כותרות TheMarker >
    ';

    I don't have a life, I have facebook


    מה שהיה, היה - ומה שיהיה, אולי.

    © כל הזכויות שמורות.

    המחבר מאשר בזאת שימוש בחומר הכתוב רק אם הודפס על נייר משובח ואך ורק אם נגמר הנייר טואלט בשרותים ואין שום נייר אחר לנגב בו.

    0

    Puff the Magic Dragon

    2 תגובות   יום שני, 19/4/10, 00:45

    Puff the Magic Dragon

    א.ב. של אהבה

     

     

    ...רוב בני עיר האגם אשגרות היו בבתיהם, כי נשבה רוח צוננת מן המזרח המשחיר והקר, אבל מתי מעט טיילו על הרציפים, והתבוננו כמנהגם בכוכבים הנוצצים באגם החלק...רק את פסגת ההר הגבוהה אפשר היה לראות ביום בהיר, ובני העיר הסתכלו בה לעיתים רחוקות, כי היתה מפחידה וקודרת אפילו לאור היום. כעת נעלמה ואבדה בחשיכה.

     

    לפתע-פתאום הופיעה להרף עין - זוהר אדמדם האיר אותה ודעך מייד.

     

    "הביטו" אמר אחד האנשים "שוב האורות...משהו מתרחש שם למעלה".

     

    "אולי מלך בטן ההר מחשל זהב" אמר אחר. "ימים רבים חלפו מאז הלך צפונה. כבר הגיע השעה שיתקיימו דברי השירים"

     

    "איזה מלך?" אמר האחר בקול קודר. "קרוב לוודאי שזהו אש הדרקון השודד, המלך היחידי בבטן ההר שידענו מעולם".

     

    "תמיד אתה מנבא רעות!" אמרו האחרים. "כל מני מכות ופגעים, משטפונות עד דגים מורעלים. חשוב על משהו עליז!"

     

     

    ואז פתאום נראה אור גדול במקום הנמוך שבגבעות, וקצה האגם הצפוני הזהיב כולו.

     

    "מלך בטן ההר!" צעקו האנשים. "עושרו נוצץ כשמש, כספו כמעיין, נהרותיו זהב זורם! הנהר סוחף זהב מן ההר!" הם קראו, כל החלונות נפתחו ורגלים החלו ממהרות

     

    ושוב אחזה בעיר התרגשות עצומה והתלהבות. אבל האיש בעל הקול הקודר רץ מהר אל שר העיר "הדרקון בא או שנסתתרה בינתי!" קרא. "מתקו את הגשרים! אל הנשק! אל הנשק!"

     

    ואז נשמעו פתאום תרועות-אזהרה של חצוצרות, והן הדהדו לאורך החופים המסולעים...

     

    מתוך "ההוביט" של ג.ר.ר.טולקין, בתרגומו של משה הנעמי בהוצאת זמורה-ביתן

     

    אחד הספרים האהובים עלי בילדותי ואולי הספר שהכי השפיע עליי היה ההוביט (ואחריו, כמובן, הטרילוגיה של שר הטבעות). והנה אני מצאתי את עצמי חוזר אל הספר.

     

     

    יש כאלו שטוענים שההיסטוריה לא חוזרת, וזה נכון. ההתפרצות של הר הגעש היא לא חזרה של משהו שקרה בעבר - היא המשכיות של תהליך גאולוגי. אבל בגלל שהטבע האנושי ששרוי באופן אין סופי באורגיה של אהבה עצמית האנושות לא עסוקה בלדאוג לעתיד. הרי יש כל כך הרבה דברים יותר חשובים כמו לנסות להשליט את הדת שלך על אחרים, או לנסות להשתלט על כמה שיותר משאבים, או התחביב האהוב על האנושות - להאשים את היהודים בכל הצרות שקורות.

     

     

     

     אנחנו לא דואגים לעתיד. יערות העד נהרסים בכדי להקים שדות סויה, עצים נכרתים ומינים שלמים נכחדים. אז מה? העיקר שאנחנו נוכל לשבת ולראות עוד תוכנית ריאלטי בטלויזיה. עיר הבירה של מדינת היהודים מוכיחה לכל העולם שיהודים אוהבים כסף יותר מכל דבר אחר בעולם, וכפי הנראה קו הרקיע של העיר נאנס אונס קבוצתי על ידי חבורה של אוהבי ממון. ומה כבר יכול להיות יותר סימלי מהעובדה ששופטת בבית המשפט העליון של מדינת ישראל גרה באותו מתחם? כסף יעוור עיניי חכמים. שילוב של תאווה אנושית והתעלמות מהטבע תמיד נגמר רע, ראה ערך פומפיי, אבל לא רק שם. לנו אין הרי געש, לנו יש רעידות אדמה. כל אידיוט (לראייה, אני) יכול לספר לכם שמדינת ישראל נמצאת באיזור ססמוגרפי שקרו בו רעידות אדמה רבות ויקרו בו עוד בעתיד. עם כל מה שמתגלה בימים האחרונים זה לא קשה לדמיין שהבניין שאתם גרים בו עבר אישור על ידי מהנדס שקיבל איזה "שלמון" קטן בשביל שיעביר את הבנייה. המסקנה? אין לנו מה לשמוח לאיד של האיסלנדים. קודם כל, אם כבר צריכים לשמוח לאדים של האיסלנדים, ודבר שני - אנחנו במצב הרבה הרבה יותר גרוע (ע"ע בויקיפדיה "היום שבו נפלה הפצצה הגרעינית על תל-אביב")

     

     

    אני כותב את מה שאני כותב ביום שבו אנחנו מרכינים את ראשנו לזכר החללים שנפלו בשביל להגן על הזכות שלנו לחיות. מה אפשר לאמר למשפחות שכולות שנושאות בעול הכבד של אובדן הבנים עבור מדינה שכל המערכת הפוליטית שלה מושחתת, וגם המערכת המשפטית שלה כבר לא מי יודע מה, שלא נדבר על משטרת ישראל שעבריינים רבים רכשו בה "נכסים אסטרטגיים (קצינים בכירים)"? אין לי מה לאמר שום דבר חכם, רק לבקש סליחה מכל המשפחות השכולות ותודה על זה שחינכתם את הבנים שלכם לאהבת המדינה, ושאני מתפלל שאתם ואולי גם אנחנו יום אחד נוכל לקום בבוקר ולהרגיש שהמדינה הזאת ראוייה לחללים שלה.

     

     

     

    הנה שיר על דרקונים שחיים לנצח ועל ילדים שלא, ועל זה שאפילו דרקונים נעצבים כשהילדים שאותם הם אוהבים לא חוזרים

     


     

     

     Puff the magic dragon

     Leonard Lipton and Peter Yarrow

     

     Puff, the magic dragon lived by the sea
      And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee

    Little Jackie Paper loved that rascal Puff,
    and brought him strings and sealing wax and other fancy stuff. Oh

      Puff, the magic dragon lived by the sea
      And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee
      Puff, the magic dragon lived by the sea
      And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee

    Together they would travel on a boat with billowed sail
    Jackie kept a lookout perched on Puff's gigantic tail,
    Noble kings and princes would bow whene'er they came,
    Pirate ships would lower their flags when Puff roared out his name. Oh

      Puff, the magic dragon lived by the sea
      And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee
      Puff, the magic dragon lived by the sea
      And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee

    A dragon lives forever but not so little boys
    Painted wings and giant rings make way for other toys.
    One grey night it happened, Jackie Paper came no more
    And Puff that mighty dragon, he ceased his fearless roar.

    His head was bent in sorrow, green scales fell like rain,
    Puff no longer went to play along the cherry lane.
    Without his life-long friend, Puff could not be brave,
    So Puff that mighty dragon sadly slipped into his cave. Oh

      Puff, the magic dragon lived by the sea
      And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee
      Puff, the magic dragon lived by the sea
      And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee

     

     

     

    © 2010, כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/10 22:03:

      צטט: ג'יליישן 2010-04-19 19:49:13

      ההוביט, ספר מעברי הרחוק שכל כך אהבתי, יפהפה...

       

      כתוב כל יפה וכל כך נוגע ואיכפתי.

       

      כל מה שכתבת על מדינתנו הקטנטונת והאנשים המושחתים בה,

      כל כך עצוב,

      כל כך נכון,

      עמך הסליחה, היה קשה לי לקרוא בנשימה אחת על אותם יקרים

      שנלקחו מעימנו, שלכאורה הקריבו חייהם על מה?

      בשביל ממשל כל כך מושחת?

      היה לי קשה.

      זה כמו לערבב בין קודש לביזיון.

       

      יום עצמאות שמח

      גילה

       

       

       

       

       

      היי גילה

      אני מצטער על התגובה המאוחרת.

      אני מסכים, זה ערבוב של כמה דברים ביחד, אבל מה אפשר לעשות והכל קשור. והנה, היום התפרסמה ידיעה על יהודי שנדקר באופן קשה בצרפת. ישראל היא הבית שלנו, וכואב לדעת שהבית שלנו מותקף מבפנים על ידי אנשים שכלל לא איכפת להם מהעתיד שלו.

      תודה שכתבת, ואני מסכים, זה לא קל.

       

      א.ב.

        19/4/10 19:49:

      ההוביט, ספר מעברי הרחוק שכל כך אהבתי, יפהפה...

      כתוב כל יפה וכל כך נוגע ואיכפתי.

      כל מה שכתבת על מדינתנו הקטנטונת והאנשים המושחתים בה,

      כל כך עצוב,

      כל כך נכון,

      עמך הסליחה, היה קשה לי לקרוא בנשימה אחת על אותם יקרים

      שנלקחו מעימנו, שלכאורה הקריבו חייהם על מה?

      בשביל ממשל כל כך מושחת?

      היה לי קשה.

      זה כמו לערבב בין קודש לביזיון.

      יום עצמאות שמח

      גילה

       

       

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      א.ב. של אהבה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין