החיים יפים
"לכל איש ולכל אשה...", כך אני מאמינה קיים ,קו
האופק האישי היחודי לו . באימון יש לכך שמות כמו חזון או חלום ... עלי , באופן אישי חביבה המלה ייעוד . אבל גם המושג אופק והצפייה אל עבר קו האופק האישי שלנו , נשמעת לי כמו משהו ששווה ואף ראוי לחיות למענו . אחד הדברים החביבים עלי באימון היא היכולת, ללוות אנשים בדרכם אל קו האופק האישי שלהם . ואגב, גם המסע לשם הוא חלק מהעניין ... אז לכבוד האופק של כל אחת ואחד מאיתנו , אני משגרת אל חללו של עולם את הבלוג שלי ...
פוסטים פופולאריים
-
הלוואי הלוואי והייתי יכולה להבין
5/2/11 | 1593 צפיות
-
בטרם
28/10/07 | 1298 צפיות
-
קמטי התות
28/2/08 | 1419 צפיות
-
לאן.../יעל פריאל
18/3/09 | 677 צפיות
-
תמיד לעת ערב / יעל פריאל
24/10/10 | 1393 צפיות
-
הזמנה לאימון אישי בקבוצה קטנה
6/2/09 | 2439 צפיות
פוסטים אחרונים
- בוקר טוב, והרי עיקר החדשות יש לי סדנה נפלאה מחר, והיא בהחלט אופטימית 18/3/15
- פורים ונהנים :) :) 6/3/15
- מסר בשיר, יפה לכל עת 23/2/15
- ביקור געגוע - ד"ש עם שיר 18/2/15
- מפגש מיוחד שלך ובשבילך באהבה 23/11/14
- סדנה חגיגית, מפתיעה ומרתקת !! 13/10/14
כמו טיפות המים האחרונות.../ יעל פריאל
לשמוע היום בבוקר, ברכת חג שמח - קצת מוזר. למרות השנים, ההסברים וכל החיבורים המוכרים הידועים, עדיין נשמע מוזר ולא מתעכל.
ועוד הרהור בנוגע ליום. חושבת על כל האמהות הללו, שכבר ידעו שכול. איבדו בן, איבדו בעל ועל הטופס הזה, שלעיתים חשות מאולצות לחתום עליו כמי שקפאן השד, כדי לאשר לבנם הצעיר, להתגייס ליחידה קרבית. איזו מטלה (לא מוצאת כאן את המלה המדוייקת) אולי מעמסה. בכל מקרה, בחשיבה מחודשת, נראה לי שאת הזכות הזו, את האישור הזה, יש להוציא מאחריותן של אותן אמהות שכולות. יש גבול גם למה שניתן להעמיס או לדרוש, מנפש אחת של אמא, שהיא תמיד אחת לבנה האחד.
אלא שבשל ריבוי מקרי השכול כאן במדינתו הקטנה, קצת יהיה קשה אולי, למצוא משפחות, שהשכול לא נגע בהן ואז, כמה בנים ניתן יהיה לגייס ליחידות הלוחמות ?!
אז אולי בעצם במקום לחפש איך לצאת לעוד מלחמות, ננסה להפוך כל אבן בניסיון למנוע אותן ... לפחות עד כמה שניתן ??
---------------------------------------------------------------
מביטה על כל השכול הזה שסביבי, על האנשים שהמתים מהלכים בם חיים, על עינייך סבתא, שליוו אותי תמיד עם אותו המבט, שנותר לכוד בכל התמונות שנותרו אחרייך. מתחברת לשכול הזה שבתוכי וכותבת -
כמו טיפות המים האחרונות, שעוד נותרו מפעמות בצינור הברז המחליד, שלא סיפרו לו עדיין, שהמים שזרמו בו, החיים כבר מזמן אינם כאן והן מחרישות, קופאות - ליפול לא ליפול, עומדות על סיפו, מהססות להיות או לחדול.
מוקדש לכל האמהות, לכל האבות, האחים, האחיות, הסבים, הסבתות, הנשים, הילדים שנותרו
יעל פריאל. |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"הבאנו שלום עליכם"...
הוא כמו המשיח....
אוטוטוטו מגיע.
הלואי שנזכה בימינו אנו ללום.
*
ב"ה
.
כהרגלך בקודש יקירתי, מרגשת.
.
אכן דילמה קשה.
.
ובכל זאת, לדעתי, גם אימא חותמת על כך שבן נוסף יילך לקרבי
למרות שהיא אם שכולה,
אין זה אומר חלילה שהיא שולחת אותו למות.
.
מי ייתן ונדע שלום ואז כל הדילמות הללו לא היו.
כבר מזמן לא קראתי אותך. ברוכה השבה אלינו...
תמיד.
לפני/עכשיו/מחר/אחרי...
הגלגל לא ידום!
תודה לפוסט מרגש, יעל יקרה
חג שמח.
ליאורה
ריגשת יעל ושאלותייך ותהיותייך במקומן , ואין להן תשובה ומענה .
ראויים כל המשרתים את המדינה לכל ההערכה מצד אזרחיה ומנהיגיה
וכמובן עדיפות יש לתת להם על פני אלו החוסכים מעצמם את הזכות להגן בגופם ובנפשם על המדינה שכולם חיים בה בזכות אלו שלא שואלים שאלות ועושים המוטל עליהם בלא חשבונות .
ריגשת במילותייך.
אגב, המעבר הזה בין עצב לשמחה כל פעם צורם לי מחדש
קשה השכול
קשה הקורבן הזה , דם ילדנו
קשה המעבר הזה עכשיו משכול לעצמאות .
יום עצמאות שמח .
*
אנו רוצים שלום, רוצים לקדש את החיים באשר הם כדי שלכתם של היקרים לנו לא יהא לשווא.
אין כח כבר ואין מקום יותר בלב שלנו להכיל את כל הכאב.
לא בטוחה שהצד השני רוצה בשלום כמו שאנחנו, לא בטוחה שהצד השני מעריך חיים באשר הם.
ראיה, גלעד שליט עדיין אצלהם.
מאד מקווה שאני טועה, לא יהיה אדם מאושר ממני אם אכן טעות בידי.
לכל המשפחות השכולות, לכל הכואבים, גם אצלי: יום זכרון שהוא כל השנה.
כואבת יחד אתך, מחבקת
הלוואי שיבוא כבר השלום המיוחל, הלוואי.
יום עצמאות שמח.
והן מחרישות, קופאות - ליפול
לא ליפול, עומדות על
סיפו, מהססות
להיות או לחדול.
היי חומד
הנה את כאן
איזו מטלה (לא מוצאת כאן את המלה המדוייקת) אולי
מעמסה. בכל מקרה, בחשיבה מחודשת, נראה לי
שאת הזכות הזו, את האישור הזה,
יש להוציא מאחריותן של אותן אמהות שכולות.
יש גבול גם למה שניתן להעמיס או לדרוש, מנפש אחת
של אמא, שהיא תמיד אחת לבנה האחד
כמו גזרה דינו במו ידיה
לא די שאבלה בליבה לעולם
גם רגש האשם המכרסם יפעם ולא יניח
וראשויות הצבא
הממשלה
המדינה
יוצאים וידיהם נקיות
מה אוסיף ומה אומר
השלום לא יתפרץ מחר אל פתחנו
וזאת כל שנוכל לעשות בעת הזאת
אם אוהבים ונאהב את ארצנו
שהיא בית לנו לטוב ולרע
תודה יקירה
לאה
יעלי -
תודה על הרשומה
תודה על המילים -
כן השכול הזה
בתקוה לימים טובים ויפים
היום בידיעות אחרונות קראתי את הרמטכ"ל שמצדיע
לסא"ל אמיר מיטל -
והיום ביקרתי בבית הוריו של אמיר
היו כל האלופים - של פיקוד הצפון של היום ולשעבר
גדי אייזנקוט - יוסי פלד
הגשש הבדואי שאמיר מת לו בידיים
21 שנה והחברים לא שוכחים
לימים אחרים
עצמאות שמח
כלוחם לשעבר
שראיתי וחשתי את מוראות הקרבות
אין אדם חפץ יותר ממני בשלום.
אך עם מי?