| אם נוציא את הדת מהעם היהודי, האם נשאר רק כלי אין חפץ בו? האם ללא הדת אין עם יהודי? לדעתי פעם היה הדבר נכון, אך מאז תחילת הציונות ובמשנה תוקף מרגע הקמת מדינת העם היהודי אין זה המצב עוד. ישנם אנשים אשר לא מוגדרים יהודים ע"פ ההלכה אך שייכים לעם היהודי, ישנם לצערי יהודים ע"פ ההלכה אשר אינם עוד שייכים לעם היהודי. הלאום היהודי מוגדר, ושואב את כוחו, מן הציונות בראש ובראשונה ולא מן התורה והמקורות. קיום לאום יהודי חילוני לא יתכן ללא ציונות. וזה מקור ההבדלה החשוב בין היהדות כדת לזו המוגדרת כלאום. אם כן היהודי החילוני חייב להיות ציוני. זה הוא התנאי הבסיסי לשייכותו ללאום היהודי. אין חשיבות גדולה לדעתי לזרם בציונות אשר אליו משתייך היהודי ובלבד שזה תומך בקיומה של "מדינה יהודית בארץ ישראל". את הוויכוח על השאלה האם מדובר בכל הארץ או בחלקה ומה מקומם של מיעוטים שונים בה אשאיר מחוץ לדיון. כאשר מוציאים את הדת מהמשוואה של העם היהודי, הוא הופך לעם ככול העמים. הצרפתים נבדלים מכל שאר עמי תבל בכך שהם חיים בצרפת. העם היהודי חייב לחיות בארץ ישראל. אין זה פלא שקהילות חילוניות מחוץ לגבולות המדינה אינן מאריכות חיים. אדם באופן טבעי מפתח יחסים אם סביבתו ואם סביבה זו היא בארץ זרה אזי הוא הופך להיות חלק מאותה ארץ. אם סביבתו היא מדינת ישראל הוא הופך להיות חלק ממנה. ההזדהות של אדם עם סביבתו היא הסיבה שלפני קום המדינה לא הייתה תנועה חילונית יהודית גדולה. חילונים פשוט מצאו יותר ויותר משותף אם סביבתם החילונית ופחות אם סביבתם היהודית דתית אשר חלקה פחות תחומי חיים איתם. וכך מצא עצמו האדם הלא מאמין ללא יהודי לא בלאום ולא בדת, מתבולל ונטמע בחברה החילונית הגויה בה הוא חי. |