
בתיק שנשאר מיותם
על החול
מצאו תעודת:
"הורה שכול",
וכך ידעו מי את
ומאין באת
ולאן לא תחזרי יותר
ולמי יש להודיע
ומי כבר אבד לך;
והוא מחכה לך.
אם שכולה שמתה בים
בים שאהבת
במות שאהבת אותה
וקטפה כמו שושן-מים ענוג
על פני מים מלוחים.
בשולים הזניחים של אמצעי התקשורת,
חלפה ידיעה וקמלה:
"בחוף...נמצאה קשישה ללא
רוח חיים" תולשים את כל עלי הכותרת
של היותך, ומשאירים רק "ללא רוח חיים",
ואותי, הבן האחר,
בלילו של אותו יום,
כשבאו המודיעים בשנית, ליליים,
שונים מאלה שבאו חגיגיים כמעט,
באחר צהריים של שבת, אדר ב',
מוצף אור בשל וחום מיוחם
של אביב מקדים על צבא ריחותיו
ונכנסו את סוכת הגפנים שהיית
המאחורי הבית – להפוך אותך
לאם שכולה...שנאספה
אחרי שנים אל הים
אשר אליו השליכה –
את נעלי בנה
למנוחת עולמים
עוזי מנצור |
נהר גועש
בתגובה על דיאלוגים בינה לבינו
הגרה מעבר לפינה
בתגובה על טיפש, בשביל מה התחתנת איתה?
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אנה שהבאת זאת לפנינו,
שנדע רק דברים טובים...אמן.
אנה הו
תודה שהבאת
עצוב כל כך
לימים טובים
רשמית ישנם 22,684 חללים שנפלו במערכות ישראל, אבל תמיד אני חושב על אלה שמתו משברון-לב בעקבות נפילת יקיריהם...מי סופר אותם? ומי סופר את "המתים-החיים" שטעם חייהם ניטל מבלי שוב באותו רגע נורא בו התבשרו על מות הבן, הבת, האב, האם, האח או האחות?
שני העמים, הישראלי והפלסטיני, לפותים כבר עשרות שנים בלפיתת-חנק, והופכים משנה לשנה לעמים מוכי פוסט-טראומה... ולמרבה הצער, לא נראה באופק המנהיג שינתק את הקשר הגורדי הארור הזה!
העצבות שעטפה אותי בימים הרחרונים ממשיכה עד לרגע זה
עצוב מאוד
גם אמא שלי אם שכולה
כך שאני מאוד מבין מאוד את המשפחות השכולות ואת האימהות
לעיתים אמא מורידה מהקיר את תמונתו של אחי במשים ופשוט מחבקת ובוכה
יהי זכרם של כול הנופלים במערכות ישראל
ברוך !
עצוב מאוד. היום הבטתי בהורים השכולים בטקס של יום הזכרון, ולא יכולתי להכיל את הכאב שחשתי.
כ"כ הרבה תוגה בשיר העצוב הזה
חלק ממציאות חיינו בארץ הזו
ולא רואים את הסוף !!!!!!!!!
את בליבי.
תודה לך עדית יקירה, את כנראה מכירה אוי.
בידידות, אנה
עצוב ונוגע ללב.
אין מלים לתאר את הכאב שבשכול.
תמצית הכאב.
תודה לך אנה
מדוע אני לא מתפלאת שדווקא את - הבאת את זה.
תודה, אנה.
לזכרם
זה עתה שבתי מטכס הזכרון לחללי מערכות ישראל
המון מקדשים בתפילה
המון קברים
בחלקת אלוהים הגדולה
והדמעה
אצורה וממאנת
ללכתם בשדות השקט
וכמו לא חלפו השנים
שהבן בת הוכרזו חללים
אגודים אגודה אחת
בפרחים לבנים
יהי זכרם ברוך עלינו
ולא ישכח
תודה
לאה
אני מודה שמאז לימודי ספרות בתיכון (מזמן) שירה לא משכה אותי
אבל שירים מסוג כזה, עושים לי צמרמורת,
כי
אני רואה את האשה הקשישה בימים הקודמים ליום על החוף
כשהכל קשה ולא אותו הדבר אחרי שהגיע השכול
כי השכול תמד אחריו מביא לחור ענק בלתי נגמר
וגם כשהלכה לים שאהבה
גם שם על החול, או במים, תמיד ישב המשא המעיק של הבשורה המרה
אין נורא כמו השכול
תמיד יהיה שכול היכן שקיימים בני אדם
אולם כאשר השכול אינו נראה כנגמר בעיקר בגלל כסילות, גבהות לב של מנהיגים בכל צד, אינטרסים ומין תרבות מוזרה המקדשת מצב קיים ואינה מנסה לשנות ולהיטיב
או אז השכול נעשה מקומם יותר
הכל מתחיל ונגמר במנהיגים.
כיום יש לנו רק מתחזקים (עם שווא במ' וזה יכול להיות גם שווא עם קמץ ב ש')
אין מילים, רק שתיקה רועמת ודמעות.
תודה לך אודי היקר.
אנה
איזה עצב...
איזה כאב...
אין מילים....
take your time
תודה לך פנינה היקרה.
שלך, בידידות, אנה
עצוב מאוד.
לא עברו 24 שעות
תודה לך בת חן היקרה.
שלך, אנה
עצוב מאד
חיבוק ניחומים
בת חן