כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הנה אני באה!

    רשימות של ירושלמית בגוש דן

    ארכיון

    מלכת השחרורים

    5 תגובות   יום שלישי, 20/4/10, 23:42

    לְבַדִּי

    כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,

    שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;

    וַאֲנִי,גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב

    תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

     

    בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא

    כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.

    יָדַע לִבִּי אֶת-לִבָּה: חָרֹד חָרְדָה עָלַי,

    עַל-בְּנָהּ, עַל-יְחִידָהּ.

     

    כְּבָר נִתְגָּרְשָׁה מִכָּל-הַזָּוִיּוֹת, רַק-עוֹד

    פִּנַּת סֵתֶר שׁוֹמֵמָה וּקְטַנָּה נִשְׁאָרָה -

    בֵּית-הַמִּדְרָשׁ- וַתִּתְכַּס בַּצֵּל, וָאֱהִי

    עִמָּהּ יַחַד בַּצָּרָה.

     

    וּכְשֶׁכָּלָה לְבָבִי לַחַלּוֹן, לָאוֹר,

    וּכְשֶׁצַּר-לִי הַמָּקוֹם מִתַּחַת לִכְנָפָהּ -

    כָּבְשָׁה רֹאשָׁהּ בִּכְתֵפִי, וְדִמְעָתָהּ עַל-דַּף

    גְּמָרָתִי נָטָפָה.

     

    חֶרֶשׁ בָּכְתָה עָלַי וַתִּתְרַפֵּק עָלָי,

    וּכְמוֹשָׂכָה בִּכְנָפָהּ הַשְּׁבוּרָה בַּעֲדִי:

    "כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם פָּרְחוּ לָהֶם,

    וָאִוָּתֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי..."

     

    וּכְעֵין סִיּוּם שֶׁל-קִינָה עַתִּיקָה מְאֹד,

    וּכְעֵין תְּפִלָּה, בַּקָּשָׁה וַחֲרָדָה כְּאַחַת,

    שָׁמְעָה אָזְנִי בַּבִּכְיָה הַחֲרִישִׁית הַהִיא

    וּבַדִּמְעָה הַהִיא הָרוֹתַחַת -

     

                    ח.נ. ביאליק

     

    איפשהו בין קידוש האינדיוידואליזם לניו-אייג' הפורח התפתחה לה תורת השחרורים. "שחררי" "שיחררתי" "לשחרר". חברה שלי לימדה אותי את זה. היא היתה מלכת השחרורים. משהו לא בא לה טוב, לא תופס אותה במצב רוח הנכון – מיד משחררים מעולו שלזה. מה הטעם לעשות משהו שלא מכל הלב, נכון? מה הטעם להיות במקום שאתה לא רוצה להיות בו? למה לעזור אם בתוך תוכך זה לא משהו שאתה רוצה לעשות? עשיית דברים שלא מתחשק לנו לעשות לא יוצרת אלא מרמור ואנטגוניזם שאין בהם כדי לחזק קשרים או לקדם אנרגיות חיוביות. זו כל התורה על רגל אחת, ואידך זיל גמור.

    לקח לי זמן להטמיע את התורה הזאת. התורה שאני גדלתי עליה היא אחרת. גם תורת אבותיי כפי שנוסחה ע"י הלל הזקן כשנדרש ללמדה על רגל אחת, אינה דוגלת בשחרור בכל מחיר, כי רובנו שונאים שמשחררים אותנו כלאחר יד. תורת הקולקטיביזם שהורבצה בי בילדותי בקיבוץ – וודאי ווודאי שלא. גם המשכה כפי שנוסח בבית אבי ואמי אחרי עוזבם את הקיבוץ ותומצת באמרה "קודם חובות ואח"כ זכויות" לא ממש תמך בשחרור. אולי זה לא מקרה שאחד הנושאים שעבדתי עליהם בטיפול האחרון היה "לתת מקום לצרכים שלי". עד כאן לרפלקסיביות.

    לא מזמן ארגנתי עם ד' חברתי, שתחיה, טיול עם כמה חברים. טיול שישבת עם לינה בשטח, ומסלול רציני, שדרש קצת חשיבה, חיפוש, תיאומים וכיוצא באלה הכנות מוקדמות. הטיול בוטל פעם אחת עקב פגעי מזג האוויר, ואחרי שבועיים התארגנו מחדש,בהרכב קצת אחר שדרש עוד קצת תיאומים. תוכננו להיות 9, היו כמה חברים של חברים שסורבו כי לא רצינו להגדיל מידי את החבורה. חמישי בערב עדי אמר שהוא מקווה שבן זוגו יגיע, כי יש לו בלגנים עם המשפחה. ביום שישי בבוקר הוא הודיע ששניהם לא מגיעים, כי אמיר בסרטים מהמשפחה שלו, וגם חברה של אמיר, על כן, לא תגיע. נותרנו 6 בנות. אמרנו: קצת בעסה, סה"כ מאד רצינו את עדי בפנים, ומה, בלי בנים, אבל ננסה לזרום, ואישרנו לאחת הבנות להביא איתה עוד חברה. דפנה הלכה לקנות אוכל לטיול. בינתיים, ניצן, ששמעה שעדי ואמיר, שהם אנשי הקשר שלה לחבורה, חוץ ממני, לא באים –גם החלה להשמיע קולות של נסיגה. עם יותר ייסורי מצפון אמנם – וכי היא גם הרגישה קצת לא טוב - אבל אז כבר התבעסתי ואיבדתי את החשק. הטיול בוטל. הוא בוטל, כי אנשיםהתעלמו מהתלות ההדדית והציפיות הלגיטימיות שאנשים אחרים פיתחו על יסוד הצהרותיהם כי הם יגיעו לטיול. אני כעסתי. חצי בשקט. וגם זה נראה לחלק מהאנשים יותר מידי.

    אז כן, אמיר אכל סרטים מהמשפחה שלו. גם אני, אגב, הייתי בסרטים באותו שבוע – ובגלל זה גם היה לי חשוב לצאת לטיול ולצאת מהסרטים לסוף השבוע. אז אמיר יכול היה להחליט שהוא מתנער מהסרטים ומנסה ליהנות, בכ"ז, הוא אמר שיגיע –ואפשר לנסות ולהוציא את המיטב. ואולי הסרטים היו חמורים מידי, אני לא יודעת. עדי יכול היה לבחור להגיע גם בלי אמיר. כי הוא כ"כ רצה לצאת לטיול ודיבר על כמה הוא רוצה וצריך את זה ולא חייבים להיכנס עד הסוף לכל סרט של בן זוגך, וכי יש לך מחויבות גם לחברים שלך. אבל הם בחרו שלא לעשות זאת, וזה גרר תגובת שרשרת שבסופו של דבר מיסמסה את הטיול ואנחנו נותרנו בינתיים עם מצרכים ב-600 ש"ח וטעם מר בפה, לפחות אני.

    אני בטוחה שיש מביניכם שיחשבו שאני נודניקית ומעצבנת, ומה הטעם לעשות את זה בכוח. אבל באותה מידה שאפשר לתת לכל שינוי קל במצב רוח לשנות את התוכניות, אפשר גם לעשות מאמץ קל שאולי ישתלם גם במצב רוח. או לשקול את ההשפעה, שאולי אינה קלה, על מצב רוחו של הזולת.

    שבועיים לאחר פרידה מבן זוג ויציאה כאובה מדירתנו בנחלאות לדירת שותפים, חגגתי יום הולדת 26. הזמנתי את חבריי הקרובים לחגוג עמי ב"קפית" של לפני הפיגוע. לחגוג איתי, להיות שם בשבילי. מלכת השחרורים הנ"ל כבר גרה אז בת"א. מאד רציתי שתבוא, היא היתה אחת החברות הקרובות ביותר שלי. לא ממש התחשק לה לעשות את הדרך. הפצרתי בה בתוקף ואולי אף יותר מזה. היא הגיעה, והחמיצה לי פנים כל הערב. היה שווה? לא יודעת. השתדלתי שלא להפציר בה יותר. אולם 4 שנים אחר-כך, כשהגעתי כבר לאזור 03 ובמשך חודשים לא זכיתי שתבקרני בביתי החדש – זה קו די ארוך ולא נוח ולמה שלא ניפגש בת"א אחרי העבודה – פתחתי את העניין. אמרתי לה שזהחשוב לי. ביקור בית פעם ב-. גם בבית שלי, ולא רק בשלה, הקרוב אמנם יותר לעבודה שלי. לא הצלחתי לשכנע אותה, הבנתי שאם היא תגיע – היא תחמיץ לי פנים כמו אז. אז שחררתי. שחררתי את כל הציפיות שלי ממנה ואמרתי לעצמי "אוקיי, זה על בסיס נוח לי – נוח לך – אז נפגשות". בסופו של דבר שיחררתי אותה סופית מחיי. כי אני לא בנויה לחוסר המחויבות הזה. אולי זו נאיביות מצידי לחשוב שאם אתה פותח את ליבך בפני מישהו זה בהכרח אומר שאתה גם יכול לסמוך עליו שיהיה שם בשבילך בעת הצורך, או בכלל,לסמוך עליו. שלא יבריז, נגיד, או יאחר בשעות לארוע מועט-משתתפים כי הוא היה צריך לקחת את הזמן שלו. אולי, אבל אני חושבת שראוי לשחרר קצת פחות.
    חברים מכובדים ונורא מחוברים לעצמם – נראה לי שאיבדתם קצת פרופורציות. מותר גם להתחבר לאחרים ולצרכים שלהם. זה לא פשע נגד העצמי האותנטי לעשות משהו למען האחר גם אם זה לא בא לי טוב באותו רגע. ואם אתם שואלים אותי – הגבול הוא לא מקרי חירום בלבד.

    למה נדמה לי שהעיר הזו מלאה באינספור אנשים בודדים ונורא מחוברים לעצמם. לעצמם ולחברים הוירטואליים שלהם. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/10 20:50:


      ברגע שאתה עושה משהו שהוא ממש נכון ומדויק לעצמך, הוא יהיה גם נכון לסובבים אותך.

       סוג של אמונה פרטית כזו...

      צטט: -אורי 2010-04-21 22:51:44

      איזו מקסימה את

       

       סוג שלחיוך

      תודה 

      צטט: פיקטישוס דליקטסנז 2010-04-21 19:14:35

      מעורר מחשבה.

       

       כמעט מלכת המחמאות. care to share?

        21/4/10 22:51:
      איזו מקסימה את
      מעורר מחשבה.