כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    טל יניב וחיות אחרות

    סרמלוצה

    36 תגובות   יום שלישי, 20/4/10, 23:48

     מיום עליתה ארצה בשנת 1949 ועד מותה לפני מספר שנים, בגיל 94, עת פסעה בגו זקוף אל בית החולים ויצאה ממנו למחרת היום ללא נשמה באפה, לא שלטה סבתא יטי בשפה העברית. הבחירה לנהל את חייה ברומנית וביידיש היתה עניין של ספק נוחות ספק עצלות, אך מעט מאד הפריעה לשגרת יומה. זכרונות רבים לי ממנה, מביתה הקטן בקרית חיים, מבני זוגה הקשישים שהתחלפו אחת לכמה שנים בנסיבות טבעיות ומהבועה הגלותית שסבבה אותה. כמו מרטין סקורסזה, ידעה סבתא יטי להקיף את עצמה בקהילה נאמנה של בעלי מקצוע. רובם ניהלו את עסקיהם במרכז המסחרי הקטן שברחוב ששמו נשאר ס"ב בפיה שנים רבות לאחר שהוחלף ל"בית אלפא”. בין השותפים ניתן היה למנות את הירקן, הקצב ומוכר העיתונים, שידע לספק את עולמה הרוחני בגליונות מעודכנים של "פקלה" ו"ויאצה נוסטרה" בשפה הרומנית.

    שליטתה ברזי המטבח הרומני-יהודי היתה מוחלטת. איני יודע מה השביח יותר עם השנים – הטעם שלי, שהתעדן, ראה עולם והרחיב אופקים, או דקויות הבישול שלה. הסרמלוצה, עלי הגפן הממולאים שלה, כמוהן כווריאציות גולדברג בידי גלן גולד – אין דין הביצוע הראשון משנת 1955, זה שקנה לגולד את תחילת תהילתו, כביצוע השני, הבוגר, משנת 1981, אחת מההקלטות האחרונות בחייו, ואולי הביצוע המוקלט המושלם ליצירה קלאסית כלשהי אי-פעם.


    כמו הקלטתו ההיסטורית של גולד, כך סבתא, שנים אחדות לפני לכתה מאיתנו, החליטה לציין את פרישתה מעולם הבישול בארוע חגיגי. אל השולחן הוגשו בזאת אחר זאת יצירות חד פעמיות וסופיות בהחלט, מלוות במתכונים, מכיוון שסבתא היתה נחושה בדעתה להעביר אלינו את הסודות, שבעיניה היו גלויים לחלוטין. בקעריות קטנות הוגשו המנות הראשונות: איקרה מתפצפצת, חלה טריה ופרוסה בגסות, סלט חצילים ופלפלים אדומים קלויים, עתיר שמן ושום, שעל דבשתו רכבה ערימת בצל יבש קצוץ, ופרוסות קרפיון מבושל, קר, חמצמץ ורענן. את הכוסות מילא שפריץ משובח – יין כרמל הוק וסודה קרה ממיכל סיפולוקס.

     

     

    למנה העיקרית הוגש לשולחן הצמד הקבוע שליווה את ארוחותינו החגיגיות: סרמלוצה, עלי הגפן הממולאים בבשר ואורז ושוחים ברוטב מימי, אדמדם וחמצמץ, וממליגה –  דייסת קמח תירס, פולנטה. אוכל של עניים מזה ומעדן שכולו ענני טעם וזכרונות מנגד. טעמים רבים לה, לחמצמצות: בנשיכת עלי הגפן, במיץ הלימון שסגר את בישולם, בנגיעות העגבניה שברוטב, כל מרכיב וחמצמצותו – הם שהפכו את המנה הזאת לכליל שלמות.
    כל נסיון שלי או של בני משפחתי לשחזר את אותה ארוחה מאז, טעים ומנחם ככל שיהיה, נדון להשוואה, והארוחה ההיא תמיד מנצחת, פעם בנקודות ופעם בהפרש ניכר. אך יש משהו מנחם בידיעה הזאת, בשאיפה שלנו לנגן את הוריאציות באותה דייקנות. סבתא הורישה לנו חתירה נצחית לאותו טעם מעודן, שאולי לעולם לא נגיע אליו, אך תמיד נשתפר.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/7/10 10:13:
      מדהים כמה שהתפוצות שמרו על קו אחיד. כל כך מזכיר לי את ספתא\ אמא שלי ואת כל הקהילה הרומנית של מושבה גרמנית בירושלים. נוסף לסרמלוצה (כמובן במבטא שעושה כאב גרון) היו גם סרמלה- מעלי כרוב ממולא בשר עם רוטב חמצמץ (נוזלים מהצנצנת הקבועה של הכרוב החמוץ שעמדה על החלון).
        4/7/10 02:24:
      יו! איזה יופי. פוסט מעורר תיאבון וחיבה. לא רק שאף פעם לא זכיתי לאכול ממעדניה של סבתך אלא גם לא מאלה של סבתי, וחבל, כך סיפרו לי.
        15/5/10 12:34:

      לא הייתי כאן המוןןןןןןןן זמן, כייף לחזור לפוסט שכזה.......

      וזה מזכיר לי שסבתא שלי ז"ל נתנה לי פעם מתכון לעוגת השמרים המדהימה שלה, עד היום אני לא מצליחה להגיע לרבע מהרמה שלה,

      הסבתות הכניסו שם תבלין מיוחד שלנו כנראה אין (?),

      תבלין סודי שנקרא אהבה חחחחחח

        15/5/10 12:19:

      צטט: ~Ayalatom 2010-05-15 01:04:14

      ואו. להשוות לגלן גולד את הבישול שלה,

      זה באמת לעשות לו כבוד גדול :)

      המילים שלך משובחות!

      תודה, וצירוף מקרים מעניין: לסבתא יטי יש נכדה בשם איילה, בת-דוד שלי, שהיא אמא לילד (נין) בשם תום.

       

        15/5/10 01:04:

      ואו. להשוות לגלן גולד את הבישול שלה,

      זה באמת לעשות לו כבוד גדול :)

      המילים שלך משובחות!

        28/4/10 12:18:

      צטט: amirep 2010-04-28 07:47:42


      טל יקירי,

      כן כן, אלה בדיוק... אצלנו נפוצים יותר היו עלי הכרוב - הסרמאלה הטיפוסי - ולפעמים גם פלפלים. אמא נורית לקחה את המרשמים - אם אפשר לקרוא להם מרשמים - יותר אמירות בע"פ שנלחשו ע"י סבתא שטפי (זוכר?) מעל הסירים המבעבעים.

      השאלה הנצחית במעמדים האלה היתה - "אבל כמה ?"  "ככה, קצת..."  היתה תמיד התשובה.

      את האיקרא לא ניתן יהיה לשחזר.  זה ירד איתה לקבר. אנימ זוכר את הקופיץ על קרש העץ הגדול... ואת נקישות הקיצוץ...

      את המיונז כמובן - עשתה במקצף בתוך קערה שהונחה לחוצה מתחת למרפק במצג אלכסוני מאיים... תמיד חיכתי לראות מתי זה יטוס החוצה - אבל לא...

      ברוך השב.

       

      את סבתא שטפי אני זוכר ממש במעורפל, אבל אני זוכר סבא צבעוני מאד, נראה לי מהצד השני. לדעתי אף אחד כבר לא עושה איקרא בבית, וחבל. פעם סבתא לימדה אותי לעשות סלט פלפלים וחצילים. לדעתי הורדנו שם חצי בקבוק שמן. בכל פעם ששלחתי מבט מופתע של "את בטוחה שעוד?" היא שלחה לי מבט מופתע עוד יותר - "מה, אתה קמצן?". כולנו רומנים.

        28/4/10 07:47:


      טל יקירי,

      כן כן, אלה בדיוק... אצלנו נפוצים יותר היו עלי הכרוב - הסרמאלה הטיפוסי - ולפעמים גם פלפלים. אמא נורית לקחה את המרשמים - אם אפשר לקרוא להם מרשמים - יותר אמירות בע"פ שנלחשו ע"י סבתא שטפי (זוכר?) מעל הסירים המבעבעים.

      השאלה הנצחית במעמדים האלה היתה - "אבל כמה ?"  "ככה, קצת..."  היתה תמיד התשובה.

      את האיקרא לא ניתן יהיה לשחזר.  זה ירד איתה לקבר. אנימ זוכר את הקופיץ על קרש העץ הגדול... ואת נקישות הקיצוץ...

      את המיונז כמובן - עשתה במקצף בתוך קערה שהונחה לחוצה מתחת למרפק במצג אלכסוני מאיים... תמיד חיכתי לראות מתי זה יטוס החוצה - אבל לא...

       

       

        25/4/10 08:38:

      צטט: lexis 2010-04-25 01:47:29

      כמה ענוג וחי ורב חושי יכול להיות זכרון של אוכל. ובהיותי הלינגוויסטית החובבת שאני, תמיד אני אוהבת לגלות איך שמות זרים של מאכלים מתגלגלים על הלשון לא פחות מהמאכלים עצמם. סרמלוצה! ממליגה! סלברציה של ממש. מאד מנחם הפוסט שלך ואפילו יש לו ריח.

       

      ה"צה" הרומני הוא אחד המחמידים החביבים. אני שוקל להתחיל להשתמש בו כאלטרנטיבה ל "קה" ול "לה" היידישאים (מוט'קה ומוט'לה). כך, ברומנית, כל אנה הופכת לאנוצה וכל סרמלה (שם כללי לממולא) לסרמלוצה. כפי שמתקיימים ה"קה" וה"לה" ביידיש, כך מתקיימים ה"צה" וה"קו" (וו שרוקה) ברומנית, וכך זכיתי להיות טליקו בפי סבתא.

       

      תודה על הסופרלטיביקו, לקסיסוצה.

       

        25/4/10 01:47:

      כמה ענוג וחי ורב חושי יכול להיות זכרון של אוכל. ובהיותי הלינגוויסטית החובבת שאני, תמיד אני אוהבת לגלות איך שמות זרים של מאכלים מתגלגלים על הלשון לא פחות מהמאכלים עצמם. סרמלוצה! ממליגה! סלברציה של ממש. מאד מנחם הפוסט שלך ואפילו יש לו ריח.

       

        24/4/10 13:36:

      לתומי חשבתי עד היום שעלי גפן ממולאים זה מעדן עירקי.

      פצפצת לי בלוטות הטעם. אהבתי מאד את הפוסט שלך, למרות שאני לא בטוחה כמה אני אוהבת אוכל רומני.

      הולכת להכין לעצמי ארוחת צהרים ע"מ להרגיע את בלוטות הטעם.

        24/4/10 09:01:

      צטט: גלית א' 2010-04-24 03:21:24

      יפה ונוגע ללב. והאסוציאציות מגניבות ומפתיעות: סבתא כמו מרטין סקורסזה, עלי הגפן כמוהן כווריאציות גולדברג. נהדר.

      תודה!

       

        24/4/10 03:21:
      יפה ונוגע ללב. והאסוציאציות מגניבות ומפתיעות: סבתא כמו מרטין סקורסזה, עלי הגפן כמוהן כווריאציות גולדברג. נהדר.
        23/4/10 20:19:

      תודה רבה + * על המתכון!!

       

        23/4/10 16:46:

      צטט: מירי-ב 2010-04-23 16:04:18

      טל,

      הצלחת לגרום לי להזיל ריר (וגם איזה דמעה, שתיים), ואני בכלל מתעבת עלי-גפן...

      יופי של פוסט!


      שבת שלום,

      מירי 

      תודה רבה מירי, וסחתיין על ההשקעה מצידך. יופי של לינקים!

       

        23/4/10 16:04:

      טל,

      הצלחת לגרום לי להזיל ריר (וגם איזה דמעה, שתיים), ואני בכלל מתעבת עלי-גפן...

      יופי של פוסט!

      כמובן שהאסוציאציות רצו ישר גם לעולם הקולנוע, אז להלן 4 קישורים לסצינות/סרטי "אוכל" קלאסיים:

      1) הפתיחה  של "אוכל, שתיה, גבר אשה": http://www.youtube.com/watch?v=zs5WiddD7i0  
          והטריילר... http://www.youtube.com/watch?v=XrNlK9d7LI8

      2) ביקורת ווידאו של הניו-יורק טיימס (כולל קטעים מהסרט) של  "החגיגה של באבט":
      http://www.youtube.com/watch?v=5V7z-O1HG5E

      3) טריילר של "עידן התמימות" (כולל כמה תמונות מסצינות הארוחה הגרנדיוזית ומה שמסביבה...)
      http://www.youtube.com/watch?v=EeI2TkebVn0

      4) שוקולדה (ג'וני דפ וג'ולייט בינוש): http://www.youtube.com/watch?v=WjWoz_fBic0


      שבת שלום,

      מירי 

        23/4/10 09:53:

      האנשים והטעמים שנעלמו לנו מהעולם .

      ואיזה געגועים !?

       

        23/4/10 09:48:

      מקסים!!!

      במקרה עברתי, קראתי,

      נשביתי בקסם....

      איזה יופי של סבתא..

      איזה יופי של תיאורים...*

        23/4/10 07:46:


      אם לא גיסתי ילידת רומניה

      בוודאי שלא הייתי יודעת מה זה סמרלוצה

      אך על דלתה של אם גיסתי

      התדפקו אנשים שתכין להם מהדולצ'צה [משושנים]

        ואת ההחמצות המפוארות, אהבתי בעיקר את האבטיח המוחמץ.

      מכיון שבאתי ממטבח הונגרי משובח,אז האיקרה

      ההונגרית לא נופלת במאומה משכנתה הרומניה.

      אבל כמובן שאוכל ואהבה באים בעיסקה אחת

      וכתבת עם הרבה אהבה לסבתא .מרגש מאוד.

       

        23/4/10 07:02:

      צטט: קונים קונות konot 2010-04-23 01:59:51

      למדתי, טל על מה שמצפה לנו, ואני מכינה את השולחן שתוכל להפחיא במה שלמדת

       יום + שעה + מספיק זמן מראש.

       

        23/4/10 07:01:

      צטט: מוכמוך זצ"ל 2010-04-22 20:39:05

      אנא- אפשר מתכון, במטותא??

      הא לך בשמחה. המתכון המקורי ביקש שלוש כפות אבקת מרק. לבי לא נתן לי לעשות כדבר הזה ולכן כתבתי ציר ירקות. לשיקולך.

       

        23/4/10 01:59:
      למדתי, טל על מה שמצפה לנו, ואני מכינה את השולחן שתוכל להפחיא במה שלמדת
        22/4/10 20:39:
      אנא- אפשר מתכון, במטותא??
        22/4/10 17:45:

      צטט: talyaniv 2010-04-22 16:15:46

      צטט: אסף פרת 2010-04-22 15:48:55

      יפה, אך חסר. כל זכרונותיך ממנה מסתכמים באוכל? ומה עם איזו אישה היא הייתה? במה עסקה? מה היו תחומי העניין שלה? האם היו לכם נושאי שיחה ועניין משותפים..? איך התאפיינו בכלל היחסים בינכם?

      אתה צודק, אבל לא טענתי שאלו כל זכרונותי. כתבתי עליה גם בהזדמנויות אחרות. הפוסט הספציפי הזה הוא על מאכל אחד ועל ארוחה אחת בלתי נשכחת. יהיו עוד. 

       

       

      נרגעתי...:)

        22/4/10 16:15:

      צטט: אסף פרת 2010-04-22 15:48:55

      יפה, אך חסר. כל זכרונותיך ממנה מסתכמים באוכל? ומה עם איזו אישה היא הייתה? במה עסקה? מה היו תחומי העניין שלה? האם היו לכם נושאי שיחה ועניין משותפים..? איך התאפיינו בכלל היחסים בינכם?

      אתה צודק, אבל לא טענתי שאלו כל זכרונותי. כתבתי עליה גם בהזדמנויות אחרות. הפוסט הספציפי הזה הוא על מאכל אחד ועל ארוחה אחת בלתי נשכחת. יהיו עוד. 

       

        22/4/10 15:48:
      יפה, אך חסר. כל זכרונותיך ממנה מסתכמים באוכל? ומה עם איזו אישה היא הייתה? במה עסקה? מה היו תחומי העניין שלה? האם היו לכם נושאי שיחה ועניין משותפים..? איך התאפיינו בכלל היחסים בינכם?
        22/4/10 14:00:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-04-22 11:58:44


      צבי ינאי מסיים את ספרו מכמיר הלב "שלך, סנדרו" במתכון. כמובן שאיני זוכר את המתכון, אבל הבנתי שמתכון הוא דרך תופסנית ביותר לסיים ספר, כי רוב סיפורי החיים - אין שום דרך לסיימם כיאות, גם לא במוות, במיוחד לא במוות.

      טוב עשית כאן.

      אוכל ואמנות, במיוחד ספרות וקולנוע, תמיד הלכו ביחד.

        22/4/10 11:58:


      צבי ינאי מסיים את ספרו מכמיר הלב "שלך, סנדרו" במתכון. כמובן שאיני זוכר את המתכון, אבל הבנתי שמתכון הוא דרך תופסנית ביותר לסיים ספר, כי רוב סיפורי החיים - אין שום דרך לסיימם כיאות, גם לא במוות, במיוחד לא במוות.

      טוב עשית כאן.

        22/4/10 06:28:

      צטט: איל נבו 2010-04-22 03:50:35

      אני זוכר את הבישולים של סבתא שלך ואני זוכר את הבישולים של סבתא של אבא שלי, ואני חושש שלא היה לנו קמצוץ של בינה ונסיון להעריך את זה בזמן אמת והכל כולו געגועים וחרטה על זמן אבוד בו לא ידענו אז את שאנחנו יודעים היום וכמובן לעולם לא נוכל לשחזר עוד את הארוחה הזו, או את הצ'ולנט, הסופגניות או הרגל הקרושה של סבתא אסתר, ובהגדרה הם ישארו המדלן הלא ממומשות שלנו וטוב שכך.
      מודה, לא קראתי את הספר, אבל אם זאת תמציתו - זאת הגדרה יפהפיה. תודה.
        22/4/10 03:50:
      אני זוכר את הבישולים של סבתא שלך ואני זוכר את הבישולים של סבתא של אבא שלי, ואני חושש שלא היה לנו קמצוץ של בינה ונסיון להעריך את זה בזמן אמת והכל כולו געגועים וחרטה על זמן אבוד בו לא ידענו אז את שאנחנו יודעים היום וכמובן לעולם לא נוכל לשחזר עוד את הארוחה הזו, או את הצ'ולנט, הסופגניות או הרגל הקרושה של סבתא אסתר, ובהגדרה הם ישארו המדלן הלא ממומשות שלנו וטוב שכך.
        21/4/10 22:35:

      צטט: המומלצים בע"מ 2010-04-21 20:27:03 

      אהבתי את כל הסיפור סביב סבתא וארומת הבישולים שלה.

      היתה לי כזו. היו לי גם עלי גפן כאלה.

       

      אתה כותב כייפי.

      מומלץ.

       

       תודה!

        21/4/10 20:27:

      צטט: רונן מאיר 2010-04-21 14:42:15


      גם לי היתה סבתא בקריית חיים :)
      אבל על הבישולים שלה לא יהיה פוסט.
      על הבישולים של הסבתא הכרמל מערבי - כן.

       

      חחח

       

      --------------

       

      אהבתי את כל הסיפור סביב סבתא וארומת הבישולים שלה.

      היתה לי כזו. היו לי גם עלי גפן כאלה.

       

      אתה כותב כייפי.

      מומלץ.

        21/4/10 14:42:

      גם לי היתה סבתא בקריית חיים :)
      אבל על הבישולים שלה לא יהיה פוסט.
      על הבישולים של הסבתא הכרמל מערבי - כן.
        21/4/10 07:47:

      צטט: |||--||| 2010-04-21 03:00:14

      סרמלה אדומות?

      בחיים לא שמעתי כזה דבר.

       

      בפורום? תתפלאי. לממולאים הגדולים יותר, בדרך כלל עלי כרוב, היא קראה סרמלה. לקטנים - סרמלוצה. המילוי והרוטב היו זהים.

       

        21/4/10 07:46:

      באמת היו אלה מטעמי גן העדן בכבודו ובעצמו. במיוחד כשהם היו טבולים בחלה לבנה וטרייה... אי אפשר היה להפסיק לזלול אותם..

      אחחחח, עוררת בי את בלוטות הגעגוע..

        21/4/10 03:00:

      סרמלה אדומות?

      בחיים לא שמעתי כזה דבר.

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      talyaniv
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין