כן, לפני שישים ושתיים שנים, אולי קצת פחות, אולי טיפה יותר, אמר בן גוריון בערך כך: להיות עם סגולה, להיות אור לגויים. יש לאל ידינו לעצב אומה עברית שתהא דוגמה ומופת לעמים. החזון הוא סוד קיומנו ותקומתנו. באין חזון, ייפרע עם.

יש רק בעיה קטנה עם האור אותו מפיצה ישראל. הוא לא בדיוק האור שראה בחזונו בן גוריון. כי האור שמפיצה ישראל היום הוא האור הבוקע מה"קוג'קים" המורכבים על גגות ניידות המשטרה בדרכן אל חקירות שועים ורוזנים ישראלים. בשישים ושתיים שנות קיומנו המדיני מצטברים יותר ויותר שרים שנחקרים במשטרה. חלקם כבר נשפטו ונשלחו לכלא. חלקם כנראה יישלחו. זו המציאות העגומה בה חיים הישראלים שבן גוריון קיווה שיהוו אור לגויים. ואני זוכר, מימי ילדותי בגולה, כיצד התקוממו הורי ומכריהם על כך שהגויים נהגו להתגרות בהם ולשאול אותם כך: אתם היהודים מהגרים כולכם לפלסטינה. שם תהיו רק יהודים. את מי תרמו שם? אנטישמים! זעקו הורי וחבריהם בבית. יאיר לוי, אריה דרעי, שלמה בניזרי, הירשזון (סליחה אם שכחתי מישהו) כבר הוכיחו לאותם "אנטישמים" מהעבר שהם לא היו בדיוק אנטישמים. לדאבון הלב, זו הייתה תדמיתו של היהודי בגולה, בן גוריון ניסה בחזונו הנפעם לשנותה.... ולא הצליח. האם משטרת ישראל, מודל 2010 תצליח? 

תנאי הכרחי אך לא מספיק הוא נחישותה של מערכת אכיפת החוק על כל זרועותיה, משטרה-פרקליטות-בתי משפט, להלחם ללא לאות ועד חרמה נגד כל שחיתות. אליה חייבת להתלוות תמיכה רחבה וקולנית של כלל הציבור, כל האנשים הפשוטים המהווים את הרוב הדומם. הנוכל, נותן/מקבל השוחד, הממונה על רכוש הציבור שמשתמש בו לטובתו האישית בניגוד לחוק חייבים להגיע לחשש של ממש מאימת הציבור הרחב המתקומם בקולניות נגד המושחתים. קריצות וחיוכים בין מושחתים לבין עורכי הדין שלהם מלווים ברפיסות סלחנית של רוב הציבור יביאו את ישראל אל מקומות גרועים שבנלי להזכירם. זאת ועוד, חשוב אולי יותר: לזכות החפות צריך להינתן מקום ראוי שאינו מאפשר לעורכי דין למתוח כמו מסטיק את אורך המשפט ולטעון במשך שנים ל"זכות החפות" של הלקוח שלהם הממלא את כיסיהם בחלק מכספי הציבור שהצליח לגנוב. הנה תפקיד חשוב שלשכת עורכי הדין צריכה ליטול לידיה ולהפסיק את משחק חלק מחבריה בזכות החפות של לקוחותיהם לאורך שנים. במדינה מושחתת מיום ליום יותר ויותר צריך להגביל בזמן סביר את זכות החפות.