פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.

הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.

הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת.

שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.

זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת.

בסופו של יום הזכרון ובפתח יום העצמאות למה דווקא השיר הזה?

כי השיר הזה מתחיל במלחמה ובמקלט ומסתיים באופטמיות ואמונה שזה לא יקרה יותר.

כי יש בו צחוק ובכי שמתערבבים בלי יכולת להחליט מה קודם.

כי זה אחד השירים הכי נוגעים שנכתבו.

כי יש לו קצב מקסים ונעים. 

כי את השיר הזה שרות בין השאר גם יפה ירקוני וגם מרגלית צנעני ולמרות שההבדל בניהן תהומי קשה להחליט מי מבצעת אותו מרגש יותר (לדעתי צנעני).

כי אני הכי אוהבת שסק (ולא לקנות אלא לגנוב מחצרות השכנים יחד עם ילדיי...)

כי אני ציונית בנשמה ואוהבת את המדינה למרות הכל ומוצאת את עצמי הרבה פעמים בוכה בגללה וגם צוחקת.

כי למרות הכל אני עדיין מאמינה שיום אחד יהיה כאן באמת טוב.

כי בלי תותחים של אויב על ההר יוריק עוד העמק כפליים.

ובבנין ציון ננוחם...