מקל הליכה 

בארץ רחוקה אחת חי מלך אחד שהיה אהוב ביותר על בני עמו. מדי שבוע היה נוהג לצאת לטיול ברחובה הראשי של הממלכה ולשאול לשלומן של הבריות. נתיניו היו מרעיפים עליו אהבה והוא היה משיב להם אהבה. יום אחד נפל המלך ורגלו נשברה. לרוע המזל, השבר לא התאחה כראוי. המלך נותר צולע ונאלץ ללכת בעזרת מקל.

המלך התעצב על לבו והתבייש עד מאוד בנכותו. הוא סירב לצאת מן הארמון, וחדל מטיוליו השבועיים ברחבי הממלכה. הדבר הטיל עצב רב על כל תושבי הממלכה, והם פסקו מלהיות העם השמח והעליז שהיו. יועציו של המלך הפצירו בו לחזור לטיוליו בקרב עמו, אך הוא סירב בכל תוקף להופיע בציבור כשהוא צולע. 

כל חכמי הממלכה התכנסו כדי לנסות למצוא פתרון. והנה הציע אחד החכמים, שכל התושבים מקטן ועד גדול יתבקשו לרכוש לעצמם מקלות הליכה כאות הזדהות עם המלך, וכך יוכל המלך לצעוד מבלי שירגיש יוצא דופן או בעל מום. הפקודה ניתנה, כל תושבי הממלכה רכשו מקלות הליכה והחלו לצלוע. המלך חזר לטייל בקרב בני עמו, ותעשיית העץ החלה לפרוח ולהפוך הרבה אנשים לשמחים ומאושרים...וכך השתרש בממלכה הנוהג שכל מי שחי בה מסגל לעצמו צליעה קטנה וחיננית והולך עם מקל הליכה.אפילו תינוקות קטנים למדו ללכת בלוויית מקל, והתבקשו שלא לרוץ ולא להתרוצץ. גם כעבור שנים לאחר מותו של המלך עדיין היו כל תושבי הממלכה הולכים להם בנחת ברחבי ממלכתם בעזרת מקל הליכה. איש לא ידע ללכת אחרת, ואיש גם לא תהה לפשר הדבר. 

יום אחד נולד תינוק קטן לאחת המשפחות. תינוק בריא עם לחיים ורודות, שמנמן, צחקני ועליז. התינוק גדל ולמד לרדת בעצמו מעריסתו והחל להתרוצץ ברחבי החדר. הוריו חשו אליו, ומיהרו לקנות לו את "המתנה" – מקל הליכה. התינוק, שכבר הפך לילדון חמוד ופעלתני, צחק ולא הבין את פשר המתנה.

כשהגיע לגן הילדים, גילה לתדהמתו כי כולם – הילדים, הגננות ואפילו המבשלת – הולכים עם מקל הליכה. ומשום שידע היטב שאפשר גם בלי, השליך את מקלו וטיפס בזריזות על העץ שבחצר. כולם ניגשו אליו והסבירו לו כי הדבר בלתי אפשרי ואפילו מסוכן, אבל הילדון משך בכתפיו והתעקש ללכת ללא מקל. לא עזרו השכנועים, האיומים, הצעקות וההסברים, ובוודאי לא הוסיפה העובדה שאיש לא ידע מדוע בכלל הם זקוקים למקלות האלה שקיבלו עם לידתם. וכך יום אחד בממלכה אחת אנשים פשוט הפסיקו ללכת עם מקל הליכה. 

ברנדון בייס

סדנת שחרור מאגו 

אפריל 2010