ביום  העצמאות הזה לא מצאתי מילים מתאימות יותר מאשר אלה שבחרתי בפסח. לפני העיסוק ב"דברים הגדולים" של המדינה ושל העולם, אני מוצאת שהעצמאות והחירות הריגשית הן אלה היוצקות את היסודות לכל השאר.

השנה, עברתי את יום השואה עם נושא כאוב אודותיו רציתי לכתוב,  ולא הצלחתי...  ככל הנראה, עדיין  אני זקוקה לחופש גדול יותר ובעיקר לכוחות פנימיים כדי להעלותו על הכתב ולראותו מול עיני ולא רק בליבי. נושא אישי, קשור כמובן במשפחתי, אך מלבד הסיפור ה"קלאסי" של השואה נילוות אליו "תוספות" שהפכו לעיקר,  והמבדילות אותו מהיות סיפור היסטורי "בלבד". רציתי לספר על אבא שלי, על המשמעות המיוחדת  מאוד של היותו ניצול שואה , בחייו ובלכתו. אבל - העצמאות הזו לכתוב עליו ועל השואה הפרטית שלו , שלי ,שלנו - טרם הגיעה אלי, למרות שחלפו כל כך הרבה שנים מאז... כך, חלפו עוד כמה ימים, והגיע יום העצמאות. מלבד כל האיחולים לשלום המדינה , למנהיגים בעלי שיעור קומה  ולא  למנהיגות בסגנון המאפיה , לערכים של פעם ולעוד מילים "גדולות", אני מאחלת לעצמי את החופש והעצמאות המלאה להשאיר מאחור את מה שמיותר ...

אני מביאה שוב את הדברים שהבאתי בפוסט הקודם  ו - יום עצמאות שמח !

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1522668

חשבתי מה לאחל לחברי וגם לעצמי. והפעם - הלב  (והבטן)  שלי אומרים  לי ללכת על איחולים לחירות רגשית,

כי אם זו תהיה נראה לי שכל השאר כבר יסתדר או לפחות חלק ...

אני נמנעת לחלוטין מלצטט ספרי  "עשה זאת בעצמך" של מאות מומחים, אמריקאים לרוב, המעניקים לנו חיים חדשים בשיטת האינסטנט. אך הפעם , מצאתי בדבריה של הפסיכיאטרית האמריקאית,  ד"ר ג'ודי אורלוף , מרצה בUCLA בקליפורניה, מילים של  טעם, הגם שהם שחוקות ומוכרות. חג החירות המתדפק על דלתנו, הוא הזדמנות טובה לתת את המקום ואת הדעת לחירות הזו...

וכך היא כותבת בספרה : "חירות ריגשית":

רגשות שליליים, שלכם או של אחרים, ולשנות אותם. כישורי חיים בסיסיים אלה ישחררו אתכם מהפחד ויאפשרו לכם להתמודד עם מצוקות בלי להיכנס למתקפה ולאבד את שלוותכם.

מהי התוצאה? בעזרת חירות רגשית אמיתית תוכלו לבחור להגיב בדרך בונה, ולא להיגרר ולהגיב בכל

פעם שלוחצים לכם על הכפתורים, כפי שעושים רוב האנשים. כך תוכלו ליצור תקשורת מוצלחת יותר ולזכות בביטחון בעצמכם ובאהדה כלפי אחרים. כך תהיה בידכם השליטה בהתרחשויות, ואין זה משנה עם אילו

מצב או אדם אתם מתמודדים.

אנחנו חושבים על חירות כעל חופש דיבור, שחרור מעבדות, החופש להצביע ולהאמין במה שאנחנו בוחרים, אולם לא תוכלו להשיג חירות שלמה עד שתלמדו לקחת פיקוד על רגשותיכם במקום להניח להם לנהל

אתכם. זהו שינוי מהותי בגישה, וכולנו יכולים לחוללו, ללא קשר לחרדות שיש לנו כיום או לקשיים שמהם סבלנו בעבר. ולרגשות המכאיבים המניעים אותנו".