הערב תחגוג ישראל יום הולדת שישים ושתיים ואני אחגוג את יום הולדתי השלושים. לרגל המאורע, ליקטתי חמישה משפטים עבריים המאפיינים את חיינו בארץ - שילוב ייחודי של הומור, תחושת רדיפה, שכול, ואופטימיות בלתי נדלית. 

ישראל טומנת בחובה עושר של סתירות: מדינת היהודים, תקועה בין עשרות מדינות ערביות והים; דמוקרטיה "אירופאית" במקום בו אפריקה נושקת לאסיה; בית לאומי לעם אחד ויחיד, אך עם המורכב מפסיפס צבעוני של מהגרים וסובלני (יחסית) למיעוטים החיים בקרבו; מובילה עולמית במחקר, פיתוח, ויזמות, מעורבבת עם "יהיה בסדר" ועיגול פינות ים-תיכוני; מדינת מקלט לעם נרדף, אך לעתים קרובות מותקפת, ואף תוקפת; ועוד.

אחת הדרכים להתמודד עם הסתירות הנ"ל היא על ידי שימוש יצירתי בשפה. היושבים בציון שומרים על שפיותם על ידי ביטויי לשון שמכסים, מעדנים, ולעתים הופכים על ראשה את המציאות אותה הם מנסים לתאר. להלן כמה מהדוגמאות האהובות עליי:

1. "מתלוצץ עם רופאיו": משמש לדיווח על מצבם הרפואי של חיילים, גדולי האומה, וגיבורים מזדמנים. משפט קצר זה מכיל מספר מרכיבי יסוד ישראליים: דמות החייל הגיבור אשר מקבל עליו ברוח טובה את קשיי קיומנו - אותו החייל אשר רגעים לפני כן הישיר מבטו אל המוות, והמוות השפיל את עיניו; דמות הרופא, אידאל יהודי וישראלי, אשר נמצא תמיד בשליטה ויכול להרשות לעצמו להתלוצץ בעודו מטפל בחולי עמנו כשהכל מסביב מתמוטט; וכמובן, המנהג הישראלי לדווח על אירועים בטחוניים במשפטים קצרים וסטנדרטיים אשר אומרים מעט מאוד על המצב לאשורו. אפשר, הרי, לדווח באופן קונקרטי על מהות הפציעה ולשתמש בטרמינולוגיה רפואית, אך כתחליף אנחנו מקבלים רק דיווח על מצב הרוח והעלאה באוב של דמויות מיתולוגיות. מטרת הדיווח, בעצם, היא לכסות יותר מאשר לחשוף.

הדוגמא האולטימטיבית לשימוש במשפט הנ"ל היא סיפורו של אריאל שרון, ראש ממשלה וגנרל נערץ. בסוף 2005 ותחילת 2006 סבל שרון משבץ אחד או יותר. בעודו בבית החולים, סיפרה לנו התקשורת ששרון "מתלוצץ עם רופאיו". מאז, אנחנו עדיין מחכים שיתעורר מהתרדמת. 

2. "הודעה נמסרה למשפחות": משמש לדיווח על אירועים בטחוניים, לעתים קרובות בשילוב עם תיאור מעורפל של ההתרחשויות בשטח. משפט קצר שמאגד שני מאפיינים ישראלים יחודיים: 

הראשון הוא איסור הדיווח על מותם של חיילים בתקשורת בטרם נמסרה הודעה למשפחות. בניגוד לנהלים בצבאות אחרים, צבא ההגנה לישראל מקיים נוהל (מבורך ואצילי) של הודעה למשפחות של פצועים והרוגים באופן אישי. התקשורת מנועה מלדווח על מקרי מוות בזמן אמת, מחשש שמשפחות ישמעו על מות יקיריהן באופן עקיף. עד אשר ה"הודעה נמסרה למשפחות", התקשורת מסתפקת בדרך כלל  במילה המעורפלת "נפגעים", בשונה מהמילה המדויקת יותר "פצועים". על כן, דיווח על "נפגעים" משמעו פצועים והרוגים, בעוד דיווח על "פצועים" משמעו היא פצועים, כפשוטו. 

המאפיין השני הוא העובדה שבמדינת ישראל, בכל רגע נתון, כמעט לכל אזרח ישראלי יש קרוב משפחה, שכן, או חבר טוב בשירות צבאי פעיל. על כן, חיוני לדווח ש"הודעה נמסרה למשפחות". הערך החדשותי של המשפט אינו נובע מכך שהודעה נמסרה למשפחתו של חייל זה או אחר אלא מהעובדה ששום הודעה לא נמסרה למשפחה שלך. אם לא קיבלת שום הודעה, סימן שהכל בסדר ואהוביך בריאים ושלמים. 

3. "לא נרשמו אירועים חריגים": משמש לדיווח על אירועים ציבוריים. במדינה קטנה מוקפת אויבים ומלאה בקבוצות פוליטיות ואתניות מתחרות, לכל אירוע רב-משתתפים יש סיכוי סביר להפוך לאירוע רב-נפגעים. על כן, בעוד "אירועים חריגים" הם דבר שבשגרה, החדשות האמיתיות הן כאשר הכל עובד כמו שצריך ואף אחד לא נפגע. מכיוון שהעולם כולו נגדנו ואנו חיים על פי התהום, העובדה ששום דבר לא קרה היא הידיעה החשובה והמשמחת ביותר.

4. "הרי החדשות ועיקרן תחילה": משמש כפתיח למהדורת החדשות ברדיו. ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם בה החדשות משודרות בכל שעה עגולה, 24 שעות ביממה, מטובלות על פי הצורך בדיווחים שוטפים בין מהדורה למהדורה. בכדי לשמור על שלוותו, העם היושב בציון חייב לוודא באופן סדיר ותדיר ש"לא נרשמו אירועים חריגים" ואם כן נרשמו, אז שה"הודעה (כבר) נמסרה למשפחות" ואפשר לחזור לעניינינו.

במדינה בה אירועים באים בתדירות גבוהה כל כך, מי שרוצה להספיק לעבוד ולחיות חייב לכלכל את זמנו בתבונה בין עדכון לעדכון. על כן, בעוד אנו מקשיבים לחדשות בכל שעה, אנחנו משתדלים להקדיש תשומת לב רק לידיעות החשובות באמת. אפשר להניח שגם בשאר העולם החדשות נמסרות לפי סדר חשיבותן, אבל רק בישראל מדובר בחוק ברזל, אשר מאושרר על ידי הקריין בתחילת כל מהדורה. בעשותו כן, הקריין מניח את דעתנו שלא נפסיד דבר אם נפסיק להקשיב לו אחרי מספר שניות.

המשפט מסכם את התרבות האזרחית בישראל: מקשיבים לכמה שניות, אבל אם אף אחד לא נהרג אז הכל בסדר ואפשר לחזור לשגרה. וכך, ידיעות בענייני חברה, תרבות, וסביבה זוכים לחלק קטן יחסית מחלוקת הקשב הלאומית. עד לעדכון הבא.  

5. "איחלתי לחייל בהצלחה": ברכה לסיכום פגישה בין חייל למפקדו. בשונה משאר הביטויים לעיל, משפט זה מופיע אך ורק בפרוטוקולים צה"ליים רשמיים ולא בדיווחים בתקשורת. כנצר לצבא קטן וחכם, "איחלתי לחייל בהצלחה" הוא משפט חסכוני ויעיל. שלוש מילים שמבטאות באופן מדויק את הקיבעון המחשבתי, האטימות, וחוסר השקיפות שמאפיינים את מערכת היחסים בין האזרח הישראלי - הנקרא לשירות על פי חוק - והמערכת הצה"לית המורכבת מאלו אשר בחרו להפוך את השירות למקצוע: הברכה הנ"ל היא סטנדרטית ועל כן היא מופיעה בסיכום של כל פגישה, אפילו אם המפקד לא איחל לחייל בהצלחה. למעשה, אפילו אם המפקד הוריד את החייל בדרגה, שיחרר אותו מתפקידו, או דן אותו למאסר ממושך, הפרוטוקול יציין שהמפקד "איחל לו בהצלחה". על כן, משמעותה המעשית של הברכה היא לעתים קרובות הפוכה מזו המילולית ואינה מבשרת הצלחה מרובה לאלה שזכו לה. 

*** 

זה היה פוסט קצר על המשפטים שעושים את חיינו. חג עצמאות שמח, ואיחלתי לחייל בהצלחה!

דרור.