כשראיתי את השם שלך והתמונה בעיתון לפני 9 שנים, הייתי בשוק.

לא יצא לי להכיר אדם שנפל או שנפגע בעת מלחמה, שירותו הצבאי, פעולת איבה או תאונה.

גם אותך לא ממש הכרתי, אבל ידעתי מי אתה.

מספר שנים לפני נפילתך בילינו יחד שבועיים כשאירחנו תלמידים מגרמניה שהגיעו לארץ במסגרת חילופי משלחות.

השבועיים האלו היו די אינטנסיביים, ואתה... היית בולט במיוחד.

אני זוכרת שלא הפסקת לדבר, תמיד היה לך מה להשמיע, ותמיד הייתה לך דעה בכל נושא שהוא, היית ילד מאוד חייכן, יש לי תמונה איתך שאתה מחייך מאוזן לאוזן -חיוך ענקי.

אני זוכרת שהיינו צוחקים עליך, או מתעצבנים כי פשוט לא הפסקת לדבר.

כשראיתי אז, את השם שלך בעיתון נחמץ ליבי שלא יכולתי לבקש ממך סליחה לפני. למרות שבכלל לא ידעת.

היו לי כמה ימים קשים, למרות שבכלל לא היינו בקשר, ולא יכולתי להפסיק לכעוס על עצמי - איך העזתי אז.

מאז כל שנה, ביום הזיכרון אתה עולה בראשי. ועדיין - לא ביקשתי סליחה.

היום, לא יצאת לי מהראש.. אז החלטתי להעלות כאן את הדברים, להודות בשטות שעשינו כילדים ולבקש ממך- סליחה.

מקווה שאתה שומר מלמעלה על המשפחה שלך, ועל חבריך, ונח על משכבך בשלום.