בארץ מבוא השמש של ילדותי, בבה"ס היסודי "הגבעה" שבאמת היה בראשה של גבעה אליה הגענו כל בוקר, זה לא היה מזמן אולי 15 שנה עברו , בארץ ההיא בכיתה ב' בערך אני זוכרת שהסבירו לנו מה זה שלום, ודיברנו על זה המורה הביאה כמה פעמים עיתון אפילו כדי להסביר שזה ממש קרוב ומדברים על זה כולם , בכיתה ג וגם בד' ריכזו את כולנו באולם הספורט של בית הספר לצפות בטלוויזיה במשהו שהמורות קראו לו "רגע היסטורי שתספרו עליו לילדים שלכם שתגדלו ואולי אפילו לא תצטרכו ללכת לצבא בזכותו שתגדלו וגם לא הם" , הם הסבירו שכולם חיכו לרגע הזה מאות שנים , לא ממש הבנו אבל זה נראה נהדר על המסך כל האנשים החשובים והחגיגיים האלו לוחצים ידיים , פעם אחת בדשא מול בית גדול ולבן, ופעם אחת במין גבעה עם חול אני זוכרת כי נכנס להם החול לעיניים , הפריחו שם יונים לבנות לאוויר , ומרוב שהכל היה יפה ומתואם גם הנשים שלהם לבשו את אותה השמלה , בצבע טורקיז.כשהיינו בכיתה ה' כבר למדנו על הפרס החשוב בעולם – "פרס נובל" , הסבירו לנו שהשתיים ההם , שאפילו ביקרו אצלנו בבית ספר לפני 3 שנים , ונראו לי כמו שתי סבים חמודים עם חליפות שסבא שלי לובש רק לאירועים , הם עמדו ממש ליידי פה ברחבת הטקסים ושמעון פרס אפילו שאל "את קוראת ספרים ילדונת ?" , השתיים האלו מקבלים את הפרס החשוב הזה והעולם כולו מכבד אותם כמונו , והם היו ממש פה ! והם שלי!! הם מייצגים אותי !!בכיתה ו' ראיתי את הסרט אסקימו לימון ונרדמתי באמצע , קמתי בבוקר מהרעש של הטלוויזיה בסלון , "יצחק רבין נרצח " לא הבנתי את זה אז, אני לא מבינה את זה היום. מאז לא ראיתי יותר מדי רגעים היסטוריים , שהם שלי,אני כבר לא מחכה בתקווה שלא להתאכזב, וגם הגאווה שחשתי אז גאווה שאי אפשר להשיג מזה ש"ניצחנו" גאווה של אנחנו פשוט טובים , הכי טובים גם היא נעלמה. היום אני המורה בבה"ס "הגבעה" ורק עצוב לי מה שאני מלמדת , בשנה שעברה למדנו חודשיים במקלטים והילדים חוץ מלדאוג לעצמם דאגו יחד איתי לאחי שבעזה ובטח גם מפחיד בעייני הילדים שם .ואני לא מבינה איך זה קרה , כבר הגענו עד לשם , הרעיון גם נרצח ??והילדים, מה עם הילדים ? למה שהם לא יגדלו כמוני ? לפחות אני גדלתי בתקופה שעוד הייתה פה תקווה. אז מזל טוב לך - ארץ ישראל שעוד יבוא שלום עלייך ומי ייתן ונזכור לקוות כולנו לא רק לממון הצלחה וניצחון אלא בראש ובראשונה לשלום.
ארץ מבוא השמש |