שמלה פרחונית,

תרמיל על הגב,

על אצבעי טבעת זהב.

חולפת על פני זוג מאוהב,

לוגמים לאיטם מכוס חלב.

מגע על כתפי, מסיטה את הראש,

זוכרת, אומר הקול מבלי לחשוש,

מהיכן, אז שואלת, תזכיר לי אולי,

מהתיכון, עבר הרבה זמן.

תתצטרפי לקפה, שואל ברכות,

מסירה מעל הכתף את הילקוט.

טלפון מצלצל, עונה לך,

התקשרתי לשאול איך ומה איתך.

עונה בחמימות,

הכל רגיל אצלי,

יום רודף יום,

מעט סגרירי.

שאתקשר גם מחר, שואל אז אותי, 

תגידי שכחת כבר אותי.....

חייבת לסיים, דמעות בגרון,

נראה לי שאפרוש ואלך לי לישון.

מסיימת ללגום מכוס הקפה,

היה נעים להזכר בך, בתקופת התיכון,

אומר הוא בבטחון.

ממשיכה לי לצעוד,

בשביל  המוכר,

פוסעת לאט,

שוב קול מוכר.

חברה מתקשרת,

רציתי לאמר,

מותר שיכאב,

עוד מעט זה יחלוף,

הקשיבי להלמות התוף.

בחרי את דרכך,

הקשיבי ללב,

חשבי על הכל,

את לא רובוט או מחשב.

מחייכת אליה,

עיניי נוצצות,

צודקת אומרת,

עייצה חכמה,

תמיד יודעת לתת עיצה נבונה.

שתצלח לי דרכי,

במה שאבחר,

צפייה רגועה,

להיום, למחר.