קפיצה למים הקרים
פוסטים פופולאריים
-
לכל שבת יש מוצאי שבת
25/6/11 | 1175 צפיות
-
נינט - Crazy
3/9/11 | 1157 צפיות
-
ברכת הגומל
28/8/17 | 1508 צפיות
-
עומס ריגשי ומערכת 2
23/6/18 | 1349 צפיות
-
משמעת עצמית
27/10/09 | 810 צפיות
-
אלף
4/8/13 | 1330 צפיות
פוסטים אחרונים
- ואני רק שאלה... 29/8/18
- על המילים 27/8/18
- על צניעות, ושאר ירקות 23/8/18
- זו ילדותי הראשונה 30/6/18
- עצה-?! 26/6/18
- עומס ריגשי ומערכת 2 23/6/18
לפעמים נשים. לפעמים אלהים. אבל לא חתולים.
חתולים לא עושים לעולם את מה שמבקשים מהם. כלבים כן. גברים כן. לפעמים נשים. לפעמים אלהים. אבל לא חתולים. אתם יכולים לשרוק להם במשך שנים, אבל הם לא יבואו. אתם יכולים ללטף אותם והם לא יהיו אסירי-תודה.
חתולים לא עושים לעולם את מה שמצפים שהם יעשו, ואל תעז להגיד לחתול: זה אני שהוצאתי אותך מהזבל ומצאתי לך בית חם. זה לא יזיז לו שערה מהשפם. הוא יודע שהוא חתול. הוא יודע שהזלזול זה חלק מהחן שלו. את התמימות, הרוך והאהבה חפשו אצל חיות אחרות.
חתולים לא עושים לעולם את מה שרוצים שיעשו, אם הם שחורים מכניסים אותם לאמונות תפלות. אם הם באשפתות אומרים שהם מעבירים מחלות. אבל רק החתול בעצמו יודע מה הוא מעביר ומה הוא לא ולעולם אל תצפו שהוא יהיה כפי שתרצו משום שחתול לא עושה לעולם את מה שמקווים שיעשה. כלבים כן. גברים כן. לפעמים נשים. לפעמים אלוהים. לעיתים רחוקות, אני והאכזבות. כולם באים בחשבון, כולם מלבד חתול.
מי שאוהב ומכיר חתולים יוכל להזדהות:-) שיר של יהונתן גפן, "על חתולים ואכזבות" מתוך הספר בעיקר שירי אהבה. |
תגובות אחרונות
-
sari10
בתגובה על ואני רק שאלה...
-
נעמיקה
בתגובה על על המילים
-
Themis Θ
בתגובה על לילה לבן
-
Themis Θ
בתגובה על מחשבות לשעת לילה מאוחרת בערב שישי
-
Themis Θ
בתגובה על על צניעות, ושאר ירקות
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט מעניין, מעורר מחשבה.
היה לי פעם חתול, ואח"כ כלב....
וכן, יש הבדל
ואולי את ההבדל הזה ניתן להכיל גם על אנשים?
שדומים יותר לכלב או לחתול?
חחחחח, איזה תמונות הורסות......
מעולה !!!
על זה נאמר.
שטוטה! ועל הדברים האלו יש לומר מיד מאו מאו פעמיים כי טוב !
הצחקת אותי עם זה :-)))
כשהיה לי חתול (זה שעשיתי עליו קאטסיטינג משך שנה) לא יכולתי להפסיק לדבר עליו. לא רק זה. לא יכולתי להפסיק לצלם אותו. וידאו וסטילס. יש לי מאות תמונות של החתול מכל הזוויות האפשריות. ולכל מי שרצה, או לא רצה, הייתי מספרת את כל סיפורי מעלליו, וכמה הוא גאון, ויפה, ונמרי, ומתפנק, והחתול הכי מדהים שיש (והוא באמת כזה!)
וכן, הם יודעים ועונים לשם שלהם. רק שהם יעשו את זה בזמנם הפנוי ורק אם בא להם...
כיף לדעת שגם את במועדון המעריצים:-)
חופשי!
אני הדוגמא לכך.
לא רק שלא אהבתי חתולים. אפילו קצת פחדתי מהם.
ביום, יומיים-שלושה הראשונים הסתובבנו זה סביב זה בחשדנות וריחרחנו את השטח, אבל תוך פחות משבוע כבר לא יכולתי בלעדי היצור השעיר הזה. (גם לא לישון בלעדיו. זה ממכר, גוש פרווה חמים ומתפנק.)
איך חייכתן אותי עכשיו!
אבל בכל זאת אני מאוד אוהבת חתולים
כי יש להם את האופי שלי
או נכון יותר לי יש אופי של חתולה
מיאו גרררררררררררר
}{שטוטה~^^~החתולהוהאדם :)
בדיוק! :-)))
מזל שהגבת, כי אני כבר הספקתי להעלב במקום החתולה ותכננתי לעשות פה דראמה מינורית. איך אפשר להגיד מכוער על חתול/ה?
היא יפהיפיה!
טוב תעצרו אותי, כי כשמדובר בחתולים אני כמו האמהות בטיפת חלב שמהללות כל נפיחה שהתינוק שלהם נופח.
אז ככה. אני לא רק אוהבת חתולים, אני סוגדת להם. בדיוק בגלל הדברים שכתבת, ויותר מזה. הם אציליים, הם סתגלתנים, הם שורדים, הם הולכים בשקט ומסתירים את הציפורניים היטב, כל עוד מתאים להם. ועוד ועוד ועוד... אבל אם לא תעצרי אותי, אני אמלא לך את כל הבלוג בסיפורי הערצה למפלצות האלה. בקיצור... להסתכל וללמוד.
תיקון קטן - הם כן מכירים וכן עונים לשם שלהם. הם רק נענים לקריאה אם בא להם באותו רגע. ככה צריך.
חתולים הם לגמרי מסוג היצורים שהסיפור איתם הוא "הציץ ונפגע". וואנס הכרת - ולא משנה אם החתול מאשש או מפריך את השמועות וכל מה שחשבת לפני או אחרי - קשה שלא לאהוב אותו ואת כל ה-שכמותו.
תתפלא, אבל חתול מחזיר המון אהבה.
גם אני נהגתי לחשוב כל מיני מחשבות על חתולים - עד שגידלתי חתול בעצמי.
מחוות האהבה של חתול, למשל כשהוא היה רץ ומיילל בגעגוע כשהייתי חוזרת הביתה, יכולות להמיס את הלב. ובפרט כשמדובר בחתול.
זה נכון שמדובר ב"מערכת הפעלה" שונה, וכמו שכתוב בציטוט היפה שהבאת מאליס בארץ הפלאות - הסימנים הפוכים - הכלב נוהם כשהוא כועס ומנפנף בזנב כשהוא מרוצה, והחתול להפך, נוהם כשהוא מרוצה, ומנפנף בזנב כשהוא כועס. רק מה? אני דווקא רואה בציטוט הנ"ל מאליס אירוניה על כל ההתניות שלנו כבני האדם. אנחנו שופטים אפילו חיה, שכך היא "מתוכנתת" מרגע היוולדה, וקובעים שהיא אגואיסטית או לא מחזירה אהבה. אבל זה לא נכון. האם כולנו חייבים "ליישר קו" עם הנורמה כדי להיחשב "נורמלים"? ואיך אנחנו מגיבים כשאנחנו פוגשים סממנים/תגובות שאינם ב"נורמה"? אני מאמינה כשלואיס קרול כתב זאת, הוא רצה לקרוא תגר על הנורמה ו"יישור הקו" דווקא מתוך הדוגמא הפשוטה הזו, שעומדת על ההבדלים בין כלב לחתול.
שלא תבין לא נכון - אני אוהבת כלבים מושבעת!
תודה על התגובה והביקור :-)
חתול זו חיה אגואיסטית, אבל האמת היא שמגדלים חתול , כאלו שמעדיפים חיה "נטולת טיפול" אולי בגלל התאמה חלקית לבעלים
כלב כשמו כן הוא : כולו לב. הוא כן דורש טיפול, ומחזיר המון אהבה. לכן מי שמגדל כלב, אינו אגואיסט, הוא חייב להיות מישהו שמוכן להשקיע באחרים, אבל רוצה לראות אהבה חוזרת ..
להלן דיברי לואיס קרול על החתול מהעץ ( צשייר )
“And how do you know that you’re mad?”
“To begin with,” the Cat said, “a dog’s not mad. You grant that?”
“I suppose so,” said Alice.
“Well then,” the Cat went on, “you see a dog growls when it’s angry, and wags its tail when it’s pleased.
Now I growl when I’m pleased, and wag my tail when I’m angry. Therefore I’m mad.”
הכל היה ברור לגמרי עד ששאלת
נורא פשוט.
הכלב הוא חיית להקה.
עם הבעלים, זו להקה של שניים, והוא מס' 2.
הוא עושה מה שמנהיג הלהקה רוצה.
חתול הוא חיה מתבודדת.
הבעלים הם מבחינתו "האמא". זו שדואגת לו לאוכל ולחום.
מה לא ברור כאן?
מה זה חשוב.
היופי הוא בעיני המתבונן...
כן. ההתאהבות שלי בחתולים לימדה אותי - פעם נוספת- לעולם לא לתייג את עצמי ולעולם לא לצמצם את עולמי.
תמיד אמרתי על עצמי שאני אוהבת כלבים ורגילה לכלבים, והנה בזכות חתול אחד קטן אני היום מוקסמת מחתולים לא פחות מכלבים.
ותודה על ההמלצה, אני בטח אקרא את הספר בהזדמנות :-)
כן, להבדיל מכלבים, שאוהבים לרצות, חתולים זו מערכת הפעלה שונה לגמרי...
לקח לי זמן להתרגל לזה, הייתי באה הביתה, והחתול לא היה בא כשהייתי קוראת לו. (אלא אם הייתי קוראת לו בשם חיבה שלו ובטון מתפנק במיוחד:-)) אחרי שהתרגלתי לחתולים, והייתי מגיעה לבקר את ההורים, שם דרים להם בכיף 2 כלבים, זה פתאם היה נראה לי מוזר שהם באים מיד כשאני קוראת להם. ויושבים להם ככה סתם ובוהים בי. (מה זה? הם אמורים להתעלם ממני ולהעסיק את עצמם במשהו. כדור. שרוך. משהו. אבל כלום. הם סתם היו מרוצים לרבוץ ליד הרגל שלי...)
מקסים~~~
שמרתי לא פעם בייביסיטר על חתולים,,,
וגם קראתי ספר נהדר "חתולי הרחוב שלי",,
אוהבת
יש לי שני כלבים,,, :))
התנצלתי...
בתמונה עכשיו היא באמת חמודה, אבל בראשונה...כמו איזה אוגר סיבירי שנתנו לו לאכול יותר מידי (סליחה)
לא ממש מדוייק.
חתולים עושים לעיתים את שמבקשים מהם.
זאת בהנחה שזה מתאים להם והם רוצים.
אחרת. לא (לרוב בדמות שתיקה).
זה בהחלט חלק מהחן המיוחד שלהם
תודה חתלתולה :-)אתה מכוער. וזו חתולה.
מעולה:)
איזה כיף לקרוא את זה.
קשה לי להסכים, גם על כלבים קשה לי לומר 'מכוער'
מה שלא יהיה - עדיין אהיב
אוה, שלום R&R, טוב שבאת :-) ידעתי שתאהב :-)
גם אני עד לפני שנתיים-שלוש לא הייתי "אשת חתולים", עד שנפל בחלקי הכבוד לעשות בייביסיטר משך שנה על החתול הכי מהמם ביקום... (בחיי! אני עד היום מאוהבת בו) הוא גם היה, למזלי, חתול חכם במיוחד ו"כלבי" משהו. אחרי שנה פיתחתי אלרגיה לחתולים, והוא נמסר. אבל הוא בידיים טובות :-) ומאז גם אני עושה מיאווים למיניהם :-))) וכל מיני קולות חיבה חתוליים כאלו ואחרים :-)))) ובכלל, פעם לא שמתי לב לחתולים בכלל, הייתי עוברת לידם באדישות. אבל היום? אני לא מסוגלת להתעלם מהחיה הזו, אני פשוט מוקסמת מכל חתול רחוב.
וכן, אפשר ללמוד הרבה מהיפיופים הקטנים האלו. אני חושבת שכבר כתבתי את זה פעם למיה, בבלוג שלה:
מה ההבדל בין חתול לכלב?
כשאת נותנת אוכל לכלב, הוא חושב לעצמו: היא בטח אלוהים.
כשאת נותנת אוכל לחתול, הוא חושב לעצמו: אני בטח אלוהים.
:-)))
הכל טמון בגישה לחיים...
וואו.. החתול הזה די מכוער
(אלף סליחות)
צריך לדעת מה לבקש... :)
כן, אלה באמת טיפוסים לא פשוטים לפיענוח, אבל אחרי כמה שנים ביחד, אחרי כמה נפילות ופרשנויות מוטעות, בסוף מתחילים להבין.
ותודה. אני בעד כל פוסט שעושה להם כבוד
לגמרי נכון. לא אשת חתולים, בלשון המעטה, אבל יש חתול אחד שבכל זאת הצליח להכנס לי מתחת לעור, והוא הכי hard to get שיש. מצד שני, כבר שנים שאני מתעלמת ממנו והוא בא...
ומאידך, על רקע הפוסט הקודם שלך והתגובה שלי ולמען האירוניה. עם כל חוסר החיבה שלי לחתולים, כבר שנים (עוד מהתיכון, בחיי) שני עושה רעשים של חתולים. מיאווים קטנים, גרגורים של שמחה או נהמות של רוגז. יש ביני וביניהם קווי דימיון, אבל להגיד שאני לא עושה אף פעם מה שמבקשים? אולי התחומים מסוימים, אבל מידי פעם אני כנראה צריכה לקחת מהם דוגמא
גם נכון :-)
נכון :-)
תכלס...
דיברנו על זה פעם...