שנת 2003 תקופת פיגועים בישראל אוירה מתוחה בארץ במיוחד בירושלים.

צה"ל תוקף יעדי מחבלים ברצועת עזה.

יום שלישי .9.9.03  השעה 22.30 סיימתי אימון  גופני במועדון הכושר בעודי יוצא לכיוון  רחבת החניה הפלאפון מצלצל החבר מציע שיצטרף לשבת איתם בבית קפה הלל במושבה הגרמנית .

אני מסביר לחבר לצורך העניין שם בדוי (יואב) עלמנת לא לפגוע בכבוד החברים ולשמור על צנעת הפרט.

"תשמע יואב לא מתאים לי לבוא"  "אני על טרנניג"  יש לציין שבית הקפה הלל מוגדר " בית קפה סטיילסטי "  יואב אומר לי "תשמע תומר גם ירון פה איתי (ירון שם בדוי)  ועוד כמה חברים  . החלטתי לקפוץ לכמה דקות הגעתי לבית הקפה המקום היה הומה אדם אנשים המתינו בכניסה בחוץ.

ישבתי עם החברים בשולחן -השעה היתה 23.00 בערך החברים כבר אכלו סלט ושתו והתחילו לספר בדיחות שחורות על פיגועים " אולי נפתח מפעל לשקיות שחורות "  ירון הוסיף "יותר טוב לפתוח מפעל לשפכטלים" משום מה הרגשתי אווירה לא טובה ולאחר מספר דקות אמרתי לחבר'ה  "אני זז" -אז כמו תמיד מופעל הלחץ החברתי "נו תשאר עכשיו באת " אפילו לא שתית כלום..." השולחן מנה כ 6 אנשים יחד איתי  -בעקשנותי אמרתי "אני הולך באתי להגיד שלום" -אז יואב קם ואמר לכולם טוב אנחנו פה כבר הרבה זמן נזמין חשבון ונלך   ואכן כך היה . מסביב  לשולחננו עמדו אנשים שרצו לשבת אני קמתי ואמרתי לבחור  שעמד "תשב אנחנו זזים" -באותו ערב היה מזג אוויר סגרירי מעונן נשמעו רעמים ברקע .יצאנו כולם מהבית קפה שכולם "חמוצי פנים" כי תומר הנודניק "סחב את כולם החוצה" האמת שזאת לא היתה כוונתי פשוט הרגשתי "לא נוח במקום" ולכן התעקשתי לקום וללכת .

נכנסנו למכוניות נסענו כל אחד לכיוון ביתו לאחר 4 דקות נסיעה אנחנו שומעים "סירנות של אמבולנסים או ניידות משטרה" עדיין לא ידענו מה קרה -השולחן שישבנו בו מיותר לציין מה  עלה בגורלו "ליושבים החדשים בו" ולשאר המבלים בבית הקפה -באותו לילה שיחות הטלפון בין החברים נמשכו עד אור הבוקר - הצעתי לחבריי תקומו בבוקר לעבודה "אל תקפאו במיטה או בבית קבלתם חיים חדשים " וכך היה -לעכל אירוע כזה לקח לנו חודש שלם -יהי זכרם ברוך של הנרצחים.