גלגולה של תמונה
פוסטים אחרונים
- "נופים הם לפעמים..." - הזמנה לתערוכה 17/12/16
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 6/5/15
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 20/4/15
- הקשת שלפני הסערה 8/1/15
- סדנת עיטור וציור על רהיטים 16/10/14
- צבע מקומי - התערוכה 23/12/13
ארכיון
לזכרם
לפני רגעים מספר, הסתיים טקס זכרון לנופלים בבית הספר בשכונת מגורי. הטקס, מרגש ומכבד את הנופלים לדורותיהם, בוצע על ידי ילדים נרגשים מכיתות א'-ו'. הוזכרו בו חללי כל מלחמות ישראל ונפגעי פעולות איבה. בין החללים שני ילדים בני 12 ו - 13, קובי ויובב שנרצחו בפיגוע בדיזנגוף סנטר.
הטקס היה מרגש מאוד והחזיר אותי למעלה מחמישים שנה לאחור כאשר הייתי אני ילדה ונערך אותו טקס בדיוק, באותה רחבה בדיוק שבבית הספר דוד בלוך, בשכונת בצרון בתל אביב בהנהלת שירה לוי. כמובן הטקסטים שונים אך באותה הרוח ואותה ההתרגשות של הילדים, הן מאז עברו עלינו לא מעט מלחמות, במלחמת ששת הימים, הייתי אני חיילת בחיל האויר והכל צף ועולה ומחזיר לאותם ימים רחוקים ורק תפילה אחת בלב, שיהיה כבר שלום.
|
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ליאורה.
מרגש תמיד.
תודה אביה יקירה.
חג עצמאות שמח ובריא.
אמן ואמן, דבי.
רחל
תודה ששיתפת
עצמאות שמח
רחל,
טקסי יום הזכרון מלווים אותנו
מימי הילדות המוקדמת
ולצערנו בכל שנה נוספים
שמות למשפחת השכול.
יהי כרם של כל הנופלים ברוך.
דבי
תודה לאה למילותיך.
אמן.
לזכרם
זה עתה שבתי מטכס הזכרון לחללי מערכות ישראל
המון מקדשים בתפילה
המון קברים
בחלקת אלוהים הגדולה
והדמעה
אצורה וממאנת
ללכתם בשדות השקט
וכמו לא חלפו השנים
שהבן בת הוכרזו חללים
אגודים אגודה אחת
בפרחים לבנים
יהי זכרם ברוך עלינו
ולא ישכח
תודה
לאה
* יהי זכרם ברוך חג שעצמאות שמח
ואמשיך את דבריך...
לו יהי..
נכון רחלי.
נראה כאילו שמעת את הטקסטים
כילדה ובכל זאת, נראה גם, כי כל
דור יש לו את השירים והטקסטים שלו.
"ורק תפילה אחת בלב,
שיהיה כבר שלום. "
.
אמן אמן - ואמן !
מרגש מאוד.
אספר לך שבבית הספר בו לימדתי כמורה להתעמלות
הייתי אני אחראית על הטכסים, בטכסטים ליום הזכרון
ויום השואה, כמעט אין שינוי וכן גם בשירים ובתנועה הנילוית.
יום עצוב.
לצערנו ישנם יותר מדי אנשים
במדינתנו שלהם יום הזיכרון
הוא 356 ימים בשנה.
*
כואב, מרגש, מדמיע, עוד סיפור ועוד סיפור, עוד אהוב שאינו כאן אתנו יותר, עוד טכס.
ומה כבר אפשר לעשות מלבד לחבק ולכאוב ?
כמו שכתבתי גם אני יום זכרון שהוא כל השנה....
נכון מירה.
אך חייבים להיות אופטימיים
אחרת לא נוכל לחיות פה,
תרתי משמע.
צודקת את איילת.
בטלוויזיה, את לבד מול המסך.
בטקס הציבורי את חולקת עם
חברים, אנשים, קהילה שאחד
הדברים המאחדים ביניהם,
הוא השכול הציבורי.
הי מירי,
טקסים אלה מרגשים מאוד
בייחוד כשרואים את הילדים הקטנים
שבעצם מלחמת השחרור היתה בדור
של הסבא רבא שלהם.
את חיה ביישוב מאוד מסובך מבחינה זאת
וכל הכבוד לכם על מעשיכם.
תודה ממני.
כן והבעיה היא שעד יום העצמאות
הבא, נחשוב על דברים אחרים,
אך כאלה הם החיים.
ממשיכים הלאה.
תודה סאלינה.
אמן ואמן.
כשהיינו קטנים, לאחר הטקס, בדרך
הביתה, הלכנו לבית הקברות בנחלת יצחק
להניח פרח על קברי החיילים
האלמונים, חלקם בני 16-17,
היו אז לא מעטים שכאלה שהישר
מהאניה יצאו ללחום ולא שבו.
כמה עצב מלווה אותנו כל השנים,
כל פעם בצורה אחרת -
וזה עוד לא נגמר..........
מי יודע מה עוד מחכה לנו........
מירה
תודה יורם.
אני זוכרת הורי אומרים
כשהיינו ילדים ולוואי שזו המלחמה האחרונה,
על מבצע קדש.
כשנולדו הנכדים, אמרו, כשיהיה
גדול, שכבר לא יהיה צבא...
אמן ואמן.
לו יהיה.
נכון גילה.
שיהיה כבר שלום.
תודה צ'רי.
הטקסים האלה, נראה מזכירים
לכל אחד מאתנו את המחיר ששולם ועדיין
משולם כדי שיהיה לנו שלום.
תודה אורלי.
את צודקת, שי משהו מפחיד
בייחוד בכל שנה ושנה נוספים עוד
חללים לרשימה ונראה כי לזה סוף.
ובכל זאת נקווה שהשלום יבוא
במהרה בימינו.
הכוח של טקס ציבורי לא ישווה לטקס טלוויזיוני.
טקסים אלו תמיד היו חלק מילדותי, ולא היה מי בסביבתי שהעלה על דעתו לא להגיע אליהם.
אתמול הייתי שם עם בני, צוער בקורס קצינים, צנחן שעוד שנות שרות רבות לפניו
שהספיק להגיע ברגע האחרון לטקס, לפני הטקסים של הבוקר בם ישתתף.
רחל בוקר טוב,
אצלי במתנ"ס היה אתמול טקס של תלמידי כיתה ו' מבית ספר שכונתי
ואחריו סרט זכרון מרגש על "צוות בניה" ממלחמת לבנון השניה
ואחריו ערב שירי זכרון.
היה מרגש ועצוב.
היום אני נוסעת עם כמה חברים בשכונה לעמוד בזמן הצפירה במרכז המסחרי החרדי כאן.
(במרכז המסחרי השפוי והמתון, לא במרכז שמציתים בו דגלים ביום העצמאות...:)
מירי
ועוד מעט יגמר היום העצוב הזה.
יהי זכרם של כל הנופלים ברוך
רחל יקרה,
גם לנו בכפר היה
טקס מרגש מאד.
והיום הולכת לטקס
בבית העלמין במקום
מגוריו של גיסי ז"ל
(מושב שכן).
יהי זכרם של כל
הנופלים ברוך !
ושיהיה גם חג עצמאות
שמח לך ולכל בית ישראל !
סאלינה
ה'תקווה' מרגשת השנה, יותר מפעם,
דווקא בגלל הדמיון בין
הזמנים שהבאת.
לדורות
אמן
עצוב, כואב , מרגש, נוגע...
כבר אין לי מילים אחרות היום
****
ואני שבתי מטכס הזכרון של רמת השרון - היו נוכחים למעלה מאלף אנשים
ברחבה הקטנה ולאורך השדרה משני צדי האנדרטה.
היה מרגש - הוקראו שמות החללים - כ-200 במספר.
ככה זה בעם ישראל - לכל שמחה קודם יום האבל והזכרון שלו.
צ'רי
תודה על שהזכרת לי את כל הטקסים שהייתי בהם
הם עברו לי בראש בטקס בשכונת מגורי אליו הלכתי.
יש משהו מרגיע בריטואל החוזר
מרגיע ומטריד כאחד
החזקתי את שני בני קרוב-קרוב
הקטן יבב שהוא מפחד -
אני חייבת לציין שגם אני
תודה רויטל.
ביום שחלילה, יעלמו הטקסים מחיינו,
נראה כי גם לא תהיה יותר מדינה.
אכן כן.
נראה כי למרות שאיננו חושבים כך,
הם מלווים אותנו גם ביום-יום.
תודה הדס.
אמן ואמן.
לו יהי.
תודה רוני.
חג עצמאות שמח.
רחל יקרה
הטקסים האלה תמיד ילוו אותנו. זה יפה ומאד מכבד.
רחל
מרגש ועצוב...
והלוואי ותתמלא משאלתנו...ויבוא כבר השלום.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
מהדס.
גם אני שבתי מטקס דומה זה הרגע, תודה על המילים הנפלאות. הנה לינק לעיונך, חג עצמאות שמח.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1551873