כותרות TheMarker >
    ';

    על דא ועל הא

    ארכיון

    0

    נוסטלגיה ארץ ישראלית

    47 תגובות   יום שלישי, 20/4/10, 18:50

    להנאתכם כאן -  סיפור תחילת חיי הורי בארץ:

     

     הורי- ארנה (אסתר) והיינץ (הלל) מוזס הגיעו לארץ מפולין

    (קטוביץ, שלזיה העילית)

    אך מחברה דוברת גרמנית. למעשה היו יקים –

    אבי יקה אמיתי ממשפחה גרמנית ותיקה ומתבוללת

     ואמי פולניה מתחזה...אך גם היא חונכה בבתי ספר גרמניים. 

      

    הם היו ציונים שרופים כבר שם -

    אבי יו"ר "מכבי" באזור ואימי מזכירתו.

    (זאת גיליתי רק אחרי מותם, בתעודה שסרקתי 

      אשר שניהם חתומים עליה..)

     

    במסגרת זו עשו הרבה ספורט –

    טיולים, טיפוס הרים והמון סקי בחורף,

    אבל לא שמעתי מעולם שעברו הכשרה כלשהי לחיים בארץ...

      

    הם הגיעו לכאן ב-1936 כשבפולין לא חלמו על פלישה גרמנית.

     

     כמובן שחלק ממשפחתם הקרובה נספו לאחר מכן בשואה:

      אימו של אבי    ואח ואחות של אימי עם משפחותיהם

     והרבה ממשפחתם המורחבת.  יהי זכרם ברוך. 

     

     הורי  הביאו עמם עם בואם לכאן את כל חפציהם

     וכנראה גם קצת מזומנים שחסכו.

     

     לאימי לא היה מקצוע ממש ואבי היה מנהל חשבונות.

     כאשר הלך להסתדרות לברר מה יוכל לעשות כאן

     נאמר לו ש"מנהל חשבונות איננו מקצוע"... 

     

     הג'וב הראשון שלו (דרך ההסתדרות...) היה נהג טכסי באזור ת"א.

    שם איבד חלק ניכר מכספו, מאחר שהחברה כנראה הונתה אותו...

     

    את יתרת הכסף החליט להשקיע בלול תרנגולות

    שהקים באזור רמת-גן, שהיה כפרי מאד בזמנו..

    אימי עזרה על ידו ככל יכולתה.

     

    ''

    ''

     

     היום היינו קוראים לזה לול אורגני שמוכר ביצי חופש... 

     

    את הביצים היה מוכר בסביבה –

     תחילה היה לו חמור שלא הצליח כל כך להשתלט עליו –

    (לצערי אין תמונה. )

    ואז שב לאופניים.

     

     

    '' 

     

      הוא כנראה אהב את עבודתו זו

    ונראה שהתרנגולות גם אהבו אותו....

     

     

    '' 

     

     

     אבל ביש המזל לא עזב-

     התרנגולות חלו בזו אחר זו

     "בכל מחלת תרנגולות אפשרית" כפי שאימי נהגה לספר,

    ובלילה אבי היה יושב ומנסה לפתור את בעיית המחלות

     בעזרת ספר בגרמנית אודות גידול תרנגולות בשם:

    "DAS KRANKE HUN"

     

     

    הבעיות לא נפתרו.

     

    הם נאלצו לחסל את הלול

     וכך חוסל גם החלק השני של הונם הקטן שהביאו עמם...

     

     

     ומאז אימי לא אהבה לאכול עוף... :)   

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/1/12 08:15:

      צטט: face 2011-11-20 14:02:04

      יקירתי,


      הגעתי עכשיו לכאן מהפוסט האחרון [נכון לעכשיו] וכמה אני מבינה את אמא שלך. וגם את הבייצי חופש.

      אמרת כבר פעם ואני חוזרת שוב. יש חיבורים. ועוד איך!


      נישוקים. חוזרת לשם. להמשיך לקרוא.

      הי - רק עכשו שמתי לב שהיית פה...

      חיפשתי את זה בשביל יגודה...

      חיוך 

        20/11/11 14:02:

      יקירתי,


      הגעתי עכשיו לכאן מהפוסט האחרון [נכון לעכשיו] וכמה אני מבינה את אמא שלך. וגם את הבייצי חופש.

      אמרת כבר פעם ואני חוזרת שוב. יש חיבורים. ועוד איך!


      נישוקים. חוזרת לשם. להמשיך לקרוא.

        3/8/10 08:07:

      צטט: דיוטימה 2010-08-02 17:28:34

      עם כל הקשיים בימים שקדמו לקום המדינה ועוד שנים רבות לאחר מכן, הבדל המעמדות לא היה כה בולט כבשנים מאוחרות יותר.
      מאחר שמטבע האדם להשוות, אני מוצאת שמבחינה פסיכולוגית לפחות, "קל" היה לשאת בעליבות ובקשיי היומיום, משום שאלה היו "נורמטיביים", צרת רבים...
      תודה ששיתפת.

       

      נכון מאד. אוהבת את ההבנות שלך!

      כל הילדות שלנו נראתה כל כך אחרת מהיום מאחר שלכולם לא היה.

      וזו כנראה אחת הסיבות לגעגועים שלנו לתקופה זו - חברתית היה הרבה יותר נעים,

      על אף כל הקשיים.

        2/8/10 17:28:
      עם כל הקשיים בימים שקדמו לקום המדינה ועוד שנים רבות לאחר מכן, הבדל המעמדות לא היה כה בולט כבשנים מאוחרות יותר.
      מאחר שמטבע האדם להשוות, אני מוצאת שמבחינה פסיכולוגית לפחות, "קל" היה לשאת בעליבות ובקשיי היומיום, משום שאלה היו "נורמטיביים", צרת רבים...
      תודה ששיתפת.
        17/5/10 20:33:

      היכרתי מכתובים- על היאחזות טרנסיבנית שקמה בשנים 1923-1922 באזור עפולה של היום- הם עלו עם הבקר שלהם- ובעלי חיים אחרים מן הגולה ולאחר שהתישבו , מתו להם כל בעלי החיים- לא היה אוכל ולא מים

      השלמיליות גם אצלם היה בשפע

        17/5/10 19:16:

      צטט: דניאלה סגל 2010-05-09 18:16:11


      אוהבת את חוש ההומור שלך (-:

      גם בדברים רציניים.

      (גם אני משלזיה - ולבז'יך

      אבל אני רק פולנייה בלתי החלטי

      -גם אני את שלך-חיוך

      תודה חמדתי - לא שמתי לב שלא הגבתי לך

      מה זה את - נולדת שם?

      ומה רע בלהיות פולניה?

       

      זה השם השני שלי בבית -אחרי אמא...צוחק

       

       

        17/5/10 19:04:

      צטט: Lisi-strata 2010-05-17 17:39:12

      צטט: אהוד עמיר 2010-05-17 17:17:50

      יפה נהנתי

      גם אבי כנ"ל

      עלה ב-33 ע"פ פקודה של זבוטינסקי (המחשבה, רק לשנה, נפרד מהלמודים באונברסיטה בגרמניה) לא לפני שעבר קורס מפקדים. כשעלה, בית"ר, אצ"ל וכ"ו (סיפור חשוב לא פחות) אבל יותר מכל הערצתי את אותם הדברים שהדגשת, אהבתם לעשיה. המחויבות לקום מוקדם באהבה, לעבודה, והעשיה תמיד עם הרצון לעשות את הטוב ביותר, ללא פשרות. לא חשוב הכסף, והקריירה, העיקר לעשות מעבר למה שהלקוח חושב ורוצה, וזאת כפי שכתבתי מתוך אהבה לעבודה ולא פחות ואולי יותר, אהבה למדינה.

      תודה אהוד-

      כרגע חזרתי מסיור קצר אצלך - המון חומר

      הרבה כשרון! 

      גם לילדים מסתבר..:)

      אשוב.

       

      תהיתי על הקשר לירושלים וההוא במרומים

       שאתה מזכיר לעיתים תכופות-

      ז'בוטינסקי, אצ"ל וכו הבהיר לי...:)

       

       

       

      גם אני חושב לפעמים על הקשר שלי ליושב במרומים אבל יש דברים שבאים מהבטן ויש צעדים בחיי ובסביבתי שאני לא תמיד שואל שאלות. מודע לכוחות גדולים ממני ומקבלם באהבה. יחד עם זאת יש במשפחתי הרבה סיפורים שנראים היום כפסיפס מופלא מוטבע בשביל בו צועדת המדינה. אני נשמע קצת מרובע, ואני לגמרא לא. אבל.... חוליה אחת בשרשרת משפחה מעניינת.

      תודה לך על התענינותך ומחמאותייך. 

        17/5/10 17:39:

      צטט: אהוד עמיר 2010-05-17 17:17:50

      יפה נהנתי

      גם אבי כנ"ל

      עלה ב-33 ע"פ פקודה של זבוטינסקי (המחשבה, רק לשנה, נפרד מהלמודים באונברסיטה בגרמניה) לא לפני שעבר קורס מפקדים. כשעלה, בית"ר, אצ"ל וכ"ו (סיפור חשוב לא פחות) אבל יותר מכל הערצתי את אותם הדברים שהדגשת, אהבתם לעשיה. המחויבות לקום מוקדם באהבה, לעבודה, והעשיה תמיד עם הרצון לעשות את הטוב ביותר, ללא פשרות. לא חשוב הכסף, והקריירה, העיקר לעשות מעבר למה שהלקוח חושב ורוצה, וזאת כפי שכתבתי מתוך אהבה לעבודה ולא פחות ואולי יותר, אהבה למדינה.

      תודה אהוד-

      כרגע חזרתי מסיור קצר אצלך - המון חומר

      הרבה כשרון! 

      גם לילדים מסתבר..:)

      אשוב.

       

      תהיתי על הקשר לירושלים וההוא במרומים

       שאתה מזכיר לעיתים תכופות-

      ז'בוטינסקי, אצ"ל וכו הבהיר לי...:)

       

       

       

        17/5/10 17:17:

      יפה נהנתי

      גם אבי כנ"ל

      עלה ב-33 ע"פ פקודה של זבוטינסקי (המחשבה, רק לשנה, נפרד מהלמודים באונברסיטה בגרמניה) לא לפני שעבר קורס מפקדים. כשעלה, בית"ר, אצ"ל וכ"ו (סיפור חשוב לא פחות) אבל יותר מכל הערצתי את אותם הדברים שהדגשת, אהבתם לעשיה. המחויבות לקום מוקדם באהבה, לעבודה, והעשיה תמיד עם הרצון לעשות את הטוב ביותר, ללא פשרות. לא חשוב הכסף, והקריירה, העיקר לעשות מעבר למה שהלקוח חושב ורוצה, וזאת כפי שכתבתי מתוך אהבה לעבודה ולא פחות ואולי יותר, אהבה למדינה.

        17/5/10 11:32:

      צטט: אבי אסף 2010-05-17 09:29:08

      לאור הזיכרונות זה השיר הכי אהוב עלי כל פעם שאני רואה את הקטע הזה של שושנה אני מתמוסס ונמרח

       

      אני נמרחת על כמעט כל שיר שהיא שרה :)

      תודה שבקרת!

      באמת חשבתי שהפוסט שלך על החרדים מעולה - עוד אשלח לך קוראים בקרוב...

        17/5/10 09:29:
      לאור הזיכרונות זה השיר הכי אהוב עלי כל פעם שאני רואה את הקטע הזה של שושנה אני מתמוסס ונמרח
        12/5/10 23:02:

      צטט: עיוור על חוטיני 2010-05-12 20:01:51

      תמיד ריתק כילד ועד היום, לשמוע סיפורים

      אישיים של ועל הדור שהקים את המדינה.

      תוכנית רדיו שהתמכרתי אליה בשנים 

      האחרונות , היא שישי אישי, בהגשת

      מושיק טימור ברשת בית, בימי שישי

      מחצות עד שלוש לפנות בוקר.

      התכנית רצופה פינות קבועול, ולא 

      מעט סיפורים אישיים וגדולים של 

      מאזינים .... תודה.

      תודה לך - כאן על ההתעניינות - שוב דחיפה להמשיך בסאגה...חיוך

      ותודה שוב על הצחוקים אצלך-מעולה!צוחק

       

      תמיד ריתק כילד ועד היום, לשמוע סיפורים

      אישיים של ועל הדור שהקים את המדינה.

      תוכנית רדיו שהתמכרתי אליה בשנים 

      האחרונות , היא שישי אישי, בהגשת

      מושיק טימור ברשת בית, בימי שישי

      מחצות עד שלוש לפנות בוקר.

      התכנית רצופה פינות קבועול, ולא 

      מעט סיפורים אישיים וגדולים של 

      מאזינים .... תודה.

        10/5/10 22:02:

      לנושא  הסיפור  שלך  על הורייך,  קל  היה  לי  להזדהות  עימך

      גם  קרובי משפחתי  מייסדי בית  שערים גידלו  תרנגולות

      אחד  מהם  שהיה  בגיל  אביך,  היה  בדחן וטען  שהוא  מדליק  אורות

      משמיע  להם  מוזיקה  לתת  להם  אוירה  ,  ולהאריך  את  היממה

      לימים  הסתבר  שהאינטואיציה  שלו  היתה ממשית,  הרבה  אחרי  שעבר  לעולמו

      גם הורי  אישתי  גידלו  תרנגולות, ובכל  ביקור  שבועי עם  הילדים, כשאשתי נכנסה  לעבוד

      ואני  מסתובב עם  תינוקות,  יכולתי  לחוש  את האוירה  ששידרת  מהסיפור

         לנושא  עוול שעשו  לאביך, כאן חשתי  את  הדמעות שלך  בין  השורות

      ודווקא  בגלל  שהכרתי  והוקרתי יהודים  מסוגו, שהשקר אינו באוצר המילים שלו

      והאסוציאציה  הראשונה היא  "הגם אתה  ברוטוס ??" ,מקשה עלי  עיכול .......

       (סבותי שהיגיעו לפני 100 שנה היו בדיוק כאלו כהורייך , וכל  ילדיהם, ...)

       

       לנושא  דיסני:  בשנות  השמונים  הייתי  בשבתון  במינסוטה, וערוץ דיסני פרץ

      בגלל  מינוי אייזנר  למנכל, הוא  החליט  להפכו  לערוץ סביב  השעון,

      כאן  נכנסתי  לנושא  Imagineering  שאיתגר  אותי  כמהנדס

      גם אני  אספתי  אין סוף סרטים, וניסיתי  לעורר  את  הילד  שבי  ובילדיי  ולהנות

      אחר  כך  להבין איך  יוצרים דברים  כאלו, בין  אם פנטסיה , במבי  או  דמבו

      הפאזה  הבאה  היתה  לזהות  שהסקרנות של  ילד,  היצירתיות , והכיף  הם  אחד

      ולימוד  איור  הוא  אחד  הכלים  לחוש  זאת.

      הפאזה  האחרונה  בשנים  אלו  היתה  כשבחיפושי  אחר  מאיירים  כמו 

      תשעת  הזקנים  של  דיסני ( על  משקל  9 השופטים  של  הנשיא  אז )

      מצאתי  פתאם  את  ביל  פיט,  ומצאתי  גאון  כלבבי

      האיש  החליט  שאיור זה  ידע  שיש  לרבים ,  וגם  לו,  אבל  להמציא  סיפור

      להכין  אותו  כמנהל פרויקט  ובמאי, ולהוציאו  לפועל זה  יותר  מצייר  של  תמונות

      החרב באבן  הוא  יצירת  המופת  שלו ( עם  הקוסם  מרלין , ארתור וקרב  המכשפים )

      101  דלמיטיים  זה  גם שלו , ועוד...

      בשלב  מסויים קרבות  האגו  בינו לכמה  אחרים , כשלא  קיבל  גיבוי  לדעתו  מדיסני 

      הביאו  אותו  לצאת  והוא  המשיך  להיות  סופר  מרשים  ופורה עד מותו

      תאגיד דיסני  בנוי  מכמה  גאונים  כמוהו, ועוד מוכשרים  שממלאים תפקידי  משנה

      אבל  הוא  המחשה לכוכבים  שהרכיבו  את  בית החרושת  לחלומות

      וללא  ספק  וולט  הוא  הגנרטור  המופלא  שדחף את  כולם, ללא  גבול

      אני  מאוהב  בבית  היצירה המופלא  הזה  של  יצירתיות, כמקור  לימוד  למילוי מצברי יצירתיות

      ורק  את  תוכלי  להבין  אותי-  שלא  ברור  לי  איך  אחרים  לא  מתלהבים

      שלך

      שמעון

       

        10/5/10 16:51:

      צטט: לואיס קרול 2010-05-07 11:29:31

      פיטר פן:  כדי  לעוף  צריך  רק  לחשוב  מחשבות טובות  וחיוביות

      ג'ון האמיץ  קפץ וניסה , אך  גילה  שפיטר  שכח את הצורך ב "אבקת הקסמים" של  הפייה הקטנה

       

      אביך  כמו  ג'ון לא  ידע  שצריך  ויטאמינים ( P  או קשרים ) , בדיוק כמו  ש גו'ן   גילה  בדרך  הקשה.

      היושרה  וההגינות הם  עול כבד , ובמזרח התיכון כמעט כבדים מנשוא.

      לא  במקרה אף הסכם עם אויבינו לא מחזיק  מים, למחרת החגיגה.

      אבל  כנראה  נחישות  ואופטימיות  הם  המפתח  להצלחה

       

      לא  במקרה  אמר  פיטר  פן: על כל  ילד  שאומר שהוא  לא  מאמין בפיות - נופלת אי שם  פיה  ומתה

      זה  נכון   גם  לציונות

      שמעון

      נחמד, אבל יושרה והגינות חסרה למרבה הצער גם אצלינו...

      האנשים שרימו את אבי היו משלנו

      והתנהגותנו עם אויבינו גם היא לא תמיד מריחה טוב, לא כן?

       

       I do share your love of Disney Films though -

      have most of them at home from the time my kids were small,

       but that was just an excuse - we can still all sit together and 

      watch them now ...(the "kids" are 20 and 23...)

      You are invited! 

       

        10/5/10 09:41:

      צטט: yonlir 2010-05-10 08:43:21

      LISI שלום

      ההסטוריה של הורי אימי דומה, ושונה.

      שמו של סבי משה שהיה תלמיד ישיבה התנוסס על דלת בית הכנסת המקומי בפולין ברשימת הציונים המוחרמים. כבר אז לא ראו בעין יפה את הניגוד בין הציונות לדת. סבי הוברח ע"י משפחתו לגרמניה ואביו אפילו לא נפרד ממנו. משה גזז את פאותיו, נפטר מבגדי האברך ואבד כחקלאי וכורה פחם. בהמשך נפגש במחנה הכשרה ציוני ליד ברלין עם סבתי אלי, ילידת ברלין ושניהם התחתנו ועלו לארץ בשנת 1920. התחלקו עם חמור בצריף / אורווה בפ"ת.  סבי עבד כפועל בניין בת"א, סבתי עבדה כמתרגמת עברית-גרמנית בשרות ראש עירית ת"א דיזנגוף אשר המליץ להם לעבור להרצליה בה חולקו בתשלום צריפים עם שטחי אדמה חקלאיים. הם ישבו מזי רעב עם חובות כבדים  בלי הצלחה יתרה בחקלאות (אופיני ליקים) על אדמות בהרצליה ששוות כיום הון תועפות. לבסוף נאלצו למכור ולעבור לירושלים שם סבי עבד כגפיר (שוטר), וסבתי ניהלה מטבח בבית יתומים.

      סיפורם המלא הרבה יותר מעניין ממה שתומצט כאן. כתבתי את סיפורם המלא מלווה בתמונות כמסמך לדורות הבאים (ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו...)

      תודה יונליר-

      מענין!

      מדוע שלא תשים את הסיפור והתמונות כאן בפרקים?

      אני מתכוננת לעשות זאת עם הסיפור של הורי שגם ממנו עשיתי מצגת לדורות הבאים

      ודווקא היתה התעניינות גדולה!

      אפילו נסעתי עם בתי לטיול שורשים!

       

      יש פה מספיק אנשים בגילנו שמתעניינים בנוסטלגיה מסתבר

      וזה נחמד.

      אז יאללה!!

       

        10/5/10 08:43:

      LISI שלום

      ההסטוריה של הורי אימי דומה, ושונה.

      שמו של סבי משה שהיה תלמיד ישיבה התנוסס על דלת בית הכנסת המקומי בפולין ברשימת הציונים המוחרמים. כבר אז לא ראו בעין יפה את הניגוד בין הציונות לדת. סבי הוברח ע"י משפחתו לגרמניה ואביו אפילו לא נפרד ממנו. משה גזז את פאותיו, נפטר מבגדי האברך ואבד כחקלאי וכורה פחם. בהמשך נפגש במחנה הכשרה ציוני ליד ברלין עם סבתי אלי, ילידת ברלין ושניהם התחתנו ועלו לארץ בשנת 1920. התחלקו עם חמור בצריף / אורווה בפ"ת.  סבי עבד כפועל בניין בת"א, סבתי עבדה כמתרגמת עברית-גרמנית בשרות ראש עירית ת"א דיזנגוף אשר המליץ להם לעבור להרצליה בה חולקו בתשלום צריפים עם שטחי אדמה חקלאיים. הם ישבו מזי רעב עם חובות כבדים  בלי הצלחה יתרה בחקלאות (אופיני ליקים) על אדמות בהרצליה ששוות כיום הון תועפות. לבסוף נאלצו למכור ולעבור לירושלים שם סבי עבד כגפיר (שוטר), וסבתי ניהלה מטבח בבית יתומים.

      סיפורם המלא הרבה יותר מעניין ממה שתומצט כאן. כתבתי את סיפורם המלא מלווה בתמונות כמסמך לדורות הבאים (ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו...)

        9/5/10 18:16:


      אוהבת את חוש ההומור שלך (-:

      גם בדברים רציניים.

      (גם אני משלזיה - ולבז'יך

      אבל אני רק פולנייה בלתי החלטי

        7/5/10 11:29:

      פיטר פן:  כדי  לעוף  צריך  רק  לחשוב  מחשבות טובות  וחיוביות

      ג'ון האמיץ  קפץ וניסה , אך  גילה  שפיטר  שכח את הצורך ב "אבקת הקסמים" של  הפייה הקטנה

       

      אביך  כמו  ג'ון לא  ידע  שצריך  ויטאמינים ( P  או קשרים ) , בדיוק כמו  ש גו'ן   גילה  בדרך  הקשה.

      היושרה  וההגינות הם  עול כבד , ובמזרח התיכון כמעט כבדים מנשוא.

      לא  במקרה אף הסכם עם אויבינו לא מחזיק  מים, למחרת החגיגה.

      אבל  כנראה  נחישות  ואופטימיות  הם  המפתח  להצלחה

       

      לא  במקרה  אמר  פיטר  פן: על כל  ילד  שאומר שהוא  לא  מאמין בפיות - נופלת אי שם  פיה  ומתה

      זה  נכון   גם  לציונות

      שמעון

        5/5/10 17:51:

      צטט: עמית אחד 2010-05-05 17:18:40

      חתיכת היסטוריה...

       

      עוד! :)

       

      נו-סוף סוף....

      מבטיחה - כשאתפנה :))

        5/5/10 17:18:

      חתיכת היסטוריה...

       

      עוד! :)

        4/5/10 17:45:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2010-05-04 15:38:03

      פוסט מקסים והתמונות משעשעות, ממש מפעם.

      מזכיר לי את חבלי הקליטה של סבי וסבתי ז"ל בארץ המשוגעת הזו...

      לסבי היה מעט יותר מזל, היות שבנוסף לכך שהיה רופא שיניים היה גם מהנדס בניין, וכך הצליח למצוא עבודה בתור פועל בניין שסוחב בלוקים.

      גם הם אופטימיים חסרי תקנה.

      אשמח לשמוע עוד. 

       תודה!

      מענין כמה סיפורים  אני שומעת מאחרים

      בזכות הפוסט הזה :))

      לכל אחד יש.

      שמחה שרוצים לשמוע עוד -

      כשאמצא זמן אוסיף!

       

       

        4/5/10 15:38:

      פוסט מקסים והתמונות משעשעות, ממש מפעם.

      מזכיר לי את חבלי הקליטה של סבי וסבתי ז"ל בארץ המשוגעת הזו...

      לסבי היה מעט יותר מזל, היות שבנוסף לכך שהיה רופא שיניים היה גם מהנדס בניין, וכך הצליח למצוא עבודה בתור פועל בניין שסוחב בלוקים.

      גם הם אופטימיים חסרי תקנה.

      אשמח לשמוע עוד. 

        4/5/10 15:03:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-05-04 14:59:56

      הגשת לנו חתיכת הסטוריה קסומה

      והשיר שצרפ ת  - השלים את הפוסט המדהים

      תודה לך על השיתוף

       

      תודה לך -

      בשמחה!

      הגשת לנו חתיכת הסטוריה קסומה

      והשיר שצרפ ת  - השלים את הפוסט המדהים

      תודה לך על השיתוף

        2/5/10 10:01:

      צטט: milina 2010-05-02 06:09:37

      גם לי יש חברה שחיפשה בחור מליראדר כדי להפוך אותו למיליונר

       

       

      חיוך

        2/5/10 09:59:

      צטט: 2btami 2010-04-30 09:34:40


      אבא שלי ,ז"ל היה אומר שזו לא בעייה בכלל לעשות הון קטן בארץ ישראל.

      פשוט צריך לבוא לכאן עם הון גדול, וזה נהיה לבד.

      הפוסט מקסים, והסיפור מצחיק ועצוב כאחד, כמו כל סיפור אמיתי מהחיים.

      וההורים שלך יפים ומאוד מאוד חתיכים...

       

      תודה תמי.

      זו בדיוק הבדיחה העצובה (?) שסיפרתי למישהו למעלה.

      הוכחת שלא המצאתי את זה...

      ההורים שלי היו מאד גאים במחמאות שלך -

      כשאמשיך בהסטוריה שלהם תראי איזה יפים באמת היו -

      אפילו בפלשתינה, אחרי העבודה ועם כל הצרות התלבשו באלגנטיות אירופאית אמיתית...:-)

      ואמי היתה יפה אפילו בגיל 90 !

      והגדולה שלהם, כפי שהערתי כבר לעיל, היתה שיכלו לספר את הסיפור הזה

       .  ולצחוק בעצמם.

        אהבתי אותם מאד מאד.


       

        2/5/10 06:09:

      צטט: 2btami 2010-04-30 09:34:40


      אבא שלי ,ז"ל היה אומר שזו לא בעייה בכלל לעשות הון קטן בארץ ישראל.

      פשוט צריך לבוא לכאן עם הון גדול, וזה נהיה לבד.

      הפוסט מקסים, והסיפור מצחיק ועצוב כאחד, כמו כל סיפור אמיתי מהחיים.

      וההורים שלך יפים ומאוד מאוד חתיכים...

       

      גם לי יש חברה שחיפשה בחור מליראדר כדי להפוך אותו למיליונר

       

       

        30/4/10 09:34:


      אבא שלי ,ז"ל היה אומר שזו לא בעייה בכלל לעשות הון קטן בארץ ישראל.

      פשוט צריך לבוא לכאן עם הון גדול, וזה נהיה לבד.

      הפוסט מקסים, והסיפור מצחיק ועצוב כאחד, כמו כל סיפור אמיתי מהחיים.

      וההורים שלך יפים ומאוד מאוד חתיכים...

        29/4/10 12:51:

      צטט: shabat shalom 2010-04-29 11:36:42

      מזכיר לי את ההורים שלי (עליה ב1935, לול, אופטימיות, כשרון).

      לכן מעניין מה ההמשך של הסאגה הזו.

       

      המשך הסאגה יבוא מאחר שראיתי שיש ענין...

      אבל יש לו גם התחלה בגולה

      להסביר המצב...

      גם זה עוד יבוא

      מקווה - חסר זמן

      גם ככה אני מדי מכורה פה...

      אני לא בפנסיה עדיין...חיוך

        29/4/10 11:36:

      מזכיר לי את ההורים שלי (עליה ב1935, לול, אופטימיות, כשרון).

      לכן מעניין מה ההמשך של הסאגה הזו.

        28/4/10 22:35:

      צטט: shira_22 2010-04-28 18:53:39


      בטוחה אני כי זו גאווה להיות ביתו

      כתבת יפה.... והיום...

      *

      תודה שירה.

       

      הוא וגם היא היו אנשים והורים נהדרים, בלי הגזמה.

      שניהם כבר לא אתנו ואני מתגעגעת..

        28/4/10 18:53:


      בטוחה אני כי זו גאווה להיות ביתו

      כתבת יפה.... והיום...

      *

       

       

        27/4/10 16:33:

      לכל המעוניינים בעוד תמונות נוסטלגיה - של אחרים

      הבלוג הוא "אומרים שהיה פה שמח..."  (שם טפשי דרך אגב...)

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1545366

       

      תהנו.

        27/4/10 12:15:

      צטט: הומר אובראיין 2010-04-27 11:14:14


      כייקה גמור אני יכול להבין לעומק

      תמןנןת מצב שנעלמו לתמיד

      עם שם כמו אורי אוסטרייכר (באומלאוט, כמובן...) תהיתי על הייקיות שלך.

      אבל ימאי??! ייקה?? טוב, נו..

       

      מדי פעם מציצה אם בכל זאת תכתוב משהו..
      שמחתי על ביקורך.

       

      גם אני גדלתי אחרת ממה שהולך פה...בעיקר הקוצי מוצי ההדדי

      מהומה על לא מאומה...

       

        27/4/10 11:14:


      כייקה גמור אני יכול להבין לעומק

      תמןנןת מצב שנעלמו לתמיד

        27/4/10 00:55:

      צטט: Avner Strauss 2010-04-27 00:48:03


      פוסט נהדר :-))) !!!

       

      תודה, אבנר

      לפני רגע חשבתי שאתה בטח תאהב את זה...טלפתיה...

        27/4/10 00:48:

      פוסט נהדר :-))) !!!
        25/4/10 16:44:

      צטט: ירמי עמיר מאמן אישי 2010-04-25 16:39:57


      מקסים.

       

      תודה :)

       

      מה שמקסים הוא שהורי הצליחו

      לספר את הסיפור הזה עם המון הומור

      והרבה צחוק מלווה

      אף שאיבדו את כל ממונם בצורה זו...

       

      שיעור טוב לכולנו...


      מקסים.
        21/4/10 03:07:

      צטט: שטוטית 2010-04-21 02:51:26

      אני מכורה כבר שלוש שנים לאתר הזה

      כך שמצבך לא נורא אם זה רק כמה ימים מפעם לפעם

      :))

       

      שבוע טוב

       

      חשבתי כך - לפי התגובות, החברים וכו - "נתקלת" בך די הרבה בכל מיני פינות של הקפה...

      וכמובן לפי כמות הכוכבים... כנראה את גם מספקת את הסחורה הנכונה ב-3 השנים האלה...קריצה

       

      בהתחלה - בקיץ שעבר כשנכנסתי -סתם בגלל שרציתי לכתוב תגובה- התמכרתי בצורה נוראית.

      לאחרונה דווקא הייתי בסדר חוץ מהימים האחרונים..

      מקווה שוב למצוא את האקוויליבריום.

      הבעיה חוזרת כשמוצאים פתאם בתוך כל הקש פה כמה פנינים אמיתיות! ויש!

        21/4/10 02:51:

      אני מכורה כבר שלוש שנים לאתר הזה

      כך שמצבך לא נורא אם זה רק כמה ימים מפעם לפעם

      :))

       

      שבוע טוב

        21/4/10 02:38:

      ובענין ההמשך - מקווה שיגיע מתישהו..

      התכוונתי לעשות זאת מזמן...

      עכשו שאני רואה שיש גם ענין, זה יתן לי דחיפה.

      אבל צריך גם לעבוד למחיה לפעמים - וגם זה יום שלם לפני המחשב.

      וגם לעשות דברים אחרים...

       

        21/4/10 02:35:

      צטט: שטוטית 2010-04-21 02:19:34

      זהו שהייקים היו תמימים

      ואביך הוא לא היחיד שאיבד בארץ ישראל את הונו - מהייקים אני מתכוונת

       

      דרוש המשך הסיפור

       

      כוכבית

      תודה

      שטוטית

      בטח שלא היחיד -

      הלא יש בדיחה על זה:

      איך יקה מצליח לעשות הון קטן בארץ?

      ע"י כך שהוא מביא איתו הון גדול...

       

      וזה לא אני המצאתי...

       

      גם את עוד כאן??

       אני כבר מתמוטטת - מכורה ביומיים האחרונים שוב לגמרי מכל מה שהולך כאן..

      כרגע הייתי אצל מירי ב...

       

        21/4/10 02:19:

      זהו שהייקים היו תמימים

      ואביך הוא לא היחיד שאיבד בארץ ישראל את הונו - מהייקים אני מתכוונת

       

      דרוש המשך הסיפור

       

      כוכבית

      תודה

      שטוטית

        20/4/10 20:40:

      צטט: חנוך ליבנה 2010-04-20 20:21:56

      היית חייבת לחרבש את התמונה הגאה עם התרנגולת על הראש עם הסיפור העצוב על מנהל החשבונות שמנהל קרב אבוד להצלת תרנגולותיו בעזרת הספרים הגרמניים.

      מה יהיה איתך.

      בואי רגע נחזור לתמונה האופטימית.

      איש כלבבי אביך

      איש אמיץ

       

      יודעת בדיוק למה אנחנו חברים -

      אני עדיין צוחקת....צוחקצוחקצוחק

       

      אבל זה סיפור יפה, לא?

       

      אבא שלי היה מאד אמיץ -

      יקה תמים כזה

      להגיע לארץ משוגעת כזו ולשרוד פה

      ולא להפוך למר נפש אף פעם!

      תמיד היה שמח בחלקו היכן שלא היה

      פיזית ונפשית!

       

      הוא גם היה מאד מוכשר מחוץ לידיעת החשבון...

      צייר יפה, עיצב לנו את הבית והרהיטים

      בנה לי תחפושות

      ועוד ועוד ועוד

      אבא אהוב ונהדר.

       

      על כל אלה בפעם אחרת.

        20/4/10 20:21:

      היית חייבת לחרבש את התמונה הגאה עם התרנגולת על הראש עם הסיפור העצוב על מנהל החשבונות שמנהל קרב אבוד להצלת תרנגולותיו בעזרת הספרים הגרמניים.

      מה יהיה איתך.

      בואי רגע נחזור לתמונה האופטימית.

      איש כלבבי אביך

      איש אמיץ