יש ימים בעיקר כמו אלה שהמשפטים תקועים וקטועים ומשחקים אותה קשים להשגה על חשבון התיסכול ההולך וגובר עם כל משפט שנכתב ונמחק. ועם כל רגע שהיום העצוב והקשה מנשוא הזה שורט את כל העצבים והחום הנעים שבא מדרום מזכיר לכל התלמידים שעוד רגע חופש ומזכיר למבוגרים את מה שהם היו ומי שכבר איננו. ובמיצמוץ של שיר עוד כמה שעות ממשיך התקליט מצידו הפוך יום הופך ללילה עצב לשמחה דמעות באלכוהול נר במשואה.
איזה ארגז חול משוגע לחיות בו, לגדול בו, לגדל בו, לחלום בו, לשחק בו את התפקיד של אדם בן זמנו עם מחשבות משותפות ודאגות ידועות ולספוג את מה שמטפטף ולנסות להצליח עם מה שיש. תהיו בריאים, תצחקו הרבה תשתו, תאכלו כי היום כבר יש מספיק מתים ועל מחר אף אחד פה לא אוהב כל כך לדבר. |