| 16/03/2006 תעלומת הבתים הצפוניים של כאוכב
סביר, שהעוברים בכביש בואכה משגב או ממנה לכיוון המרכז, רואים ואינם יודעים את תעלומת הבתים הצפוניים של כאוכב, כן אלו הבתים שאם אתה עומד בקבר השייח הישן, מתחת לזית העתיק אשר רבים חמורים וגמלים נחו ושתו בצילו מזה שנים הרבה ליפני שניבנו פה הכביש והגדר, עוצרים לאחר העלייה הגדולה שהפכה למחצבה,עמוסי סחורות רחוקות אשר הונחו עליהם בנמל חיפה ורשמו בפחם, דמשק, אשר בהרים. כן, אם תכרע בצל הזית הזקן ותעביר חוט דמיוני, מבט, רחוק ודק מעל עמק זבולון, עד מרכזה של הלבנייה השמאלית בבתי זיקוק חיפה, יפגע מבטך בדיוק רב מעל חלון מטבחה של סאוסן הקטנה לבית עלי, אין זה הזמן וצר הנייר להרחיב כאן את סיפור אהבתה שלה לעבד הבדואי מהכפר השכן, איך פגשה בו הולכת אחר העדר אל המעיין הקרוב, איך אחיה מוחמד בגופו הגדול, הגן עליה לוחץ אותה בכוח למקרר הלבן, מפריד בינה ובין חרבו של אביהם, חאג' מוסא אשר כל עולמו חרב עליו למשמע סיפור אהבתה, הירוקה, האסורה אשר אי שם בין שיחי הנחל, יושבים היו, טובלים רגליהם במים הקרירים, סופרים עלי כותרת צהובים, אוהב לא אוהב, אינשאללה. לא זאת התעלומה שאפפה אותי אותו בוקר סגרירי, אשר ממהר הייתי לעוד פגישה עסקית וחשובה בנמל חיפה וקרן שמש קרה אך קופחת התרפקה בעצלתיים על קיר ביתה של סאוסן הקטנה, ממיסה צינת בוקר ומעירה בעוצמתה את אפרוריותו של קיר הבטון שכאילו ורצה לקפוץ החוצה מתוך שורת בתי האבן הסמוכים, מה לעזאזל הולך כאן חשבתי לי מתבונן בחצי עין, נזהר שלא לאבד את הכיוון בכביש הצר, מה בעצם הסיבה האמיתית חשבתי שמרבית בתיה הצפונים של כאוכב אינם עטופים באבן הבהירה אשר נרכשה ודאי אי שם בשטחים מוברחת בדרך לא דרך בין פרדסי השרון עד הגיעה אל בתי הכפר, מה הסיבה שבעלי הבתים שכבר שנים, גרים ויולדים אולי כבר מורישים את בתיהם לבניהם ואלו עדיין עומדים במערומיהם ללא שורה אחת של מעמד, של מאין אריסטוקרטיה, עשירון עליון או אחר, אשר ידעו שכניהם לחתום על קופסאות הבטון הפשוטות והמרובעות כל כך של חייהם. ובכן, חשבתי לי מתגלגל לאיטי בשיירה הבולמת מטה מטה בדרך עיבלין, חולף בדרכי על מיני מכונות ומכבשי כבישים, זרים, אחרים אשר חונים עייפים לצד הדרך, גושי ברזל קרים וחרוצים, מפריחים את הגליל גינות אספלט ומלט מחכים לשעתם, לא ממהרים כמו הערבי חאג' מוסא בכאוכב, איננו ממהר, בני הכפר כמו אחיהם האחרים זמנם איתם וחכמת חיים להם כזו, אם אין כסף נחכה ושיהיה כסף נבדוק מה איתנו ולאן אנו הולכים, האם אנו פליטים? האם כאן ועכשיו היא שאלה או שאנחנו כאן ועכשיו! וזה ביתנו ובואו נעשה לפארו, איזה תהום חשבתי פעורה כמה רבה הדרך בין מחצבות האבן בג'מעין עד מכה ומדינה ועד סאוסן הקטנה הלחוצה בין המקרר ומוחמד אחיה המגן עליה מדור אחר פנאט,אבא שלה, שאינו מעודכן בכל הקורה כאן. אמבולנס ממהר וקורא לזוז קטע את מחשבתי, נעצרתי ברמזור האדום מפנה את הדרך לרכב הנלחם בתנועה, מגביה בקצת את ראשי שבחלון לראות אל תוך האמבולנס, סאוסן? |