנו אחר כך, עת כל מה שחשבנו קודם נפוץ ברוח לכל עבר. וכאשר יום הכיפורים ההוא בעיצומו, הוא שואל "אם תהיה מלחמה, איך יקראו לה באמת?"

    כך זה היה בעשר בבוקר.

    בשתיים בצהרים כבר החלה האזעקה ליילל ולקונן על נפילת האימפריה. ילד קטן, אשר איכשהו ידע על המחדל הנורא ועל הסכנה הקיומית המחליאה. אזעקה מנסרת, קודחת, מקוננת, סופנית. יללה כזו, שהשאירה אותי עם הבטן פתוחה 18 שנים, עד שהגיעה זו של מלחמת המפרץ ושחררה הכל.

    אך שיר אחד מחזיר אותי, שלא מרצוני, לרגעי האימה שלי אז. אימה מכווצת של ממש, ובדידות נוראה של תחושת שואה בהווה מתמשך. כל המלחמה ההיא ודיבורי הרהב ותילי התילים של פאתוס "יזכור" מתרכזים אצלי בשיר אחד קטן. חוה אלברשטיין או שייק'ה וחבריו. "לו יהי".

    ואני ידעתי, הייתי אף בטוח, כי רוצים להרוג אותי. כן, ממש אותי. מכוונים אלי לחלוטין. אך הם לא כל כך הצליחו, ותחת זאת לקחו לנו את בוקי, הבן של השכנה, שבועיים בערך לפני שאמור היה להתחתן עם מי שחשבתי שהיא האשה הכי יפה שיש בכל העולם הזה. בוקי הזה, שאיכשהו עבר את גבעת התחמושת שש שנים קודם לכן, הגיע ככפרת עוונותינו על גופתו, שנותרה כמה חודשים בסואץ, עד שמצאו אותה מרקיבה איפשהו. והוא בטח חושב עכשיו, כי זו שהיתה אמורה להיות אשתו היא לא רק הכי יפה בעולם הזה, אלא היא היפה ביותר בכל העולמות. הוא יודע. הוא הרי שם.

    וכך נגמרה לי המלחמה ההיא. במכה אחת ניצחת. ובכלל, הייתי ילד קטן של ממש. ילד כזה, שלמד את המילים של "לו יהי" וידע לזהות מי שר ומי באמת מתפלל. מצד אחד מאיימות, כי משיבות אותי הישר לרגע ההוא, מצד שני מעדנות אותי, כי מלמדות על היותי כל כך חי.

    ששה באוקטובר, תאריך מזויין.

    עשרים ושתיים שנים לאחר מכן, תיוולד בתי יום אחד לפני כן, ככפרת עוונותי שלי. הנה, ראו עד כמה אני חי.

    עוד יש מפרש לבן באופק וגם בית קט עם גג אדום. וגם בוקי בטח יושב שם למעלה בלתי נצור בעליל, ושומר שכך יהיה.

    עובדה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (78)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/4/10 19:06:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-04-23 23:29:56


      השיר הזה מזכיר לי את עמדת הקפה ופרוסות הלחם עם המרגרינה והריבה  רגע לפני שהולכים לישון אחרי משמרת של 16 שעות

      במהלך מלחמת יום הכפורים.......

       

       

      כלומר?

       

        25/4/10 19:05:

      צטט: מממ...זהב 2010-04-23 07:06:52

      זכרון חד שמהדהד עוד בראשי...

      כתבת חי  ומרגש.

      תודה ששתפת.

       

       

      (-:

       


      השיר הזה מזכיר לי את עמדת הקפה ופרוסות הלחם עם המרגרינה והריבה  רגע לפני שהולכים לישון אחרי משמרת של 16 שעות

      במהלך מלחמת יום הכפורים.......

        23/4/10 07:06:

      זכרון חד שמהדהד עוד בראשי...

      כתבת חי  ומרגש.

      תודה ששתפת.

        19/4/10 22:40:

      צטט: רוחלה... 2010-04-19 22:26:19

      כשהלב בוכה רק אלוהים שומע.....המילים שלעיתים נוגעות מגינות ,מחבקות,נותרו אילמות ונעלמות....לו יהי הוא מאין כאב פנטום שתמיד נמצא ויהיה שם עד עולם....עדי עד....עוד יש מפרש לבן באופק....ואני תקוה בתקוה ... עצובה...ולך תודה...

       

       

      טנקס
        19/4/10 22:26:
      כשהלב בוכה רק אלוהים שומע.....המילים שלעיתים נוגעות מגינות ,מחבקות,נותרו אילמות ונעלמות....לו יהי הוא מאין כאב פנטום שתמיד נמצא ויהיה שם עד עולם....עדי עד....עוד יש מפרש לבן באופק....ואני תקוה בתקוה ... עצובה...ולך תודה...
        19/4/10 18:27:

      צטט: פלאות 2010-04-19 17:46:10

      הזיכרון הקטן-גדול שלך הציף אותי בזיכרון ילדות קטן שלי - 

      קיבוץ שלם רץ למקלטים בהפגזות ששת הימים.

      ואמא שלי, הפרטית,רוכנת עליי, 

      כדי שכל גופה יחביא אותי.

      שלא יקרה לי מאום.

      אמא שלי בעד ילדה בת 4 ונגד כל הפגזים.

      רגע מכונן.

      תודה שגרמת לזיכרון הזה לצוף. נבוך

       

       


      מחמאה

      תודה

       

      צטט: להטוט 2010-04-18 21:47:24

      צטט: נעלוליפלא 2010-04-18 20:59:24


      "וביום הזה אני נותר בצד, עלוב לגמרי"

      היום ההוא אולי עלוב, הפאקינג מלחמות בוודאי שעלובות,

      אתה איש יקר ,  בטח לא עלוב להפך ידידי.

      צימררת אותי בכאב, חיבוק.

       

      עלוב זה לא פחות

      עלוב זה סוג של חוסר אונים מחורבן עם צפירה כקול אלוהים ופחד מוות

      גם צ'רצ'יל, אני מניח, מצא את עצמו עלוב מדי פעם

       

       

      מעריצה את חלק מפעולותיו של האיש,

       

      במיוחד את חריפות שכלו ואת חוש ההומור הבריטיש,

       

      הבאתי לכאן אחד מציטוטיו הרבים והחכמים להפליא

       

      ככה קצת לפני כניסת יום העצמאות, בשביל הסולידריות...

       

      "כשאני בחוץ - לארץ אני משתדל לא להשמיץ או לבקר,

       את הממשלה של ארצי, כשאני חוזר הביתה

       אני משלים את מה שפספסתי "  רגוע 

        19/4/10 17:46:

      הזיכרון הקטן-גדול שלך הציף אותי בזיכרון ילדות קטן שלי - 

      קיבוץ שלם רץ למקלטים בהפגזות ששת הימים.

      ואמא שלי, הפרטית,רוכנת עליי, 

      כדי שכל גופה יחביא אותי.

      שלא יקרה לי מאום.

      אמא שלי בעד ילדה בת 4 ונגד כל הפגזים.

      רגע מכונן.

       

      תודה שגרמת לזיכרון הזה לצוף. נבוך

        19/4/10 15:12:


      מול זכרונות ילדות כאלה, שרבים היו שותפים להם, אין הרבה מה לומר.

      אין בכלל.

      רק מרגישה שטוב שכתבת את זה, שטוב לקרוא, חשוב לזכור.

      ואולי גם פעם ללמוד.

       

      ארץ שלנו. אוכלת יושביה.

      ועדיין- ארץ אהבתי.

        19/4/10 13:51:

      צטט: להטוט 2010-04-19 13:22:35

      צטט: Lisi-strata 2010-04-19 13:13:04

      צטט: להטוט 2010-04-19 13:02:44

      צטט: Lisi-strata 2010-04-19 12:48:54

      צטט: להטוט 2010-04-19 09:04:06

      צטט: דיא 2010-04-18 19:41:50


      זאת היא מלחמה, כאב וחור שחור ואבל וכאוס. לא גבורה והאדרה ,

      גנרלים ויחי מדינת ישראל.

      בסופו של דבר זו מלחמה.

      כתוב נפלא.

       

       

       מלחמה לא אמורה להיות כאוס. היא באה לסדר אותו ולהשיב את הסדר על כנו

      תודה בכל אופן 

       

      אתה באמת מאמין בזה?!?!?!

      או זה נאמר באירוניה?

      "כפרה" עליך, ידידי

       

       

       

      אין כאן שום עניין של אמונה

      ואין צורח לצרוח בצהוב 

       

       

       

      קצת היסטוריה ופחות קפה הפוך, עשויים להועיל

      אכן כך הוא...

      ובזאת תמו " הדעות ההזויות " שלי...

      אפשר למחוק הכל...

       

       

      אין צורך

      חג שמח בעוד כמה שעות

       

      גם לך.

       

        19/4/10 13:22:

      צטט: Lisi-strata 2010-04-19 13:13:04

      צטט: להטוט 2010-04-19 13:02:44

      צטט: Lisi-strata 2010-04-19 12:48:54

      צטט: להטוט 2010-04-19 09:04:06

      צטט: דיא 2010-04-18 19:41:50


      זאת היא מלחמה, כאב וחור שחור ואבל וכאוס. לא גבורה והאדרה ,

      גנרלים ויחי מדינת ישראל.

      בסופו של דבר זו מלחמה.

      כתוב נפלא.

       

       

       מלחמה לא אמורה להיות כאוס. היא באה לסדר אותו ולהשיב את הסדר על כנו

      תודה בכל אופן 

       

      אתה באמת מאמין בזה?!?!?!

      או זה נאמר באירוניה?

      "כפרה" עליך, ידידי

       

       

       

      אין כאן שום עניין של אמונה

      ואין צורח לצרוח בצהוב 

       

       

       

      קצת היסטוריה ופחות קפה הפוך, עשויים להועיל

      אכן כך הוא...

      ובזאת תמו " הדעות ההזויות " שלי...

      אפשר למחוק הכל...

       

       

      אין צורך

      חג שמח בעוד כמה שעות

       

        19/4/10 13:13:

      צטט: להטוט 2010-04-19 13:02:44

      צטט: Lisi-strata 2010-04-19 12:48:54

      צטט: להטוט 2010-04-19 09:04:06

      צטט: דיא 2010-04-18 19:41:50


      זאת היא מלחמה, כאב וחור שחור ואבל וכאוס. לא גבורה והאדרה ,

      גנרלים ויחי מדינת ישראל.

      בסופו של דבר זו מלחמה.

      כתוב נפלא.

       

       

       מלחמה לא אמורה להיות כאוס. היא באה לסדר אותו ולהשיב את הסדר על כנו

      תודה בכל אופן 

       

      אתה באמת מאמין בזה?!?!?!

      או זה נאמר באירוניה?

      "כפרה" עליך, ידידי

       

       

       

      אין כאן שום עניין של אמונה

      ואין צורח לצרוח בצהוב 

       

       

       

      קצת היסטוריה ופחות קפה הפוך, עשויים להועיל

      אכן כך הוא...

      ובזאת תמו " הדעות ההזויות " שלי...

      אפשר למחוק הכל...

        19/4/10 13:12:

      צטט: טסה נמוך 2010-04-19 12:41:11

      השיר הזה, תמיד עורר בי צמרמורת.

      אפילו כילדה לא הייתי מסוגלת להקשיב לו,

      אוליי גם לי הוא מזכיר את המלחמה הארורה ההיא, למרות שהייתי צעירה מידי מכדי לזכור.

      כתבת מקסים כהרגלך.

       

       

      תודה

      אם לא נזכור, יחזור

       

        19/4/10 13:12:

      צטט: של גייה 2010-04-19 11:52:43

      למרות הכל יש מפרש לבן באופק

       

       

       

      הוא מתרחק או מתקרב?

       

        19/4/10 13:02:

      צטט: Lisi-strata 2010-04-19 12:48:54

      צטט: להטוט 2010-04-19 09:04:06

      צטט: דיא 2010-04-18 19:41:50


      זאת היא מלחמה, כאב וחור שחור ואבל וכאוס. לא גבורה והאדרה ,

      גנרלים ויחי מדינת ישראל.

      בסופו של דבר זו מלחמה.

      כתוב נפלא.

       

       

       מלחמה לא אמורה להיות כאוס. היא באה לסדר אותו ולהשיב את הסדר על כנו

      תודה בכל אופן 

       

      אתה באמת מאמין בזה?!?!?!

      או זה נאמר באירוניה?

      "כפרה" עליך, ידידי

       

       

       

      אין כאן שום עניין של אמונה

      ואין צורח לצרוח בצהוב 

      קצת היסטוריה ופחות קפה הפוך, עשויים להועיל
        19/4/10 13:01:

      צטט: Lisi-strata 2010-04-19 12:43:51

      צטט: להטוט 2010-04-18 23:14:33

      צטט: Lisi-strata 2010-04-18 22:51:25

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 22:06:56


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

      והאטימות

      לצרכים ולרגשות

      של אנשים אחרים

      שמעורבים בסכסוך הזה

      גם.

       

      כך גם אני חשה -

       

      הרבה מעצמך נתת כאן.

       

       

       

       

      על איזה סכסוך אנחנו מדברים כאן?

       

       סכסוך על אדמות מחורבנות שגובות חיי אדם

      משני הצדדים.

      ועכשו תשאל אילו צדדים?.....

       

       

      לא אטרח 

       

        19/4/10 12:48:

      צטט: להטוט 2010-04-19 09:04:06

      צטט: דיא 2010-04-18 19:41:50


      זאת היא מלחמה, כאב וחור שחור ואבל וכאוס. לא גבורה והאדרה ,

      גנרלים ויחי מדינת ישראל.

      בסופו של דבר זו מלחמה.

      כתוב נפלא.

       

       

       מלחמה לא אמורה להיות כאוס. היא באה לסדר אותו ולהשיב את הסדר על כנו

      תודה בכל אופן 

       

      אתה באמת מאמין בזה?!?!?!

      או זה נאמר באירוניה?

      "כפרה" עליך, ידידי

       

       

        19/4/10 12:43:

      צטט: להטוט 2010-04-18 23:14:33

      צטט: Lisi-strata 2010-04-18 22:51:25

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 22:06:56


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

      והאטימות

      לצרכים ולרגשות

      של אנשים אחרים

      שמעורבים בסכסוך הזה

      גם.

       

      כך גם אני חשה -

       

      הרבה מעצמך נתת כאן.

       

       

       

       

      על איזה סכסוך אנחנו מדברים כאן?

       

       סכסוך על אדמות מחורבנות שגובות חיי אדם

      משני הצדדים.

      ועכשו תשאל אילו צדדים?.....

       

        19/4/10 12:41:

      השיר הזה, תמיד עורר בי צמרמורת.

      אפילו כילדה לא הייתי מסוגלת להקשיב לו,

      אוליי גם לי הוא מזכיר את המלחמה הארורה ההיא, למרות שהייתי צעירה מידי מכדי לזכור.

      כתבת מקסים כהרגלך.

        19/4/10 11:52:

      למרות הכל יש מפרש לבן באופק

       

        19/4/10 11:44:

      צטט: נו זותי 2010-04-19 11:26:52


      ששששש

      לא צריך להגיב

      דקה של שקט.

       

       

      שתיים

       

        19/4/10 11:26:


      ששששש

      לא צריך להגיב

      דקה של שקט.

        19/4/10 09:06:

      צטט: yoyo50 2010-04-18 20:40:08


      ערב עצוב מאוד לכולם

      יובל הנחמד כבר 3 לא ישרו יחד

      הגשש החיוור - שייקה וגברי שרים לזכרו של פולי

      גם מאוד עצוב

      http://www.youtube.com/watch?v=k2LpQbyX3UU

      הנה קטע עצוב קרן פלס

      http://www.youtube.com/watch?v=oQeBrScjEuA

      תודה יואב

       

       

      גם הםא לא ישירו יחד

      אבל זה כבר מזמן היה פוסט אחר

      תודה 

        19/4/10 09:05:

      צטט: מיס H 2010-04-18 20:33:59


      כואב

      מכל כיוון שלא מסתכלים על זה

      תודה על ששיתפת

       

       

      מכיוונים אחרים, אנחנו חיים

      וזה דווקא לא כואב כל היום

      אבל מהכיוונים האחרים של האחרים, אכן - מצב מחורבן

       

        19/4/10 09:04:

      צטט: דרך הרייקי 2010-04-18 19:33:20

      בלתי נשכח היום הזה

      ועוד רבים אחריו...

       

       

      הכל תלוי בזקיפותו של נר הזכרון
        19/4/10 09:04:

      צטט: דיא 2010-04-18 19:41:50


      זאת היא מלחמה, כאב וחור שחור ואבל וכאוס. לא גבורה והאדרה ,

      גנרלים ויחי מדינת ישראל.

      בסופו של דבר זו מלחמה.

      כתוב נפלא.

       

       

       מלחמה לא אמורה להיות כאוס. היא באה לסדר אותו ולהשיב את הסדר על כנו

       

      תודה בכל אופן 

        19/4/10 08:55:

      צטט: חני פ. 2010-04-19 08:38:12


      הכי אמיתי

      הכי חי

      תודה לך . . .

       

       תודה חני

        19/4/10 08:53:

      צטט: טלי+ 2010-04-19 02:10:54


      לא אוהבת את היום הזה

      שיעבור

       

      גמני זוכרת את החול של 73

      היה הרבה חול

       

      הוא לא מהימים האהובים

      על אלו שבאמת עצובים

       

        19/4/10 08:38:


      הכי אמיתי

      הכי חי

      תודה לך . . .

        19/4/10 02:10:


      לא אוהבת את היום הזה

      שיעבור

       

      גמני זוכרת את החול של 73

      היה הרבה חול

        19/4/10 01:01:

      צטט: קורנפלקס 2010-04-19 00:37:09


      היום הלב נחמץ, אז, היתה "הפתעה", היה פחד ותחושה קשה....

      תחשוב מה עבר על ילדי שדרות במשך כמה שנים?

      אבל, עוד יש מפרש לבן באופק...

      כל שתבקש - לו יהי.

       

      עליהם אני חושב

      ולא רק על הילדים, שהרי גם למבוגרים זכות לפחד וגם לחיות

       

        19/4/10 00:37:


      היום הלב נחמץ, אז, היתה "הפתעה", היה פחד ותחושה קשה....

      תחשוב מה עבר על ילדי שדרות במשך כמה שנים?

      אבל, עוד יש מפרש לבן באופק...

      כל שתבקש - לו יהי.

        18/4/10 23:48:

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 23:46:36

      צטט: להטוט 2010-04-18 23:30:15

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 22:06:56


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

       

       

      התחושה שלי תקועה איפשהו בגיל 10

      לא בטוח שידעתי איך כותבים את המילה "שחיתות" אז 

       

      אבל היום, זה פי אלף יותר פשוט

      קל נורא להגיד לאיפה להעביר את כספי השוחד (פלוס מע"מ כדין)

      קל עוד יותר לעשות מלחמה מטומטמת ולהפסיד בה

       

      מרוט מרוט 

       

      מרוט- שוב הצלחת לדייק.

      ואם זו ההרגשה שלי כמי שחווה שכול לאומי,

      לא מסוגלת לדמיין מה עובר על מי שעבורו/ה השכול הוא אישי.

       

      אמא של רועי קליין ז"ל-בערוץ 22 לפני כמה דקות- "בשביל מה ובשביל מי?"

       

       

      בשבילנו

      ובגללם 

        18/4/10 23:46:

      צטט: להטוט 2010-04-18 23:30:15

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 22:06:56


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

       

       

      התחושה שלי תקועה איפשהו בגיל 10

      לא בטוח שידעתי איך כותבים את המילה "שחיתות" אז 

       

      אבל היום, זה פי אלף יותר פשוט

      קל נורא להגיד לאיפה להעביר את כספי השוחד (פלוס מע"מ כדין)

      קל עוד יותר לעשות מלחמה מטומטמת ולהפסיד בה

       

      מרוט מרוט 

       

      מרוט- שוב הצלחת לדייק.

      ואם זו ההרגשה שלי כמי שחווה שכול לאומי,

      לא מסוגלת לדמיין מה עובר על מי שעבורו/ה השכול הוא אישי.

       

      אמא של רועי קליין ז"ל-בערוץ 22 לפני כמה דקות- "בשביל מה ובשביל מי?"

       

        18/4/10 23:30:

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 22:06:56


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

       

       

      התחושה שלי תקועה איפשהו בגיל 10

      לא בטוח שידעתי איך כותבים את המילה "שחיתות" אז 

       

      אבל היום, זה פי אלף יותר פשוט

      קל נורא להגיד לאיפה להעביר את כספי השוחד (פלוס מע"מ כדין)

      קל עוד יותר לעשות מלחמה מטומטמת ולהפסיד בה

       

      מרוט מרוט 

        18/4/10 23:16:

      צטט: miliromi 2010-04-18 22:37:26

      צטט: miliromi 2010-04-18 19:25:36


      אני חושבת שלי יותר נמאס מחיילים שמתים. והיום הזה בשבילי זו הדרך היחידה להזדהות עם קהילה שלמה של אנשים שאיבדו את יקיריהם לשוא.

       

      לכל שתהו , טעו התלבטו והתלהמו.

      כאבי על אובדן ילדים , חברים, הורים, בנים

      אתן את נפשי ואבקש שלא יקחום.

      כאם חרדה לאובדן ילדיה

      כבת זוג חרדה לאובדן האיש שלה.

      כואבת את הצורך שלנו במלחמה

      כואבת מציאות עגומה

      ונמאס לי ולא רוצה

      לראות עיני אמהות כבויות

      לנחש עתיד נער שנמוג,

      להישבר למראה אלמנה ויתומים

      מאחלת לכולנו פחות מכל זאת

      מתפללת לימים אחרים

      של פיוס

      בטחון

      חופש

      ושלום

       

       

       

       

      אף אחד לא התלהם. אפילו לא אחד. ענו לך.

       

      ואמן לא למות

      גם אני בונה על 230

       

        18/4/10 23:14:

      צטט: Lisi-strata 2010-04-18 22:51:25

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 22:06:56


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

      והאטימות

      לצרכים ולרגשות

      של אנשים אחרים

      שמעורבים בסכסוך הזה

      גם.

       

      כך גם אני חשה -

       

      הרבה מעצמך נתת כאן.

       

       

       

       

      על איזה סכסוך אנחנו מדברים כאן?

       

        18/4/10 23:04:

      צטט: להטוט 2010-04-18 19:49:01

      צטט: tamareli 2010-04-18 19:39:43

      הייתי רק מחליפה את המילה "נשבר לי" במילה מעודנת יותר, ובכל השאר מזדהה איתך לחלוטין.

      כמה עצוב שאין אחד במדינה שאין לו טראומה או זכרון מבעית מימי המלחמות , פיגועים "ושאר ירקות".

      אך תמיד צריך לזכור שאין לנו ארץ אחרת ונשמור עליה מכל משמר , לטוב ולרע.

       

       

      אנחנו לא עושים מקרמה כאן

       

       

       

      תשובה מצויינת. אהבתי.
        18/4/10 22:55:


      הייתי קטנה בדיוק כמוך

      והאימה חדרה לתוך הבטן שלי באותה הבנה קיומית - שהנה הם באים להרוג אותי.

      אותי הם באים להרוג. בדיוק כמו שכתבת.

       

      קוראים לזה זכרון קולקטיבי.

       

      בלילות הבאים כשהכריזו על "האפלה" ונתבקשנו לעמעם אורות ולהגיף תריסים, זה היה אפילו ברור ומפחיד יותר.

      אם מחשיכים זה סימן שהם קרובים ומכוונים אלינו, וזה סוגר עליך עד מחנק.

       

      אנחנו דפוקים וסוחבים גנטיקה של מסתור

      אבל גם חיים ומעניקים חיים ויוצאים החוצה לאור מדי פעם בפעם.

       

      אהבתי מאד את מה ואיך שכתבת.

       

        18/4/10 22:51:

      צטט: עינת (ש) 2010-04-18 22:06:56


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

      והאטימות

      לצרכים ולרגשות

      של אנשים אחרים

      שמעורבים בסכסוך הזה

      גם.

       

      כך גם אני חשה -

       

      הרבה מעצמך נתת כאן.

       

       

        18/4/10 22:37:

      צטט: miliromi 2010-04-18 19:25:36


      אני חושבת שלי יותר נמאס מחיילים שמתים. והיום הזה בשבילי זו הדרך היחידה להזדהות עם קהילה שלמה של אנשים שאיבדו את יקיריהם לשוא.

       

      לכל שתהו , טעו התלבטו והתלהמו.

      כאבי על אובדן ילדים , חברים, הורים, בנים

      אתן את נפשי ואבקש שלא יקחום.

      כאם חרדה לאובדן ילדיה

      כבת זוג חרדה לאובדן האיש שלה.

      כואבת את הצורך שלנו במלחמה

      כואבת מציאות עגומה

      ונמאס לי ולא רוצה

      לראות עיני אמהות כבויות

      לנחש עתיד נער שנמוג,

      להישבר למראה אלמנה ויתומים

      מאחלת לכולנו פחות מכל זאת

      מתפללת לימים אחרים

      של פיוס

      בטחון

      חופש

      ושלום

       

       

        18/4/10 22:06:


      " מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול."

      כמוך, לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזו של יום הפוגה מחגיגות השחיתות.

        18/4/10 22:03:

      צטט: צזר 2010-04-18 21:45:56


      ידוע כי ניתן למנוע היה את מלחמת יום הכיפורים - סאדאת הציע לגולדה

      לדון בהחזרת השטחים תמורת הסכם שלום

      היא כידוע סרבה בכלל לדון בסוגיה

       

      אחרי המלחמה, אחרי אלפי הרוגים- החזיר בגין למצרים את סיני בתמורה לשלום

       

      אם לא היו יהירים והיו מתכוננים למלחמה הבאה ולא אוכלים את עלי הדפנה של מלחמת ששת הימים, זה היה יכול להחסך.

      שום שטחים ושום נעליים.

      תספר לי על השלום עם מצרים? 

       

      אבל מעבר לכל, לא כתבתי על המלחמה. כתבתי על ילד בן 10 והמלחמה שלו. לא היו לי כל כך הרבה שטחים לחזיר אז, כדי למנוע אותה.

       

        18/4/10 22:00:

      צטט: מכשופה 2010-04-18 21:49:50

      צטט: זמנית משקיפה 2010-04-18 20:23:16


      צימררת אותי ....כל שנבקש וכל שתבקש לו יהי.

       

       

      אמן.

      פוסט מצמרר ונוגע בנימים הכי דקים.

       

       גם השטיח הכי פומפוזי עשוי מסתם חוטים דקים

        18/4/10 21:59:

      צטט: ~Ayalatom 2010-04-18 21:31:15

      היום

      זכרון -

       

      יש ברשימה הארוכה והמכובדת שלי המון שמות בנים

       

      אבל היה את הראשון

      מזמן

      הרבה לפני קפה דה מרקר

      לפני פייסבוק,

      בעשור הראשון לחיי -

      אז כשעוד נכתבו מכתבים על נייר אמיתי

      והודבקו בולים אמיתים

      והוצמדו למעטפות נשיקות של ילדות קטנות,

      כאלו אמיתיות עם ליפגלוס סינטטי.

       

      התכתבנו עם חיילים מהחזית

      החייל "שלי", רועי, הרבה להזכיר

      ספרון קטן שקרא בין לבין -

      אוטוביוגרפיה של אמא תרזה

       

      בסוף המלחמה קיבלתי ממנו

      את אותו הספר

      חסרו בו כמה דפים

      והיתה בו הקדשה בשפה זרה

       

      "I prefer you to make mistakes in kindness

      than work miracles in unkindness".  

       

      ומכתב

      ארוך ומבולבל

      כתב שם כי ראה טעויות

      ואף עשה כמה בעצמו

      דיבר בעיקר על ההבדל בין טעות לטעות,

      קצת על אחריות

      וקצת תהיות על הזכות לקיומו.

       

      אחרי שנה נסע לאוסטרליה,

      ושלח תמונה שלו ושל סמנתה

      ואני חשבתי כמה החיים יפים,

       

      מאוחר יותר

      קיבלנו מאביו מכתב

       

      עם תאריך

      מספר חלקה

       

      מאז אני מקפידה לטעות קצת אחרת.

      מזכירה לעצמי

      שאם לטעות אז עם קיינדנס.

       

      (זה לא תמיד מצליח לי, סליחה)

       

      בעצם ימות המלחמה ההיא קרו עוד שני דברים.

      האחד, הלכנו לחלק פרחים לפצועים בתל השומר, וכמובן שאני עם המזל שלי נפלתי על ביתן 20, פגועי ראש. לפחות היתה איתי הילדה הכי יפה בכתה, וזה הפך אותי להלום קרב מסוג אחר. סוג של נחמה.

      השני, תרמתי את לוח השחמט שלי לאיזה חייל שלא הכרתי עם מכתב שכתבתי, והשתדלתי שלא לטעות בו. הייתי בטוח שהמשחק יחזור אלי אחרי המלחמה, אבל אני לא בטוח שהחייל חזר. אז איבדתי כמה מכליי דאז, אך הבנתי שמעתה אני הוא הקינג, הכלי הכי חשוב, הכי חלש אך הכי מוגן על הלוח. ואז גם הבנתי את משמעות המלכה - הכי חזקה, הכי דינמית, ומכוונת כולה אלי.

      וחוצמזה, למדתי להמתין 18 שנים לצפירה גואלת וחוויה מתקנת. אולי היחיד בעולם שהסקאדים של 91 היו קתרזיס אמיתי עבורו. 

       

      תודה 

        18/4/10 21:49:

      צטט: זמנית משקיפה 2010-04-18 20:23:16


      צימררת אותי ....כל שנבקש וכל שתבקש לו יהי.

       

       

      אמן.

      פוסט מצמרר ונוגע בנימים הכי דקים.

        18/4/10 21:48:

      צטט: טורקיז 2010-04-18 21:18:47

      ערב סוכות עצוב ,אין אבות ,רק אמהות וילדים שבפעם הראשונה מבינים את המשמעות של מלחמה...

      נעמי שמר מנסרת על הפסנתר את "לו יהי..." כולן מזילות דמעה ולכל אחד מהילדים במושב יש את ה"בוקי" שלו.

      היינו מין דור שהחל את הילדות במצעדי נצחון בטלויזיה ש"ל ואיפה אנחנו היום...בבית קט עם גג אדום והלוואי שכל שנבקש לו יהי.תודה שהזכרת לי. 

       

       

      בדיוק
        18/4/10 21:47:

      צטט: נעלוליפלא 2010-04-18 20:59:24


      "וביום הזה אני נותר בצד, עלוב לגמרי"

      היום ההוא אולי עלוב, הפאקינג מלחמות בוודאי שעלובות,

      אתה איש יקר ,  בטח לא עלוב להפך ידידי.

      צימררת אותי בכאב, חיבוק.

       

      עלוב זה לא פחות

      עלוב זה סוג של חוסר אונים מחורבן עם צפירה כקול אלוהים ופחד מוות

      גם צ'רצ'יל, אני מניח, מצא את עצמו עלוב מדי פעם

       

        18/4/10 21:46:

      צטט: OCN 2010-04-18 20:29:17


      קראתי את מה שכתבת. אני לצערי עברתי מלחמה דיי קשה עם הרבה חברים הרוגים.

      לכן גם אהבתי את מה שכתבת לגביי ימיי הזכרון, שלי לא עושים כלום וגם לא העמידה לדום שיש אנשים שמחקים לצפירה כי יש משהו "מיוחד". כולם יהיו בשקט באותו הרגע .

      תודה

      אשמח אם תיכנס לפוסטים המצחיקים שלי ותראה תמונות שלי ושל הכלב והחתולה שלי.

       

       

      יום הזכרון זה היום ואקוטובר כבר מזמן לא ועוד הרבה עד שיגיע

      רק דיברתי על הפחד שלי כזאטוט, ועל השלושה שדפקו לנו בדלת כי התבלבלו בינינו לבין השכנה

      לא דיבור גדול, ממש קטן

       

      ומה הקשר לפוסטים שלך כרגע?

       

        18/4/10 21:45:


      ידוע כי ניתן למנוע היה את מלחמת יום הכיפורים - סאדאת הציע לגולדה

      לדון בהחזרת השטחים תמורת הסכם שלום

      היא כידוע סרבה בכלל לדון בסוגיה

       

      אחרי המלחמה, אחרי אלפי הרוגים- החזיר בגין למצרים את סיני בתמורה לשלום

        18/4/10 21:31:

      היום

      זכרון -

       

      יש ברשימה הארוכה והמכובדת שלי המון שמות בנים

       

      אבל היה את הראשון

      מזמן

      הרבה לפני קפה דה מרקר

      לפני פייסבוק,

      בעשור הראשון לחיי -

      אז כשעוד נכתבו מכתבים על נייר אמיתי

      והודבקו בולים אמיתים

      והוצמדו למעטפות נשיקות של ילדות קטנות,

      כאלו אמיתיות עם ליפגלוס סינטטי.

       

      התכתבנו עם חיילים מהחזית

      החייל "שלי", רועי, הרבה להזכיר

      ספרון קטן שקרא בין לבין -

      אוטוביוגרפיה של אמא תרזה

       

      בסוף המלחמה קיבלתי ממנו

      את אותו הספר

      חסרו בו כמה דפים

      והיתה בו הקדשה בשפה זרה

       

      "I prefer you to make mistakes in kindness

      than work miracles in unkindness".  

       

      ומכתב

      ארוך ומבולבל

      כתב שם כי ראה טעויות

      ואף עשה כמה בעצמו

      דיבר בעיקר על ההבדל בין טעות לטעות,

      קצת על אחריות

      וקצת תהיות על הזכות לקיומו.

       

      אחרי שנה נסע לאוסטרליה,

      ושלח תמונה שלו ושל סמנתה

      ואני חשבתי כמה החיים יפים,

       

      מאוחר יותר

      קיבלנו מאביו מכתב

       

      עם תאריך

      מספר חלקה

       

      מאז אני מקפידה לטעות קצת אחרת.

      מזכירה לעצמי

      שאם לטעות אז עם קיינדנס.

       

      (זה לא תמיד מצליח לי, סליחה)

        18/4/10 21:18:

      ערב סוכות עצוב ,אין אבות ,רק אמהות וילדים שבפעם הראשונה מבינים את המשמעות של מלחמה...

      נעמי שמר מנסרת על הפסנתר את "לו יהי..." כולן מזילות דמעה ולכל אחד מהילדים במושב יש את ה"בוקי" שלו.

      היינו מין דור שהחל את הילדות במצעדי נצחון בטלויזיה ש"ל ואיפה אנחנו היום...בבית קט עם גג אדום והלוואי שכל שנבקש לו יהי.תודה שהזכרת לי. 

        18/4/10 20:59:


      "וביום הזה אני נותר בצד, עלוב לגמרי"

      היום ההוא אולי עלוב, הפאקינג מלחמות בוודאי שעלובות,

      אתה איש יקר ,  בטח לא עלוב להפך ידידי.

      צימררת אותי בכאב, חיבוק.

        18/4/10 20:43:

      במלחמת יום הכיפורים הייתי נערה בת 16 בארה"ב, ציונית נלהבת, הייתי בבית הכנסת וכך נודע לי שפרצה מלחמה. כמובן שגמעתי, מרחוק, כל פיסת מידע, התפללתי שננצח, אז חשבתי שידעתי מה זה נצחון.

      קניתי תקליט "שירי מלחמת יום הכיפורים" ושם שמעתי לראשונה את חוה אלברשטיין שרה את לו יהי.

      כמובן שלא קלטתי את כל התמונה, לא הבנתי מה קרה לדדו ומה זה קו בר לב, מה זה החווה הסינית, כמה שקראתי בעיתונים לא יכולתי להבין.

      עצוב היום הזה. תודה על כתיבתך המרגשת והמצמררת.

        18/4/10 20:40:


      ערב עצוב מאוד לכולם

      יובל הנחמד כבר 3 לא ישרו יחד

      הגשש החיוור - שייקה וגברי שרים לזכרו של פולי

      גם מאוד עצוב

      http://www.youtube.com/watch?v=k2LpQbyX3UU

      הנה קטע עצוב קרן פלס

      http://www.youtube.com/watch?v=oQeBrScjEuA

      תודה יואב

        18/4/10 20:33:


      כואב

      מכל כיוון שלא מסתכלים על זה

      תודה על ששיתפת

        18/4/10 20:29:


      קראתי את מה שכתבת. אני לצערי עברתי מלחמה דיי קשה עם הרבה חברים הרוגים.

      לכן גם אהבתי את מה שכתבת לגביי ימיי הזכרון, שלי לא עושים כלום וגם לא העמידה לדום שיש אנשים שמחקים לצפירה כי יש משהו "מיוחד". כולם יהיו בשקט באותו הרגע .

      תודה

      אשמח אם תיכנס לפוסטים המצחיקים שלי ותראה תמונות שלי ושל הכלב והחתולה שלי.

       

        18/4/10 20:25:

      צטט: זמנית משקיפה 2010-04-18 20:23:16


      צימררת אותי ....כל שנבקש וכל שתבקש לו יהי.

       

       אמן

        18/4/10 20:23:

      צימררת אותי ....כל שנבקש וכל שתבקש לו יהי.
        18/4/10 20:04:

      צטט: NotJustAPrettyFace 2010-04-18 19:35:10

      לו יהי

       

      חייבת לציין כי הרבה מרגישים צורך ודי בצדק כאזרח המדינה לכתוב על היום הזה

      וכבר בדיוק שחשבתי שאין לי כוח לקרוא עוד אחד

      הפתעת אותי, 

      כתיבתך כנה אמיתית וכלכך..

       

      ולו יהי שתמיד תכתוב תרגיש חי

       

       

       

      תודה
        18/4/10 20:04:

      צטט: מיקה פרי 2010-04-18 20:02:14

      לצערנו אין מנצחים במלחמות,

      מצד אחד יש לנו מדינה מדהימה

      ומצד שני ישנם הרוגים רבים שהיו ילדים צעירים,

      משפחות רבות שאיבדו אנשים אהובים,

      ומדינה שצומחת ומתפתחת,

      אני גאה שיש לי מדינה זו

      וכולי צער על כל ההרוגים

      יהיה זכרם ברוך- אמן!

       

      ודאי שיש מנצחים במלחמות

      לכן הן פורצות

       

        18/4/10 20:03:

      צטט: בובימה 2010-04-18 19:52:52

      אתה יודע מה..

      אני איתך. כואב את אותו כאב, גם אני הייתי במלחמה הארורה הזאת בסיני, מעלי מטוסי מיג 19 מפציצים. כדורי 50 מ"מ חלפו במרחק של משהו כמו חצי מטר מהגוף שלי. אני לא יודע איך אפשר להעביר חויה כזאת כשאתה רואה מעלייך מטוס ברעש מחריש אוזנים והחול לידך רקד מהכדורים. ועם הרובה הFN אתה פותח ניצרה ומשחרר צרורות לעבר המטוס. וראיתי חלקי אברים, גוויות מטוסים מתפוצצים ובאלגאן אחד גדול. ועדיין אינני מבין מהו ניצחון ואיני מבין בשביל מה כל הסיפור הזה כשאחר כך יושבים בק"מ ה120 נדמה לי אהרון יריב ומדברים, מדברים.

      למה לעזאזאל לא עשו את לפני כן? עלק קו ברלב הבלתי עביר. 

       למה היו צריכים להקריב למעלה מ2000 צעירים ואלפי פצועים בגוף ובנפש. למה??

      ולמה לא לומדים מהעבר . זה עלול לקרות לנו עם הסורים , עם הפלשתינאים , נעקוד כמה בנים, נאמלל כמה משפחות ואז אחרי ההלם, ההרג והדם נחתום על ברית שלום.

      וואללה אני הפסקתי להבין בני אדם ובטח ובטח לא מנהיגים.  אינני מבין את המניע שלהם, אינני מבין מי הם האנשים המקיפים אותם ולוחשים להם איך לשלוט, מה בכלל הם רוצים?

      כולה בני האדם רוצים שקט, קצת ביטחון כלכלי, קצת אהבה, מדי פעם מגע, זיונים הכרה במה שאתה יענו חיזוק האגו ומה עוד.  אה שכחתי את אללה אולי איתו הבעיה.. אולי הגיע הזמן להיפטר ממנו.


       

       

      מעל 3000 הרוגים

      101 ק"מ מקהיר

      ומלחמה היא כמו שלום, שני מכשירים כדי לסדר את החיים

      ככה טבע האדם

      אלווין טופלר כתב וסידר את ההבנה בספרו "מלחמה ואנטי מלחמה"

       

      אני כתבתי על פחד של ילד קטן ומדינה גדולה ומטומטמת

       

        18/4/10 20:02:

      לצערנו אין מנצחים במלחמות,

      מצד אחד יש לנו מדינה מדהימה

      ומצד שני ישנם הרוגים רבים שהיו ילדים צעירים,

      משפחות רבות שאיבדו אנשים אהובים,

      ומדינה שצומחת ומתפתחת,

      אני גאה שיש לי מדינה זו

      וכולי צער על כל ההרוגים

      יהיה זכרם ברוך- אמן!

        18/4/10 19:58:

      צטט: Ronnie 2010-04-18 19:52:29


      פוסט מצמרר כמו יללת האזעקה

      יחיד מסוגו כמו הילד הזה

      ונצחי כמו התאריך

       

      תודה

      גם בוקי נשאר מתישהו בין 20 ל-30

       

       

        18/4/10 19:52:

      אתה יודע מה..

      אני איתך. כואב את אותו כאב, גם אני הייתי במלחמה הארורה הזאת בסיני, מעלי מטוסי מיג 19 מפציצים. כדורי 50 מ"מ חלפו במרחק של משהו כמו חצי מטר מהגוף שלי. אני לא יודע איך אפשר להעביר חויה כזאת כשאתה רואה מעלייך מטוס ברעש מחריש אוזנים והחול לידך רקד מהכדורים. ועם הרובה הFN אתה פותח ניצרה ומשחרר צרורות לעבר המטוס. וראיתי חלקי אברים, גוויות מטוסים מתפוצצים ובאלגאן אחד גדול. ועדיין אינני מבין מהו ניצחון ואיני מבין בשביל מה כל הסיפור הזה כשאחר כך יושבים בק"מ ה120 נדמה לי אהרון יריב ומדברים, מדברים.

      למה לעזאזאל לא עשו את לפני כן? עלק קו ברלב הבלתי עביר. 

       למה היו צריכים להקריב למעלה מ2000 צעירים ואלפי פצועים בגוף ובנפש. למה??

      ולמה לא לומדים מהעבר . זה עלול לקרות לנו עם הסורים , עם הפלשתינאים , נעקוד כמה בנים, נאמלל כמה משפחות ואז אחרי ההלם, ההרג והדם נחתום על ברית שלום.

      וואללה אני הפסקתי להבין בני אדם ובטח ובטח לא מנהיגים.  אינני מבין את המניע שלהם, אינני מבין מי הם האנשים המקיפים אותם ולוחשים להם איך לשלוט, מה בכלל הם רוצים?

      כולה בני האדם רוצים שקט, קצת ביטחון כלכלי, קצת אהבה, מדי פעם מגע, זיונים הכרה במה שאתה יענו חיזוק האגו ומה עוד.  אה שכחתי את אללה אולי איתו הבעיה.. אולי הגיע הזמן להיפטר ממנו.


       

        18/4/10 19:52:


      פוסט מצמרר כמו יללת האזעקה

      יחיד מסוגו כמו הילד הזה

      ונצחי כמו התאריך

        18/4/10 19:50:

      צטט: דפנה.. 2010-04-18 19:48:38

      בשישה באוקטובר 73 הייתי

      ילדה בכיתה ג'...בת 8 .

      הטראומות הנוראיות האלה

      של המלחמות וכבר לא חשוב

      איזה מהן..פשוט נורא ואיום

      אין אחד פה במדינה שלא חווה

      צער, אובדן, כאב, הלם, דכאון,

      נסיון להשתקם...ומה עוד??

      ומה יהיה?? עד מתי??

      בהחלט מבינה ללבך..

      עוד יש מפרש לבן באופק..???

       

      פחד, הייתי קורא לזה

      את קינת השכול אני מותיר לאחרים שטובים ממני

        18/4/10 19:49:

      צטט: tamareli 2010-04-18 19:39:43


      "נשבר לי מכל יום הזכרון הזה, עם המילים הגדולות שכה מקטינות. מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול. "

       

      הייתי רק מחליפה את המילה "נשבר לי" במילה מעודנת יותר, ובכל השאר מזדהה איתך לחלוטין.

      כמה עצוב שאין אחד במדינה שאין לו טראומה או זכרון מבעית מימי המלחמות , פיגועים "ושאר ירקות".

      אך תמיד צריך לזכור שאין לנו ארץ אחרת ונשמור עליה מכל משמר , לטוב ולרע.

       

       

      אנחנו לא עושים מקרמה כאן

       

        18/4/10 19:48:

      בשישה באוקטובר 73 הייתי

      ילדה בכיתה ג'...בת 8 .

      הטראומות הנוראיות האלה

      של המלחמות וכבר לא חשוב

      איזה מהן..פשוט נורא ואיום

      אין אחד פה במדינה שלא חווה

      צער, אובדן, כאב, הלם, דכאון,

      נסיון להשתקם...ומה עוד??

      ומה יהיה?? עד מתי??

      בהחלט מבינה ללבך..

      עוד יש מפרש לבן באופק..???

        18/4/10 19:41:


      זאת היא מלחמה, כאב וחור שחור ואבל וכאוס. לא גבורה והאדרה ,

      גנרלים ויחי מדינת ישראל.

      בסופו של דבר זו מלחמה.

      כתוב נפלא.

       

        18/4/10 19:39:


      "נשבר לי מכל יום הזכרון הזה, עם המילים הגדולות שכה מקטינות. מוציאים את האותיות של פסח, למרות שמזמן הכל כבר חמץ, דקה אחרי שביזינו, דקה לפני שנמשיך לזהם סביבותנו. עושים לעצמנו פאוזה של היטהרות שקולה על חשבון השכול. "

       

      הייתי רק מחליפה את המילה "נשבר לי" במילה מעודנת יותר, ובכל השאר מזדהה איתך לחלוטין.

      כמה עצוב שאין אחד במדינה שאין לו טראומה או זכרון מבעית מימי המלחמות , פיגועים "ושאר ירקות".

      אך תמיד צריך לזכור שאין לנו ארץ אחרת ונשמור עליה מכל משמר , לטוב ולרע.

        18/4/10 19:35:

      לו יהי

       

      חייבת לציין כי הרבה מרגישים צורך ודי בצדק כאזרח המדינה לכתוב על היום הזה

      וכבר בדיוק שחשבתי שאין לי כוח לקרוא עוד אחד

      הפתעת אותי, 

      כתיבתך כנה אמיתית וכלכך..

       

      ולו יהי שתמיד תכתוב תרגיש חי

       

        18/4/10 19:33:

      בלתי נשכח היום הזה

      ועוד רבים אחריו...

        18/4/10 19:31:

      הם יושבים שם כולם ושומרים עלינו....כמו ששמרו עלינו כאן.....
        18/4/10 19:30:

      צטט: miliromi 2010-04-18 19:25:36


      אני חושבת שלי יותר נמאס מחיילים שמתים. והיום הזה בשבילי זו הדרך היחידה להזדהות עם קהילה שלמה של אנשים שאיבדו את יקיריהם לשוא.

       

      לשווא?

       

      למען שאת, אני ושאר העם נוכל להמשיך לחיות

      זה דבר נורא לכתוב- לשווא

       

      נורא נורא

       

      יום כואב היום

       

        18/4/10 19:28:

      צטט: miliromi 2010-04-18 19:25:36


      אני חושבת שלי יותר נמאס מחיילים שמתים. והיום הזה בשבילי זו הדרך היחידה להזדהות עם קהילה שלמה של אנשים שאיבדו את יקיריהם לשוא.

       

       

      קראת את הכל?

       

        18/4/10 19:25:

      אני חושבת שלי יותר נמאס מחיילים שמתים. והיום הזה בשבילי זו הדרך היחידה להזדהות עם קהילה שלמה של אנשים שאיבדו את יקיריהם לשוא.