תמיד' יש תחושה בארץ שאנו לא יודעים ממש לחוג את יום העצמאות. הולכים לראות זיקוקי דינור ואחר כך בוהים בטלוויזיה או מבלים עם חברים במנגל כזה או אחר. למען האמת זו חגיגה ראויה מאוד. ישראל בת ששים ושתיים. היום זה כבר לא גיל מאוד מבוגר. למען האמת למדינה אנו עדיין קטינים. ובכל זאת אחרי שישה עשורים יש כבר במה להתגאות. אני נוסע מעירי כפר סבא לתל אביב ומסתכל בנתיבי איילון ימינה ושמאלה ורואה עיר שלא רק שאינה מביישת את הערים הבינוניות בארצות הברית היא פשוט עיר מדהימה. כל כך הרבה תרבות ועירוב תרבותי שאי שאפשר למצוא במקומות אחרים בעולם. בניית הבאו-האוס שהפכה מקום תיירותי שרבים בעולם חולמים עליו, שלא לדבר על נמל תל אביב. לפני שנים אחדות זה היה עוד מקום הרוס ומשמים והיום פאר הבילוי התל אביבי. נוסעים דרומה ומגיעים למקום האהוב עלי ביותר -- נווה צדק. אם הייתי צעיר יותר הייתי עובר לגור שם מזמן. אין לי ספק שזה המקום להיות בו. איזו אווירה. מסעדות, זוגות צעירים מצליחים. חווים שם את החיים התל אביביים בהתגלמותם. משם אפשר בנסיעה של שלוש דקות להגיע לחו"ל. אזור התחנה המרכזית החדשה הוא אזור שיש בו בעיקר אזרחים ועובדים זרים. אין שם כמעט ישראלים. אמנם אזרחים זרים אינם אולי טובים למדינה אך אין ספק שהם נותנים נופח נוסף לעיר שלנו עיר בלי הפסקה. יפו היא כבר סיפור אחר של חיים בדו-קיום, עם מנת פשע מכובדת. עם זה למרות משפחות הפשע השולטות במקום, כיף להסתובב ביפו לבד בשעות הלילה וממש לא צריך לפחד כלל. 

מה אומר לכם, אני כפר סבאי אבל תל אביבי בנשמה. אני מאחל לכל אזרחי ישראל שנת עצמאות שמחה. ושנדע להעריך את מה שיש לנו ולא לקטר על מה שטרם הצלחנו להשיג. האור נמצא בתוכנו ואנו רק צריכים לאפשר לפנס שבתוכנו להאיר את הסביבה ולגרום לפחות לאדם אחד נוסף לחייך. אם עשיתי זאת היום -- תודה!