לבד
היה (או יש) לי כרטיס בקפה. כוכבים לרוב. מאות חברים. לפני כמה שנים הייתי כוכב, בימים היפים של תל-אביב. הייתי נכנס לברים הכי טובים, עובר כל סלקציה. יצאתי 4-5 פעמים בשבוע, הכרתי והוזמנתי לכל המקומות והמסיבות החמות ביותר. מעולם לא התחלתי עם בחורה, בחורות היו מתחילות איתי. שכבתי עם כמה מאות בחורות. יצאתי עם מעל לאלף. הוצאתי סכומים אדירים על יציאות, על אלכוהול, על דייטים. עוד שהייתי ילד אבחנו אותי כגאון. נשים שיצאתי איתן היו מסתכלות עליי בהתחלה כועד גבר יפה ובסוף מתאהבות מכמות הידע שיש לי, מחוש ההומור והציניות הקלילה. היו לי לא מעט חברות, לא מעט מערכות יחסים לתקופות שמעל שנה. היו תקופות שיצאתי עם מספר בחורות במקביל. לפעמים 3-4. למדתי לכבות את הטלפון בלילה בגלל כל מני שיחות והודעות בשעות מאוחרות. הודעות זימה, הצעות למיניהן או סתם "איפה אתה" מחברים. פעם אחת הייתי בדרך לחתונה. עשיתי כמעט כל מה שרואים בסרטי פורנו, שלישיות ואפילו רבעיות. היו לי סטוצים, זיונים לרוב. והיום? כלום, פשוט כלום. יושב בבית, לא עושה כלום. הלילה מגיע ואני לבד. מדי פעם יוצא עם מישהי אבל - שום דבר לא מחזיק. אני פשוט מאבד עניין. רוב החברים שלי נשואים, חלק עם ילדים. כל האנשים מהעבר כבר לא נמצאים בסביבה. אני יושב ורואה סרט, או איזה תוכנית, וכל הזמן פוזל לכיוון המחשב, אולי מישהי פנתה אליי בקפה. אולי מישהו כתב לי במסנגר. אולי הטלפון צלצל ולא שמעתי. ובדרך כלל - שום דבר. יושב וחושב על העבר. מתגעגע לזמנים ההם. יושב ומבזבז זמן. החיים שלי, הכישרון, האישיות שלי, ההומור שלי, הלב שלי - כולם מבוזבזים על כלום. מה זה עוזר לי להיות חתיך, מוכשר וחכם שאני יושב בבית לבד? הבחורה שאני יוצא איתה התקשרה לא מזמן ופשוט לא היה לי חשק לענות לה. בחורות פונות אליי בקפה, אני מתכתב איתן קצת אבל לא ממשיך משם. פשוט נמאס לי מכל הדייטינג הזה.
אנשים יגידו שזה העונש שלי. אנשים יגידו שאני תל-אביב טיפוסי.
חושב להבין, זה לא הסקס שחסר לי, זאת לא ההרגשה של לכבוש בחורות או לצאת עם כמה במקביל זה גם לא כמות היציאות המעוטה. אני יודע שפעם דברים לא היו אופטימלים, לא חושב לרגע שמה שהיה לפני כמה שנים מייצג שום אופן את החיים האמיתיים או איזה אוטופיה. אבל יש מרחק עצום מה שהיה פעם למה שיש ואני היום. למה לא יכול להיות משהו באמצע?
אבל אני לבד. מאוד לבד, ולא משנה מה הסיבה.
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נסה לאהוב את מי שאתה..כבר לא תהיה לבד...
אף אחד לא נענש על דברים שכאלה- כולם עושים חיים
אבל צריך לדעת מתי להפסיק ולהתחיל לבנות חיים (כנראה שחברים שלך ידעו מתי )
יש לך עוד זמן אתה עוד תצליח לבנות מערכת ולהנות ממנה
בהצלחה
קוראים לזה שיעמום.
כשנמאס כבר לצאת, לכבוש,להדלק, לזיין,הכל כבר אותו דבר, אין חשק לצאת מהבית בשביל עוד יציאה לפאב ושוב כל הנ"ל בסדר רץ...
סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש , אבל , זה לא הפאבים, ולא האנשים, זה האני הפנימי שלך. הוא מיצה וראה הכל והגיע לרמת רדידות שאין לה דרך חזרה. האגו שלך מחכה לחטוף סטירה כדי להעריך את המעניין והייחודי.
פתרונות יש לרוב: סדנאות, ספרים, קורסים, טיפול פסיכולוגי, קוא'וצינג, ספורט,
אבל קודם כל אתה צריך להחליט שאתה רוצה לשים לזה סוף ולא (ובאמת סליחה על הבוטות) להתקע בבית ולהתבכיין.
בהצלחה!!!!!!!!!!!!
במקום לחפש את עצמך במקומות אחרים, תתחיל לחפש את עצמך מבפנים.
מי אתה? מה עושה לך טוב? מה אתה אוהב לעשות? איזה אנשים אתה אוהב?...
תבנה את עצמך קודם כל מבפנים...
וכל השאר כבר יגיע...
בוא נראה
1. מודעות לבעיה.
2. לברוח למקום שכמה פחות מתקשר לבעיה.
3. טוב שאתה זוכר מה שהיה לטובה, אבל עכשיו זה כנראה זמן טוב למשהו שעוד לא גילית אבל משהו אחר ממה שהיה. הזיזו לך את הגבינה..
קיצר,
העצב אני מאמין זה דלק, בשביל לברוח מהמקום בוא אתה מרגיש אותו הכי חזק.
תל אביב אולי לא בשבילך וכן בשביל מי שהיית אז .
:( .... אבל אני מאמינה שמתישהו יהיה טוב....:)
אסור לשקוע...זה הכי קל...
קח אוויר.
ותעשה בדיוק מה שבאדולינה כתבה. כל מילה בסלע!!
גם שם, באותה התקופה היית בעצם לבד, פשוט כל הרעש (בחורות,חברה...)לא נתנו לך להבחין במצב.
עכשיו כשהרעש הסתיים אתה יכול להבחין ולבחון את חייך ולראות את האמת....
מהמצב שאתה נמצא בו אתה רק יכול להמריא כי יש לך את כל הנתונים לכך...אז כשיגיע הרגע, והוא יגיע וכמה זמן שיקח יקח, אתה תמריא למעלה ואז כבר תהיה במקום אחר, הרבה יותר טוב.
בהצלחה....
1. אחלה פוסט
2. מה עם קריירה?
3. כניראה זה שלב מעבר.. אתה עוד צעיר, רק בן 33.... יש כאלו בני 37 שעדיין חוגגים ולא התעוררו...
אתה פשוט נמצא בשלב מעבר
או במילים אחרות- אתה מתבגר ועדיין לא מצאת
את הפינה שלך בחיים, גם לא באלו החברתיים.
אגב נדמה לי שאורח החיים שחיית בעבר הוא זה
המשמים והבודד, שמחדד עוד יותר את הריקנות והלבד, לא ?
דווקא היום יש לך את האפשרות והבגרות (אני מקווה) להינות
מספר טוב, סרט איכות, לשבת בבית קפה/פאב ולהכיר אנשים לשיחה ואולי גם אישה למשהו שונה ...
הגעת לגיל שבו האיכות היא החשובה ולא הכמות
ת'אמת, אין לי מה לייעץ לך, אני יודעת על מה אתה מדבר. אני רק אגיד לך שריסקת אותי עכשיו עם הפוסט הזה...
take care
פשוט נפל לך האסימון שכל ה"וואו" הזה שחיית אז,
זו ריקנות של תקופה מסויימת בחיים
והכל זאת בחירה.
אם בא לך - אתה יכול להמשיך ולחיות ככה.
אתה לא תלוי בחברים הנשואים שלך עם ילדים,
כדי לזיין עוד 2, 3 ללילה, נכון??
אתה בחרת לא להיות שם יותר.
אז אם בחרת...תתחיל להיות שלם עם זה
כי...
על בדידות אפשר להתגבר.
זה תלוי רק בך.
זה הזמן להוציא את הטלויזיה מהבית.
להיכנס לבועה ולהתחיל לבנות עולם משלך.
תתחבר לעצמך,זה הזמן ללמוד על עצמך ולגלות.
תעשה דברים.
תבין שהתקופה הזאת רק בונה!
תתחיל להתרכז בספורט.
תפסיק עם דייטים! זה מרוקן. לא עכשיו לפחות.
לך לייעוץ(מומלץ! מומלץ! מומלץ!)
ותתחיל להתרומם!
בהצלחה!
אני כבר הצלחתי!
חיבוק.
}{
בדידות לשון נבדלות?
ממש לא בכיוון.
תחשוב שוב על ההבדל בין
בודד ל בדידות.
סיפור קורע לב
"משנה מקום משנה מזל"
אתה צריך קצת טבע חביבי. יותר מדיי בטון נשמת.
נחמת טיפשים.
Big Time!!!
זה עניין של זמן, מקום ותקופה.
וזה נמשך כבר הרבה מאוד זמן.
מה אומרים על צרת רבים?
קוראים לזה-
בדידות.
אתה לא לבד.
אבל אתה מבין למה בעצם אתה מרגיש כך?
אתה?
מבין?
יש לך תשובה, למקור התחושה?