כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (26)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      23/4/10 07:01:


    הקלות הבלתי נתפשת של ההתנתקות...

                                       בום...טראח....אחח...

      22/4/10 21:23:


    טוב מאד. הייתי נוהגת כמוה בדיוק. האירוניה שהבחור החליט ללכת על קשרים רציניים.

    ובזה הרגע החלטתי לשנות את הרגלי שתיית הקפה בחוץ.

    די נמאס מההפוך.

     

    חשבון בבקשה :)

     

     

      21/4/10 21:41:

    יש לך חוש ריח מעולה ענתי... תודה ואני ממליץ

    על קפה שחור קוסטה ריקה.

      21/4/10 21:00:


    ולפני שגמני אלך לשתות קפ,

    תודה על סיפור מתוק,,

    בניחוח צעיר*

      21/4/10 19:14:

    תודה יגאל, אין ברירה נצטרך לאמץ את התאים האופרים,

    או להמתין למוזה שתרחף מעל לראשינו.

      21/4/10 18:54:

    טוב מאוד ומשאיר טעם לעוד...

    תודה

      21/4/10 18:23:

    תודה עבור המחמאה MULIOFIR אני שמח

    מאוד שהתענגת. למען האמת גם אני הייתי די

    שבע רצון בסיום הכתיבה הקלילה הזו לדעתי,

    שהתאימה פחות או יותר ליום העצמאות.

      21/4/10 17:52:
    תענוג לקרוא
      21/4/10 17:45:
    שאפו אילנה תפסת אותי, אני אשלם, לא שולמן...
      21/4/10 17:36:

    צטט: hkadman 2010-04-21 17:22:15

    הוא לא אסרטיבי כמוה אילנה, וחוץ מזה, הוא לא

    מתייאש בטרם זמן - סיפור אופטימי. תוגה אילנה.

     

    ואם היה אומר לי 'תוגה' במקום 'תודה', היה משלם גם על הקפה שלי:)))

      21/4/10 17:22:

    הוא לא אסרטיבי כמוה אילנה, וחוץ מזה, הוא לא

    מתייאש בטרם זמן - סיפור אופטימי. תוגה אילנה.

      21/4/10 17:07:


    עם פעמיים חיוך סרקסטי, הוא היה צריך לתת לה לשלם על הקפה שלה בעצמה:)

     

     

      21/4/10 16:57:

    הסיפור אכן דימיוני לחלוטין יונית את צודקת, מבוסס על ההתרשמות

    מהווי חייהם של הצעירים (והצעירים למחצה) כיום.  באשר לעלילה

    ניסיתי לתאר מצב משולב של נפילה רגעית והתאוששות,  ואני חושב

    שהפיסקה האחרונה יוצרת את המצב המשולב והאופטימי הזה.

    תודה יונית ואני שמח שקראת והבעת את חוות דעתך.

     

      21/4/10 16:44:

    תודה הדס עבור הרשמים ושמחתי שנהנית. דרך אגב במחקר

    אישי מעמיק הבנתי שהגרעין שהנביט את הסיפור הקצרצר היה

    מידע שספרה לי ידידה לעבודה על מעללי בתה. היא השתתפה 

    בשלושה דייטים ללא תוצאות. "לא היה קליק" זה היה הסיכום

    של הדייטים מבחינתה. סיכום מעודד מאחר והעילה הייתה 

    משיכה המבוססת על חזות חיצונית, התרשמות מתכונות 

    אופי  כושר ביטוי של המועמד. - ללא קשר למצב חשבונו בבנק,

    הרכב הישן מעורר החמלה שבו ייתכן והוא הופיע (או אולי ללא

    רכב כלל) למפגש עמה.


     

      21/4/10 16:32:

    בהחלט דבי (לפי רוח העלילה) אינטואציה מעודכנת לזמן

    הנוכחי. יש לי הערכה רבה לאינטואיציה נשית, אמי המנוחה

    הייתה טובה מאוד בתחום הזה.

      20/4/10 21:53:


    סיפורך שהוא פרי דימיונך למעשה הוא סיפור מהחיים והמציאות היומיומית של הסינגלים למינהם.

    רק שכאן הסוף הוא מפתיע ויצא לטובה.

    נהנתי לקרוא את הקטע ..ומחכה להמשך...

      20/4/10 21:21:

    חיים

    הפצצה המתקתקת הפתיעה...

    ודורית שקיבלה רגליים קרות

    הייתה מלאה באינטואיציה נשית

    והבינה דיי מהר עם מי יש לה עסק.

    ערב טוב*

    מהדס.

      20/4/10 20:22:


    חיים,

    אפשר לומר שלדורית הייתה אינטואיציה טובה

    נהניתי לקרוא,

    תודה

    דבי

      20/4/10 11:26:
    תודה לאה, יש הרבה הפתעות בחיים, וחג עצמאות שמח.
      20/4/10 11:18:

    נהדר... לא הייתי אומר בני מהמון חרמון, סיפור קליל,

    טיפה בים של תיאור הדורות הצעירים שלנו וקני המידה

    הרווחים כיום - אסרטיביות במלוא מובן המלה. עם זאת

    אני מאוד שמח ושנהנית ומודה לך עבור החברות.

     

      20/4/10 11:02:

    נחמד הסוף המפתיע. תודה ו*

    לאה

    סיפור נהדר!

    גמעתי אותו בשקיקה (כמו הפוך)

    יצא דבש מן העוקץ,

    הו איזה דבש...

    בני

      20/4/10 07:43:
    חג עצמאות שמח דרור, אני שמח שנהנית.
      20/4/10 07:26:

    חג עצמאות שמח ידידי :) נהניתי.
      20/4/10 07:07:
    תודה צבי, יום עצמאות שמח.
      19/4/10 22:12:

    לא ניתן לדעת מאיפה תבוא זו שתרעיד את הלב.

    יום עצמאות שמח. (-:

    0

    בליינד דייט

    26 תגובות   יום שני, 19/4/10, 18:37

    ליד השולחן הקרוב ביותר לפתח בית הקפה בצפון העיר, מול קיר הזכוכית הפורש לפניו את מלוא פינת הרחוב, ישב נוח גורלניק פוכר אצבעותיו בעצבנות ומציץ בשעונו פעם אחר פעם; מעלה בזיכרונו כמו היה מוכיח את עצמו את חילוקי הדעות עם נועם ידידו:

    'לא מצאת לך מה לעשות...? "לצאת על עיוור" עם מישהי שראית תמונת פספורט שלה? לך לאיזה פאב או בר לתפוס מישהי עם צורה, או לדיסקו שתוכל לפרוש עמה אתה יודע לאן...'

    אלא שהוא רוצה בקשר רציני וזו הייתה תשובתו לידידו הקרוב. בחודש הבא הוא יחגוג את יום הולדתו השלושים וחמישה, צריך לשים לעניין הזה סוף – כלומר להתחיל מערכת יחסים רצינית שתוביל למגורים יחדיו ולהקמת משפחה, עם מי שתהיה ראויה לכך כמובן.

    הנייד שלו צילצל לפתע, 'אני מגיעה תוך דקה או שתיים...' הוא האזין לקולה וסגר באנחת רווחה, תודה לאל, כמעט הגה בקול רם.

    ואכן תוך שניות מספר ראה אותה חוצה את הצומת, ואם כי לא הכירה היטב עדיין, היה ברור לו מעל כל ספק שזו היא – הדייט המיועד שלו לערב זה. היא נראתה לגמרי לא רע בעיניו, שעה שנעה בקלילות גומעת את המטרים הספורים שעוד הפרידו ביניהם. מיד קם על רגליו להקל עליה את זיהויו ולקדם את פניה, כשאך תחצה את סף בית הקפה.

    היא הבחינה בו מבעד לקיר הזכוכית עוד בטרם השלימה את חציית הכביש. מיד לאחר שחלפה את הסף, העלתה צל חיוך על פניה, ונעה היישר לעבר שולחנו.

    נוח החליף עמה לחיצת ידיים רפה ושניהם התיישבו במקומותיהם. ההרהור שמא עליו לסייע לה להתיישב באדיבות מופלגת חלף במוחו אומנם, אך מיד וויתר על הרעיון. לא צריך להפריז סיכם לעצמו, מה גם שייתכן וזו הפעם האחרונה שבה היא תראה אותי; לא משום שזו תהיה החלטתי אלא החלטתה.

    בלא לאבד זמן או להיקלע למבוכה הפנה נוח את מבטו לעבר הדוכן, תר אחר מלצרית פנויה; ואכן נמצאה אחת אשר קלטה את המסר והחלה לנוע לעבר שולחנם, ריבה נאה ביותר שזה עתה נגלתה לו.

    איזו פצצה, מה אני אומר פצצה מתקתקת... הרהר בתוך שבריר שניה ומיהר להסיר את עיניו ממנה. הוא שאף מעט אוויר לריאותיו והפנה את מלוא תשומת ליבו לזו היושבת מולו, דורית – את שמה כמעט ושכח.

    המלצרית הגיעה והתייצבה בין שניהם, הניחה את תפריטי המקום לפניהם, התחייכה חושפת שיניים צחורות. 'אחזור כשתחליטו,' פלטה והפנתה להם את עורפה.

    'תרצי לאכול משהו?, הוא שאל אותה בחיוך קל לאחר שסיים לעיין בתפריט.

    'לא תודה, אני לא רעבה.' השיבה באדישות ובמבט קפוא שהפתיעו.

    'אין לך התנגדות לשתות אני מקווה,' הוא מיהר הוסיף בחיוך מתרחב, משתדל בכל מאודו להפשיר את האווירה.

    'אתה יכול לסמן לה שתבוא,' היא השיבה בחיוך סרקסטי ערה למאמציו.

    נוח הפנה מבטו לעבור הדוכן ופגש בעיניה של המלצרית, הפצצה המתקתקת שכה הרשימה אותו נעצה בהם עיניים. היא קלטה מה קורה... חלף הרהור מהיר במוחו. את דורית זה מתסכל מסתבר, למרות מאמציי להתעלם מהמלצרית הסקסית הזו. הוא הרים את זרועו וזימן את המלצרית הנאה.

    עושה רושם שהיא מתה להסתלק. הקפה יחזיק אותה כמה דקות ולא יותר, אולי זה דפוס ההתנהגות הרגיל שלה, אחרת כיצד אחת עם תווי פנים נאים כאלה נזקקת לבליינד דייטס? הוא הוסיף להרהר, מתבונן במלצרית המתקרבת ללא חשש, מבלי להוסיף להתחשב ברגשותיה של היושבת מולו.

    'כן, מה להזמין עבורך?, הפנתה המלצרית את מלוא תשומת ליבה לדורית, בטאקט רב.

    'קפה הפוך,' השיבה לה דורית בחיוך מאולץ.

    'ועבורך,' היא פנתה אליו ללא שהיות, תוך הבנה רבה למתח הקל שהקרינו שניהם.

    'אייריש קופי, ובלי קרם בקשה.'

    'אני מקווה שלא באת ברכב,' ציינה דורית מיד לאחר שהמלצרית נטשה אל שולחנם.

    'לא, לקחתי מונית, לא הייתי מוצא פה חניה. ואת...?'

    'אני גרה לא רחוק מכאן,' השיבה. במה אתה עוסק אם מותר לי לשאול?.

    'אני מתכנת אבל אני נמצא בשלבי מעבר, אני עומד להתחיל עסק עצמאי עם עוד כמה חברים, סטארט-אפ – זה ייקח קצת זמן אנחנו יושבים על זה.'

    'במלים אחרות אתה מובטל,' הסיקה דורית בחיוך סרקסטי.

    'אין לי שום כוונה להכחיש, אבל אני מסודר...'

    עוד בטרם השלים נוח את המשפט הגיחה המלצרית עם משקאותיהם והניחה אותם בעדינות רבה על השולחן.

    'תביאי לי חשבון על ההפוך,' העירה לה דורית.

    'עזבי אני אשלם,' מיהר נוח לקטוע את דבריה של דורית. תביאי לי את החשבון על הכל. ציין בנחישות פונה למלצרית.

    המלצרית הנאה זקפה את גבותיה בתמיהה, מפנה את מבטה לדורית, אך דורית לא הגיבה והמתינה שזו תפנה את השטח.

    'אני שותה את הקפה והולכת, הספיק לי!' היא העירה בשפל קול לנוח מיד לאחר שהמלצרית הפנתה להם את עורפה.

    'מה בוער,מה קרה? בקושי החלפנו כמה מלים...'

    'אני מצטערת זה לא מה שחשבתי, אני לא רוצה להוסיף כדי לא לפגוע בך.' מבלי להמתין לתשובתו היא גמעה את הקפה באיטיות תוך התעלמות ממבטיו, קמה על רגליה ועזבה. 

    ... כדי לא לפגוע בך, איזו התחשבות... הוא הרהר מתוסכל מלווה במבטו את דורית המתרחקת והולכת. תוך כדי כך קלט את מבטה של המלצרית הניצבת מאחורי הדוכן, סוקרת את הנעשה בשולחנו בעניין רב.

    לא חלפה דקה והיא ניצבה מולו מניחה את החשבון על שולחנו, בחיוך מלא הבנה.

    'תגידי משהו, מתי את גומרת לעבוד?'

    היא פרצה בצחוק מופתע קליל, 'תבוא לאסוף אותי בחצות.'

     

    © חיים קדמן אפריל 2010 – כל הזכויות שמורות

     

     

    דרג את התוכן: