היה (או יש) לי כרטיס בקפה. כוכבים לרוב. מאות חברים.

לפני כמה שנים הייתי כוכב, בימים היפים של תל-אביב. הייתי נכנס לברים הכי טובים, עובר כל סלקציה. יצאתי 4-5 פעמים בשבוע, הכרתי והוזמנתי לכל המקומות והמסיבות החמות ביותר. מעולם לא התחלתי עם בחורה, בחורות היו מתחילות איתי. שכבתי עם כמה מאות בחורות. יצאתי עם מעל לאלף. הוצאתי סכומים אדירים על יציאות, על אלכוהול, על דייטים. עוד שהייתי ילד אבחנו אותי כגאון. נשים שיצאתי איתן היו מסתכלות עליי בהתחלה כועד גבר יפה ובסוף מתאהבות מכמות הידע שיש לי, מחוש ההומור והציניות הקלילה.

היו לי לא מעט חברות, לא מעט מערכות יחסים לתקופות שמעל שנה. היו תקופות שיצאתי עם מספר בחורות במקביל. לפעמים 3-4. למדתי לכבות את הטלפון בלילה בגלל כל מני שיחות והודעות בשעות מאוחרות. הודעות זימה, הצעות למיניהן או סתם "איפה אתה" מחברים.

פעם אחת הייתי בדרך לחתונה.

עשיתי כמעט כל מה שרואים בסרטי פורנו, שלישיות ואפילו רבעיות. היו לי סטוצים, זיונים לרוב.

והיום? כלום, פשוט כלום.

יושב בבית, לא עושה כלום. הלילה מגיע ואני לבד. מדי פעם יוצא עם מישהי אבל - שום דבר לא מחזיק. אני פשוט מאבד עניין. רוב החברים שלי נשואים, חלק עם ילדים. כל האנשים מהעבר כבר לא נמצאים בסביבה.

אני יושב ורואה סרט, או איזה תוכנית, וכל הזמן פוזל לכיוון המחשב, אולי מישהי פנתה אליי בקפה. אולי מישהו כתב לי במסנגר. אולי הטלפון צלצל ולא שמעתי. ובדרך כלל - שום דבר.

יושב וחושב על העבר. מתגעגע לזמנים ההם. יושב ומבזבז זמן. החיים שלי, הכישרון, האישיות שלי, ההומור שלי, הלב שלי - כולם מבוזבזים על כלום.

מה זה עוזר לי להיות חתיך, מוכשר וחכם שאני יושב בבית לבד?

הבחורה שאני יוצא איתה התקשרה לא מזמן ופשוט לא היה לי חשק לענות לה. בחורות פונות אליי בקפה, אני מתכתב איתן קצת אבל לא ממשיך משם. פשוט נמאס לי מכל הדייטינג הזה.

אנשים יגידו שזה העונש שלי. אנשים יגידו שאני תל-אביב טיפוסי.

חושב להבין, זה לא הסקס שחסר לי, זאת לא ההרגשה של לכבוש בחורות או לצאת עם כמה במקביל  זה גם לא כמות היציאות המעוטה.  אני יודע שפעם דברים לא היו אופטימלים, לא חושב לרגע שמה שהיה לפני כמה שנים מייצג שום אופן את החיים האמיתיים או איזה אוטופיה.

אבל יש מרחק עצום מה שהיה פעם למה שיש ואני היום. למה לא יכול להיות משהו באמצע? 

אבל אני לבד. מאוד לבד, ולא משנה מה הסיבה.