אני מחוברת לעצמי אז מן הסתם אני אצטרך לקחת את עצמי איתי לכל מקום ולמרות זאת אני מופתעת מכמה קשה לי עם עצמי. אני רק רוצה לישון או לעשן משהו או פשוט להיעלם לא משנה באיזו צורה. התחושות שאני חווה וקשת הרגשות המצומצמת שלי , האנמית משהו זה פשוט יותר מדי בשבילי. לא רק שסחבתי את כל השק האדיר הזה שגם הלך והעצים לכל מקום , עכשיו לחוות את זה במדינה אחרת. אני מכסחת את עצמי. מלאת ביקורת וכעס ותסכול . המחסור באהבה עצמית או זוגית מורגש כל כך . כמו תמיד אני עצובה וכואבת ולא עושה עם זה דבר וכמו תמיד אני תוהה מה בעצם עוצר אותי. אני ממש מתלבטת ותוהה האם להזמין לי מלון לכמה ימים ופשוט ללכת לישון ולא לקום. אני יודעת שאני כמהה לשקט הזה , יותר נכון אני כמהה לסיום חיי. אין לי מספיק כח לעשות עם זה משהו. כל פעם אני מתקדמת עוד צעד ואני עדיין לא שם. לא נשארו לי מילים ותיאורים לשתף בהם מישהו. אני מרגישה שאני ממחזרת את עצמי שוב ושוב , גם כאן. אין לי מה לומר יותר.
הכאב הרגשי הזה , אני לא יכולה להכיל אותי. אני לא יכולה להכיל את עצמי. כואב לי פיזית מעוצמת הרגשות , העצב והמחשבות שלי.
אין לי מושג איך החיים שלי הגיעו למקום בו אני נמצאת היום. |