כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    יום זיכרון שהוא כל השנה

    60 תגובות   יום ראשון, 18/4/10, 19:26

    יום זיכרון שהוא כל השנה




    לא סתם מציינים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בסמוך ממש לפני יום העצמאות.

     

    שנזכור, שלא נשכח ולו לרגע כי בדמם וחייהם של אהובים, בנים, קרובים אהובים לנו נקנתה עצמאותה של המדינה, וניתנו לנו חיים.

     

    נדמה לפעמים כי לא כל הנושאים במשרות ציבוריות בכירות ומייצגים אותנו, את המדינה זוכרים זאת, כי לזכור זה אומר גם במעשים, בהתנהגות הולמת, בערכים לנהוג לפיהם - גם במציאות לא רק בנאומים. 

     

    אני רואה כל שנה ביום זיכרון את הסיפורים השונים, כאלה שלא הכרתי, והלב מתכווץ עוד יותר.

    מצד אחד בא לך לצעוק, ולמי לצעוק לשמיים? די, די לשכול, מצד אחר בא לומר די לטקסיות המלווה יום כאוב זה, כי הכאב, הזיכרון בלב הוא, אבל איך אפשר שלא לעשות זאת ? או איך אפשר לעשות זאת אחרת?  

     

    כל אחד עם הכאב והשכול שלו, ואין כמעט משפחה בארץ הכאובה הזו שלא ידעה את השכול.

     

     

    גדלתי עם השכול, ספגתי וחשתי אותו מאז היותי תינוקת, את השכול האישי של המשפחה שלי, ואת השכול של רבים בשל פעילותו של אבי האהוב ז"ל.

     

    אבי, שהפעם היחידה בחיי שראיתי עליו סימני דמעות, מעולם לא בכה, לא החצין רגשות, לא לחיוב ולא לשלילה - לבד מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. 

     

    בילדותי הערתי משהו בסגנון של: "אוף איזה מדינה" (בצורה חריפה יותר), ואבי, שלא היה יכול לשאת או לקבל זאת, בפעם היחידה בחייו כמעט הרים עלי יד.

    מעולם לא ראיתיו כך, מעולם לא הרים עלי יד ולו ברמיזה, ואני שלא הייתי מוכנה בכלל לקבל זאת הרמתי אליו את עיני ושאלתי בתוכחה :"רגע, אתה מתכוון להכות אותי?"

    הוא תפס את עצמו והכניס אגרוף בקיר. 

     

    אולי לכן, גם עבורי, גם עבור משפחתי זה היום הקשה ביותר בשנה. אני בטוחה שרבים מאתנו, כמוני, לא צריכים יום זיכרון כדי להזכיר את האהובים שאינם עוד אתנו, את מי ששילמו בחייהם עבור המדינה, עבור ביטחוננו – זוכרים אותם כל הזמן, כל יום, כל שעה, הם תמיד אתנו. 

     

     

    גם ביום כאוב כזה, ובמיוחד ביום זה, אני קוראה ומתפללת ליושב במרומים (כי מנושאי התפקידים הרשמיים שלנו התייאשתי) להביא הביתה את גלעד, בן שלנו שעדיין בשבי.

     

     

    רחם עליו, רחם עלינו, אין כוח לכאוב כל כך הרבה, החזר אותו אלינו, אל משפחתו – הביתה.

     

     

     





     
    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/4/10 19:28:

      נכון, יום הזיכרון הוא כל השנה.

      מצטרפת לתפילתך

      תמר


      נותר רק לומר אמן.

      פוסט מרגש וחשוב.

        21/4/10 12:47:

      אמן.

      אמן סלה.

      *funscrape.com

        21/4/10 12:20:

      קשה לי..קשה לכולם.

      אני איתך, מאמצת אותך אל ליבי.

      מאמצת את כל עם ישראל..

      כולנו קשורי לשכו בצורה זו או אחרת.

      את כותבת כל כך יפה , מרגש.

      *אוהבת א סגנון כתיבתך בכל נושא.

        21/4/10 11:28:

      תודה יהודית
        21/4/10 08:42:

      עודד-רק כדי שתבין עד כמה שאתה טועה

      ראה נא בבקשה ממך את הכתבה הבאה

      מאד מבקשת שתכנס ותקרא!

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=1555638

        21/4/10 03:21:

      צטט: עו"דד 2010-04-20 22:39:40


      מה???

      כתבת משהו -שלא בעניין חיות???

      אני לא מאמין!!

      הייתי בטוח שתבקשי יום זכרון

      גם לבעלי חיים!! 

       

       חגי - עוד"ד (כנראה עו"ד?)

      אני קורא את תגובתך ומתחלחל.

      זה בדיוק הרגע והמקום להיות ציני?

       

      עד כדי כך כהה הלב?

       

      ואני רואה אצלך (ביקרתי ברשותך) רגישות לבנו של חברך שנהרג ורגישות הנישאת לאורך כל חייך על המפגש עם הבת שלך לאחר המלחמה. ואני מסיק מכך שתגובתך היא פליטת קולמוס. או כפי שנקרא בימינו טעות אצבע.

       

      בהנף מזערי של הגורל, אתה חגי ואני רון היינו יכולים להיות מוזכרים גם ביום הזיכרון. והנה אנחנו כאן לזכור ולכבד את חברינו שהלכו בלעדינו. 

       

      איך שהוא לא מסתדר לי שבימים כאלה של כיווץ אדיר בלב המשולב בתחושת לב רחב על עצם קיומה והשיגיה של המדינה הקטנה והמיוחדת הזו -

      לא מסתדר לי שבלחיצת אצבע תכתים כך את הדף.  

        21/4/10 00:37:

      צטט: עו"דד 2010-04-20 22:39:40


      מה???

      כתבת משהו -שלא בעניין חיות???

      אני לא מאמין!!

      הייתי בטוח שתבקשי יום זכרון

      גם לבעלי חיים!! 

       

      תגובה מכוערת ביותר. אני אפילו לא חושבת שכדאי להשחית מלים ולהסביר למה

        21/4/10 00:27:

      צטט: עו"דד 2010-04-20 22:39:40


      מה???

      כתבת משהו -שלא בעניין חיות???

      אני לא מאמין!!

      הייתי בטוח שתבקשי יום זכרון

      גם לבעלי חיים!! 

       

      סתם אחד שכמוך!

      כניראה שאתה לא מפותח מספיק

      ולא מגיע לך להימנות עם חברים

      שעליהם אתה מנוי.....

      אז אם אתה בכל זאת מחפש עיניין

      בחיות או רוצה יום זיכרון למענם

      ואתה מתכוון ,אז עדיף שלא תילעג

      לנושא,ובטח שלא לבעלת הטור

      כי אתה לא שווה את שניהם יחד!!

      אז הינה למענך הקישור,ואולי

      תילמד משהו כדי שלא תהיה

      סתם אף אחד ......

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1555638

       

        20/4/10 23:46:

      צטט: bonbonyetta 2010-04-20 23:43:23

      צטט: עו"דד 2010-04-20 22:39:40


      מה???

      כתבת משהו -שלא בעניין חיות???

      אני לא מאמין!!

      הייתי בטוח שתבקשי יום זכרון

      גם לבעלי חיים!! 

       

      תתבייש לך:

      בשל חוסר האדיבות וההתחשבות שלך בכלל ובפרט ביום כזה,

      בשל העובדה שאינך צודק ואינך יודע זאת, כי אם היית בא לפעמים וקורא יותר את החומרים שלי היית רואה שאין זה כך,

      ובשל העובדה שאתה יוצר את הרושם שיש בך זילות וחוסר סובלנות לרגשות ולדיעות של אחרים.

      לא אמחוק בכוונה את תגובתך כדי שתראה כיצד זה נראה גם בעיני אחרים.

      אם התכנים או הנושאים לא נראים לך אינך חייב... אתה יודע - מצד שני אינך "חייב" להכנס למקום של מישהו, ולנהוג בצורה בה אתה מתנהג במיוחד לא ביום כזה.

      תהיה בריא, ושבוע טוב גם לך.

       

      אה, דרך אגב היות והיית כל כך אדיב ונחמד ושאלת, כן, יש גם יום הזדהות עם בעלי חיים, גם במשקים, וגם במעבדות.

      וזה לא הייתי אני צריכה לבקש, הציבור עצמו, אנשים רבים שיש מעט חמלה בלבם מארגנים זאת כל שנה בכל העולם, לא רק כאן.

        20/4/10 23:43:

      צטט: עו"דד 2010-04-20 22:39:40


      מה???

      כתבת משהו -שלא בעניין חיות???

      אני לא מאמין!!

      הייתי בטוח שתבקשי יום זכרון

      גם לבעלי חיים!! 

       

      תתבייש לך:

      בשל חוסר האדיבות וההתחשבות שלך בכלל ובפרט ביום כזה,

      בשל העובדה שאינך צודק ואינך יודע זאת, כי אם היית בא לפעמים וקורא יותר את החומרים שלי היית רואה שאין זה כך,

      ובשל העובדה שאתה יוצר את הרושם שיש בך זילות וחוסר סובלנות לרגשות ולדיעות של אחרים.

      לא אמחוק בכוונה את תגובתך כדי שתראה כיצד זה נראה גם בעיני אחרים.

      אם התכנים או הנושאים לא נראים לך אינך חייב... אתה יודע - מצד שני אינך "חייב" להכנס למקום של מישהו, ולנהוג בצורה בה אתה מתנהג במיוחד לא ביום כזה.

      תהיה בריא, ושבוע טוב גם לך.

       

        20/4/10 22:39:


      מה???

      כתבת משהו -שלא בעניין חיות???

      אני לא מאמין!!

      הייתי בטוח שתבקשי יום זכרון

      גם לבעלי חיים!! 

        20/4/10 00:01:


      מצטרפת למשאלתך המרגשת,,

       שישוב כבר גלעד אל חיק משפחתו,,,,

       אמן!

        19/4/10 20:39:

      חברים, אורחים

      רבות מהתגובות ממש מרגשות, כל כך מרגשות ש...הפעם, תסלחו לי, אינני מגיבה לכל אחד בנפרד.

      המעבר הזה מיום הזכרון לחגיגות העצמאות, בכל שנה, לא רק עכשיו - קשה לי.

      חג הזכרון, בכלל, קשה לי משנה לשנה.

      הכאב לא הופך קל יותר, הזמן לא מרפא, לא משכיח, רק עושה את הדברים פחות דוקרים, כאב יותר עגול, כך שאפשר לנשום.

      חג עצמאות שמח חברים,

      ההולכים קידשו עבורנו את החיים, זכרו לשמוח, להעריך את החיים באשר הם, של כולם.

      זו צוואתם, כדי שלכתם לא יהא לשווא.

                 

        19/4/10 20:36:

      כדרכך בקודש דברים כדורבנות כתבת.

      ובעניין גלעד הייתי מוסיף 

      ל"מנהיגי" המדינה: די!!!!!!!!!!!!!!!!!!

                                  תפסיקו כבר עם הדו-פרצופיות זאת שלכם!

                                 אתמול והיום לא הפסקתם להזכיר את גלעד ובתכלס

                                  לא מתכוונים לכך!

        ובאמת גם לא מגיע לכם שירחמו עליכOם!

        19/4/10 19:50:


      אמן בונבונייטה,

      אוהבת אותך.

      *

        19/4/10 18:21:

      מרכין ראשי ומתיחד עם המשפחות השכולות

      יהי זכרם של כל הנופלים במערכות ישראל ברוך !

        19/4/10 17:39:
      איתך!
        19/4/10 16:45:
      אמן
        19/4/10 15:17:
      לו יהי
        19/4/10 14:56:


      וכך אנ ו חשים גדושים

       בגאות מולדת..

      תודה לך.

        19/4/10 13:24:

      א-מ-ן.
        19/4/10 12:04:

      אמן ואמן.

      תודה לך, אנה

        19/4/10 08:02:

      אמן ואמן
        19/4/10 07:19:

      אמן
        19/4/10 07:17:

      גם ביום כאוב כזה, ובמיוחד ביום זה, אני קוראה ומתפללת ליושב במרומים (כי מנושאי התפקידים הרשמיים שלנו התייאשתי) להביא הביתה את גלעד, בן שלנו שעדיין בשבי.

       

       

      רחם עליו, רחם עלינו, אין כוח לכאוב כל כך הרבה, החזר אותו אלינו, אל משפחתו – הביתה

      מצטרפת למילותייך יקירתי

      *כוכב אהבה ממני

      חיה

        19/4/10 06:39:

      אמן אני בדיעה אחת אנחנו חייבים תמיד לזכור ולכבד שכל זה לא יהיה לחינם.
        19/4/10 06:24:
      תהי נשמתם צרורה בצרור החיים
        19/4/10 06:23:

      ימים קשים ועצובים אני מצטרפת לתפילה של כולם מי ייתן וגלעד שליט  ישוב לביתו.

      "כבר כיסנו תל ועוד אחד

      אמור שכבר

       עוד מעט תפרוץ האנחה

      אמור שכבר

      עמדנו במבחן

      .את הגשם תן רק בעיתו

      ובאביב פזר לנו פרחים

      ותן לנו לשוב ולראותו

      יותר מזה אנחנו לא צריכים........"

       

      באמת יותר מזה אנחנו לא צריכים ואנחנו זוכרים את כולם  יום  יום ומשפחות השכול זוכרים אותם אחד אחד שעה שעה שבוע שבוע שנה שנה .

        19/4/10 04:54:

      החלטה אחת, של ראש ממשלה שלוקח אחריות. ושל נשיא שאומר את דברו קבל עם ועדה וגלעד  כאן בינינו
        19/4/10 02:21:


      חייבים להחזיר את גלעד.

      כל כך הרבה כבר אי אפשר להחזיר

      ואם אפשר היה - מה לא היינו עושים לעוד רגע אחד עם חבר אחד,

      ולו אחד - שנוכל להיות איתו שוב לרגע אחד, ולו רגע אחד.

      והנה: את גלעד אפשר. להחזיר ממש ולתמיד.

      לא ברור לי, הקטע הזה. על מה הם מתווכחים שם?

        19/4/10 01:01:

      גם ביום כאוב כזה, ובמיוחד ביום זה, אני קוראה ומתפללת ליושב במרומים (כי מנושאי התפקידים הרשמיים שלנו התייאשתי) להביא הביתה את גלעד, בן שלנו שעדיין בשבי.

       

       

      רחם עליו, רחם עלינו, אין כוח לכאוב כל כך הרבה, החזר אותו אלינו, אל משפחתו – הביתה.

      יהי זכרם של הנופלים ברוך!!

      את גלעד שליט ניתן עדיין להציל

      וזה מה שכואב כל כך..

        19/4/10 00:37:

      אמן, רק נחת ושלווה לו ואם לא לו, למשפחתו.

      שלא ידעו עוד צער.

        19/4/10 00:16:


        19/4/10 00:14:


      כן יקרה שלי.

      כרגיל את כותבת אותי.

      וגם אני היום נצבט לבי, כשחשבתי

      על הוריו של גלעד הרי הוא עדיין חי

      ...

       

      במשפחה הקטנה שלי, השכול

      לא נגע. מעט מדי אנחנו, היטלר

      כבר דאג, שלא יהיו.

      אבל זה מקיף ונוגע בכל,

      ובדיוק כפי שכתבת, הלוואי

      שמי שמנהיג אותנו היה זוכר

      ומפנים את המחיר ונוהג מתוך כבוד

      לחיים ולמתים.

       

      אוהבת אותך, אני. 

        19/4/10 00:10:

      עם גוש בגרון 

      תודה

       

       

       

        18/4/10 23:29:
      אמן  *
        18/4/10 23:04:


      זה נכון וראוי שלפחות יום בשנה נהלל, נוקיר ונעריץ את הנופלים

      אך בסופו של דבר השכול הוא אישי ווכשאומרים כאב - השכול קשה למדוד

      את עוצמתו.

      האמת היא שהנופלים לא חשים בכאב אלא אלה רק הנותרים בחיים . 

      ולך וליתר המגיבים אעביר לך את שירי " הוא שנא" שפורסם ב"האומה"  מספר 134של חורף תשנ"ט 1998-1999 בעמוד 238

       

        הוא שנא

       

           עזרא מורד

       

      הוא שנא את מהומת המלחמה והאימה

      יצא לקרב והוא חשב שהוא חוזר.

      הוא לא רצה שיר הערצה

      הוא לא רצה הספד וזר

      כי הוא חשב

         שהוא חוזר .

                                                                           הזכויות לעזרא מורד

        18/4/10 22:06:


      יש כאלה שלצערי כבר לא יחזרו

      אך הלוואי שמי עוד יכול לחזור - יחזור.

        18/4/10 22:01:

      ניגוד עצום בין הזיכרון לעצמאות, ניגוד שיכול

      להיות רק במדינה כמו שלנו..

        18/4/10 21:46:

      אמן.
        18/4/10 21:46:
      ימים עצובים
        18/4/10 21:22:


      בונבוניטה

       

      גם ביום כאוב כזה, ובמיוחד ביום זה, אני קוראה ומתפללת ליושב במרומים (כי מנושאי התפקידים הרשמיים שלנו התייאשתי) להביא הביתה את גלעד, בן שלנו שעדיין בשבי.

       

       

      רחם עליו, רחם עלינו, אין כוח לכאוב כל כך הרבה, החזר אותו אלינו, אל משפחתו – הביתה.

       

      מצטרפת לתפילה

       

      ועכשיו לראות בטלויזיה את כל הסיפורים -

      כל משפחה והאסון הפרטי שלה 

      כואב כל כך

       

        18/4/10 21:08:

       

       

       

      מצטרפת אליך בתפילה.

       

      ציונה

       

       

        18/4/10 20:59:


      אמן

       

        18/4/10 20:55:

      עצוב עצוב היום הזה

      לא אשכח לעולם את

      דימעותה של סבתי ז''ל

      כשהיתי בן 3 נהרג דודי

      ומאז אין יום שלא הזילה

      דמעות  ועד יום מותה

      אסור היה לדבר או להזכיר

      את שמו(רחמים ז''ל) לידה

      כי אז הדמעות והבכי מתפרצים

      ואין מעצור

      וגם דימעותי עכשיו....

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1554246

       

       

        18/4/10 20:54:

      בונבונית,

       

      גם אני ובלי אתך, אתכם, אתנו, עם גלעד.

       

      אמן.

       

      ולא כל שכן, שגלעד נוסף

      שהיה כאח לי,

      איננו.

       

       

      תודה לך.

       

      חיבוק. 

        18/4/10 20:48:

      מה שמיחד את העצב של יום הזכרון זה המקוד  של כל אחד מאתנו בעצב האישי שלו אבל גם בעצב של האחרים כך שבמידה מסוימת העצב מוכפל וממלא את כל החלל (תרתי משמע)

      בידידות אשר

        18/4/10 20:42:


       

      לצערי המעגל מתרחב ומתרחב.
      לכל המשפחות שאני מכירה באופן אישי

      ולכן אלה שלא.

      יהי זכרם ברוך

        18/4/10 20:29:

      ברגעי הצפירה כל שנה

      אני מעלה לפני אלוהים בקשה

      אנא ממך

      די להרג ולשכול!

      אולי אם כולנו היינו באותה דקת דומיה זועקים את הזעקה

      אולי זה היה באיזה שהוא מקום שם למעלה

      נשמע......

        18/4/10 20:21:

      בונבונייטה, לא נשארות מילים ביום הזה, יהיה זכרם ברוך לעולם.
        18/4/10 20:18:
      אני  מתנצל  שתגובתי  נראת  כדעה  פוליטית  זו  לא  כוונתי  .  אנחנו  חיים  כאן  בזכות  ולא  בחסד  וזכות  זו  מוקנת  לנו  לצערי  בדם  יזע  ודמעות  ,  וזאת  ללא  קשר  לפוליטיקה
        18/4/10 20:17:

      אמן !
        18/4/10 20:14:

                        יהי זכרם ברוך
        18/4/10 20:02:
      *פוסט מרגש נזכור את כולם.
        18/4/10 19:58:


      אמן אמן ואמןתודה

      אוסי

       

        18/4/10 19:57:

      פוסט מרגש.

      תודה

      מצטרפת אליך בתפילה*

        18/4/10 19:52:
      מסכים  ומזדהה  .  דודי (אח  אבי)  נילחם  אם  יאיר  ושמיר  וכל  החברה  הטובים  לא  היה  מסוגל  לשמוע  על  החזרת  שטחים  . 
        18/4/10 19:50:

      אמן ..:)

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין