כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מגעילה ? מסכנה? מה?

    127 תגובות   יום רביעי, 21/4/10, 19:53

     

     

    מגעילה ? מסכנה? מה ?

     

     

    לפני מספר ימים בדרכי למוסד ציבורי שמשרת קהל, ראיתי משטח ענק מרהיב ומריח נפלא של פרחי כובע הנזיר בצבעים שונים.  

    אינני נוהגת ולא אוהבת לקטוף פרחים, אך הפעם חרגתי ממנהגי כשבראש שלי מטרה "טובה" מסוימת.  

     

    קטפתי אחד מכל צבע, זרונצ'יק קטן, יפה, מסודר, עם עלים שונים מסודרים יפה סביבו, בכוונה לתת למישהי.

     

    היא, האישה הזו, כל הזמן, תמיד, בקביעות, רוטנת, עצבנית, נרגנת, חסרת אדיבות לקהל בצורה בוטה, אינה אהודה -  והאמת, אינני מבינה כיצד היא ממשיכה לנהוג כך ולעבוד שם כל כך הרבה שנים.

    החלטתי שאנסה "לשבור אותה", כלומר איכשהו להוציא ממנה צל של חיוך או משהו דומה, ויהי מה. 

     

    נכנסתי למחלקה בה היא עובדת, וכשבתור לפני כמה אנשים, אני קורצת לזה שלפני, שהבין בלי מילים כוונתי, כאילו מתפרצת ונדחפת לתור (בידיעתו, אך לא בידיעתה) ואומרת לה:

     

    "יש לי משהו דחוף לומר לך" בפנים רציניות וטון דיבור בהתאם...

    ואז: מחייכת שולפת את הזר מושיטה לה – "בשבילך". 

     

    האיש שהיה שותף למזימה מחייך ללא מילים, והיא....היא...כבר חשבתי שהצלחתי....מה אני רואה?..

    התחלה של חיוך.... ?פתאום היא אומרת לי: "אל תחשבי שככה תשיגי ממני משהו, זה לא משנה כלום". 

     

    האוויר בחדר כאילו נעצר, האנשים שתמיד מדברים ומקשקשים נאלמו דום, והרגשתי כאילו שפכו לי דלי מים קרים על הראש, הייתי איך אומרים "דהומה לחתולין" (המומה לחלוטין).  

     

    הדבר היחידי שהצלחתי להוציא מעצמי באותו רגע מבלי להתעצבן על גסות הרוח, זה לומר :

     

    "אם את חושבת שמה שרציתי זה להשיג ממך משהו, את טועה, רציתי פשוט שתחייכי, לשמח אותך".

     

    המענה לו זכיתי היה משהו בסגנון :"את מדברת יותר מדי"...

     

     

    נו, זה כבר באמת "קצת" מוגזם, הא? 

     

    "אם כך את חושבת, כיון שלא מסיבה זו כאמור הבאתי לך זאת, רציתי פשוט לשמח אותך -  אני לוקחת אותו חזרה, וכעת אין צורך שתחששי שהבאתי לך משהו כדי להשיג ממך דבר אחר" היתה תגובתי.

     

    הייתי המומה, אך סירבתי להיעלב.  היא ידועה כאדם בוטה ונרגן, מה כבר חשבתי אמרתי לעצמי? שאשנה אותה במחי מחווה אחת?

     

    כעסתי על גסותה וחוסר אדיבותה, ועל זה שלא אכפת לה להלבין פני אנשים, וגם זאת הרי היא עושה שנים לכולם, אז שוב: מה חשבתי לעצמי? שאשנה משהו? 

    עשיתי מה שאני צריכה, יצאתי, ובמשך הדרך הביתה, הכעס התחלף למחשבות אחרות, גם אולי סוג מסוים של רחמים.

     

    כל החיים שלה, שנים רבות היא שם, כמעט תמיד זו דרך התנהגותה, להוציא את התסכולים שלה על כולם.

    אולי היא יודעת שאנשים לא אוהבים אותה, שרק בשל העובדה שהם זקוקים לשירות שהיא מספקת הם שותקים בלית ברירה, ולכן שואלת את עצמה ולא מבינה: למה שמישהו יהיה נחמד אליה?

       

    היא יכולה להפסיק את המעגל, לחדול מלרדות בקהל ואז גם אליה יתייחסו אחרת חשבתי לעצמי, אך אולי אינה מודעת בכלל, לא מסוגלת, לכן לא מבינה למה מישהו פתאום נוהג בה יפה, ללא לרצות בתמורה ממנה.

    אולי היא אדם קשה בכללית, בפני עצמו, ללא קשר לעיסוקה, שאינו יודע לא לתת ולא לקבל?

     

    או אדם שמתעמר באנשים הזקוקים לשירותיו פשוט כי הוא יכול?  בבחינת "עבד כי ימלוך"? 

     

    מה שלא יהיה פתאום זה היה נראה גם קצת עצוב אם חושבים על זה, לא?!  

     

     

    כעת, כשהכעס עבר, קשה לי להחליט איזה סוג של אדם היא. 

    אם :

    יש לכעוס עליה על התנהגות מבישה, כי אמור להיות גבול למה עובד המשרת ציבור יכול להרשות לעצמו, ויש כאלה שצריכים שיעמידו אותם במקומם,

    או

    לרחם עליה כי: אינה יכולה לתאר שמישהו יתייחס אליה יפה ללא לרצות תמורה,

    או

    בשל העובדה שאינה יודעת לקבל ואולי גם לתת? 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (127)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/10 10:35:


      יפה לך

      אני  ממש גא בך!

      את רומא לא כבשו ביום אחד.

       

      השיטה שלי זה לגרום לאחר להכיר אותי וכשהוא מכיר אז

       הוא גם אוהב וכשהוא אוהב אז אני הופך לגשר בינו לאחרים

      סוף שלב א'

       

      גבריאל

        27/4/10 17:11:

      צטט: bonbonyetta 2010-04-25 15:29:43

      צטט: כנפיים 2010-04-24 22:35:06

      בונבונית, נדמה לי שעלית על הנקודה - היא יכולה להפסיק את המעגל, לחדול מלרדות בקהל ואז גם אליה יתייחסו אחרת חשבתי לעצמי, אך אולי אינה מודעת בכלל, לא מסוגלת, לכן לא מבינה למה מישהו פתאום נוהג בה יפה, ללא לרצות בתמורה ממנה. אולי היא אכן, אינה יכולה. חמלה, זו המילה. יפה שניסית אלא שכנראה באמת הכוונה גם אם היא עיקר לא די בה. תודה. (ומראש אני מתנצלת 'בשם הקפה', אם התגובה תיראה כמו גוש מילים... משהו התבאגבג פה שוב, נראה לי.

      וואלה קניתי את ה"תבאגבג" הזה שלך.

      זו אכן הנקודה, ואכן לא די לפעמים, במקרים קשים הכוונה בלבד - ניסיתי משהו, לא הלך. שיהיה...  :-)

       הקפה יש לו מנהג, כנראה,

      להתבאגבג :)

      רוצה לשנות, מנסה, לא תמיד מצליח ;-)

      אגב, לא היית צריכה לקנות, זה היה ללא תשלום :))

       

      והנה עוד "זר" באגבגים, אחרים קצת :)

       

      ופרחים, לא קטופים ושאינם נבולים.

      לך.

       

      (ופתאום צץ לי הרהור חדש -

      אבל בפרטי.)

       

      (ולטיפה, ל-לולי)

       

       

       

        27/4/10 10:20:

      צטט: bonbonyetta 2010-04-25 15:27:09

      צטט: שיטת השקשוקה 2010-04-24 22:09:47

      וואללה, כעת נפל לי האסימון. לפני כמה ימים ספרה לי אחותי על אחת שנדחפה בתור והציעה לה פרחים מופתע

      אם היית מביאה לה שקשוקה היית רואה ת'הבדל לשון בחוץ צריך לדעת מה להביא לאחותי צעקה

      כפרע עליך, הצלחת להצחיק אותי, תמיד תבוא לבקר :-)

      אה, עוד משהו...

      אז מה אחותך אוהבת? מה להביא לה?

      אתה מבין, אסור שזה יראה כאילו שוחד, ובאמת זה היה סתם לעשות חיוך...ופרח בדיוק מתאים, לא?

      אז מה נעשה עם אחותך?

      טוב, תעזוב, פעם הבאה אני אשאל אותך קודם.... :-)

      במדינה שלנו שקשוקה הפכה להיות נורמה תמים

       

       

       

       

        26/4/10 10:42:


      את נהדרת

      ולעומת זאת יש כאלה שכבר מזמן אבדו את היכולת לחייך ולהיות נחמדים

      כמה חבל

        25/4/10 15:29:

      צטט: כנפיים 2010-04-24 22:35:06

      בונבונית, נדמה לי שעלית על הנקודה - היא יכולה להפסיק את המעגל, לחדול מלרדות בקהל ואז גם אליה יתייחסו אחרת חשבתי לעצמי, אך אולי אינה מודעת בכלל, לא מסוגלת, לכן לא מבינה למה מישהו פתאום נוהג בה יפה, ללא לרצות בתמורה ממנה. אולי היא אכן, אינה יכולה. חמלה, זו המילה. יפה שניסית אלא שכנראה באמת הכוונה גם אם היא עיקר לא די בה. תודה. (ומראש אני מתנצלת 'בשם הקפה', אם התגובה תיראה כמו גוש מילים... משהו התבאגבג פה שוב, נראה לי.

      וואלה קניתי את ה"תבאגבג" הזה שלך.

      זו אכן הנקודה, ואכן לא די לפעמים, במקרים קשים הכוונה בלבד - ניסיתי משהו, לא הלך. שיהיה...  :-)

        25/4/10 15:27:

      צטט: שיטת השקשוקה 2010-04-24 22:09:47

      וואללה, כעת נפל לי האסימון. לפני כמה ימים ספרה לי אחותי על אחת שנדחפה בתור והציעה לה פרחים מופתע

      אם היית מביאה לה שקשוקה היית רואה ת'הבדל לשון בחוץ צריך לדעת מה להביא לאחותי צעקה

      כפרע עליך, הצלחת להצחיק אותי, תמיד תבוא לבקר :-)

      אה, עוד משהו...

      אז מה אחותך אוהבת? מה להביא לה?

      אתה מבין, אסור שזה יראה כאילו שוחד, ובאמת זה היה סתם לעשות חיוך...ופרח בדיוק מתאים, לא?

      אז מה נעשה עם אחותך?

      טוב, תעזוב, פעם הבאה אני אשאל אותך קודם....  :-)

        25/4/10 15:12:

      צטט: טומבוי 2010-04-24 20:31:09

      נראה לי שכבר עדיף פשוט להתעלם ממנה... חבל על האנרגיות שלך....

      תענוג המעשיות שלך, תודה  :-)

        25/4/10 14:46:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-04-24 15:32:33

      נעדרתי מהאתר לזמן מה.

      שמחה לשוב ולבקרך.

      פשוט לרחם עליה ממש.

      את פשוט מקסימה.

      שולחת חיבוקי גדול.

      באהבה רוית. נשיקה 

      שמחים לראותך שוב רוית,

      תודה

      חיבוק חזרה ובריאות :-)

        25/4/10 14:44:

      צטט: טורקיז 2010-04-24 10:10:19

      יקירתי את עשית את שלך ...היא פשוט זקוקה לחמלה ...

      וחמלה היא שיכול אותיות של "מחלה " מחלת השליטה ,

      הצורך להרגיש שאני הוא המושך בחוטים ....ועל פי יישק דבר .

      תודה,

      בהחלט יש בזה משהו, משערת שזה חלק לא מבוטל של העניין    :-)

        25/4/10 14:40:

      צטט: נהרה 2010-04-23 21:54:50

      בונבונייטה, יתכן ואשה זו בתוך לבה מפחדת מאנשים. והפגנת האדישות והבוטות היא דרכה להתגונן.

      וייתכן כי גם גדלה בבית בו האדישות ההדדית והגסות הבוטה היתה הנורמה. כך שלא למדה דרך אחרת, וכשגדלה - היה מאוחר להפנים התנהגות אחרת, מה עוד  התנהגות של זרים, לא של דמויות משמעותיות בעולמה .

      ייתכן שלאשה כזו אין כלל חיים אישיים, אין אינטימיות בעולמה, כי מעולם לא התקרבה לאף אחד/אחת ולא נתנה לאף אחד/אחת להתקרב אליה. וכך, חיים שלמים ללא קשר מאַבְּנים עוד יותר את הרגשות.

      אפשר "לאבחן" אותה כבעלת הפרעת אישיות אנטי סוציאלית מתונה , אולי סתם כ"סוציופתית" (לצה"ל יש "הברקות" אכזריות....), ואפשר באמת לגלות בתוככם, כולכם, רוחב לב ורחמים, ולנסות לנהוג בה, תמיד, בחביבות חברתית רגילה, וגם - להפגין מפעם לפעם עלבון אם פגעה, וכך - לנסות לעורר את רגשותיה שהתאבנו.

      למשל דיבור מאחורי גבה כדי שתשמע, צחוק לועג או השתתקות כללית כשהיא נכנסת, רק יסגרו אותה עוד יותר ויהפכו אותה לבוטה יותר.

      כך שהתנהגותך החברותית טובת הלב היתה צעד קטן בכיוון, אבל התנהגות חד פעמית של יחיד לא תביא להפשרת רגשותיה, לדעתי. התמדה, של רובכם, אולי תביא לכך.(במחשבה שניה, בעצם איך אפשר לדרוש מכם שתתנהגו כצדיקים?? מה אתם, ישו הנוצרי?)

      תודה לתגובתך :-)

      אפשר הרבה דברים, השאלה איפה הגבול....ואני משערת שכל אחד מותח את הגבול היכן שזה נראה ומרגיש נכון עבורו, ומעבר לזה השאלה בכלל אם כל אלה תירוץ להתנהגות כזו, בכלל, ושל עובד ציבור בפרט.

      אבל כנראה שזה די הפך לנורמה התנהגות שגויה ויש יותר מדי עובדי ציבור שמתנהגים דומה, אחרת אי אפשר להסביר איך זה עובר...

        24/4/10 22:35:
      בונבונית, נדמה לי שעלית על הנקודה - היא יכולה להפסיק את המעגל, לחדול מלרדות בקהל ואז גם אליה יתייחסו אחרת חשבתי לעצמי, אך אולי אינה מודעת בכלל, לא מסוגלת, לכן לא מבינה למה מישהו פתאום נוהג בה יפה, ללא לרצות בתמורה ממנה. אולי היא אכן, אינה יכולה. חמלה, זו המילה. יפה שניסית אלא שכנראה באמת הכוונה גם אם היא עיקר לא די בה. תודה. (ומראש אני מתנצלת 'בשם הקפה', אם התגובה תיראה כמו גוש מילים... משהו התבאגבג פה שוב, נראה לי.
        24/4/10 22:09:

       

      וואללה, כעת נפל לי האסימון. לפני כמה ימים ספרה לי אחותי על אחת שנדחפה בתור והציעה לה פרחים מופתע

      אם היית מביאה לה שקשוקה היית רואה ת'הבדל לשון בחוץ

      צריך לדעת מה להביא לאחותי צעקה

       

       

        24/4/10 21:52:

      צטט: bonbonyetta 2010-04-23 11:53:10

      צטט: עדי עמוסי 2010-04-22 10:55:56

      אין לך לדעת מה עבר בחייה ועל כן אינך יכולה לדעת על מה נרגנת היא כל כך מחוותך וכוונותייך הטובות אולי ינביטו פירות, חיוך ואולי אפילו הערכה שכן תשכיל האישה לקבל את טובך. מעשים טובים נוגעים לעיתים גם באדם המסתמן כקשוח ואם תשקיעי עוד מבט אולי תגלי שהיא בעצם זקוקה לך

       

      נראה.....צריכה קצת טיים אוף ממנה ומתנהגות כזו....

      את עצמך היית מסוגלת באמת לנהוג כך? למרות התגובה המבישה? עם יד על הלב....

       

      סביר להניח שבאינסטינקט ראשוני הייתי מגיבה כמוך בדיוק ואולי אפילו נעלבת מאודדדדד!

       

      אבל הייתי חושבת גם הלאה, אחרי הכל ישנם מצבים שלא שווה לקלקל לנו את הבריאות בגללם

       

      את יודעת מה?  אני בטוחה שבסופו של דבר אפילו ליבה הכעוס ישבר ויצוץ  לו חיוך קטן ...

       

      אז כבר באמת הניצחון יהיה מתוק שלא לדבר על הרגשתך שלך... :)

       

        24/4/10 20:31:

      נראה לי שכבר עדיף

      פשוט להתעלם ממנה...

      חבל על האנרגיות שלך....

        24/4/10 17:52:

      צטט: bonbonyetta 2010-04-23 20:48:55

      צטט: מיקה33 2010-04-22 16:50:22

      "אל תדון את חברך לכף חובה עד שתגיע למקומו". לעולם איננו יודעים כיצד אנו היינו מתנהגים אם היינו מגיעים

      לידי נסיון דומה. *

      כלומר....?

      גם כשאתה רואה אדם קשה וממורמר ומנסה לשבור את המעגל שיפסיק לחשוב שכולם רוצים ממנו משהו,

      רוצה לשמח אותו - לא לעשות דבר ?

      אם היית את מיקה, עומדת במצב שלי, עושה מחווה יפה למישהו וזוכה למקלחת צוננין, לא היית ולו במקצת דנה אותו "לכף חובה" ? במיוחד שזה הרי לא במישור האישי, הוא עובד ציבור....

      תארי לך שזו את שם מושיטה לה פרח וכך נוהגים בך?

      בונבונייטה, קראתי את התוכן שלך פעם נוספת.

      הפעם נכנסתי לנעלייך, ואכן הרגשת הדחייה

      שחוויתי הייתה לא נעימה בלשון המעטה.

      המחווה שלך  היה יפה ומרגש ומעיד על יכולת

      נתינה גבוהה לעומת חוסר הרצון של הנ"ל להפתח לזולת.

      אולם במהלך השנים למדתי שהתנהגות בוטה של אנשים

      כלפי אינה אישית נגדי, אלא מעידה על כל ה"זבל" הצבור אצלהם

      וממאן לצאת. הם באים וחולפים ואין להם כל משמעות

      בחיי, ולפיכך אני מסרבת בתוקף להעלב מהתוקפנות שיצאה במקרה

      עלי מאחר ובמקרה בלבד נכחתי שם.

      אני עונה ומסתלקת.

      איני חולקת עלייך שאנו מוקפים אנשים בוטים, רעים, אטומים,

      אך השחור בנשמתם הוא קניינים הפרטי והבלעדי, ואין לו כל קשר אלי.

       

       

        24/4/10 15:32:

      נעדרתי מהאתר לזמן מה.

      שמחה לשוב ולבקרך.

       


      פשוט לרחם עליה ממש.

       

      את פשוט מקסימה.

      שולחת חיבוקי גדול.

      באהבה רוית. נשיקה

       

        24/4/10 10:10:

      יקירתי את עשית את שלך ...היא פשוט זקוקה לחמלה ...

       

      וחמלה היא שיכול אותיות של "מחלה " מחלת השליטה ,

      הצורך להרגיש שאני הוא המושך בחוטים ....ועל פי יישק דבר .

      *

        23/4/10 22:55:

      צטט: bonbonyetta 2010-04-23 21:16:11

      צטט: ההע 2010-04-23 13:17:54

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-04-22 08:34:16

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28


      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      ילד חכם, זה גם מה שאני חושבת*לשנות לא תוכלי, זה חלחל לה לעורקים.

       

      מסכימה עם the light

      ולשם שינוי לא מסכימה עם יהודית

      ניתן לשנות התחלת מהלך מאוד יפה שיכול היה להצליח אבל תגובתה הרתיעה אותך ונסוגות..(אפשר להבין אותך)

      אני מאמינה שאמפתיה נחושה משיגה תוצאות אצל אחד לוקח יותר זמן ואצל אחר פחות.יש אנשים שחוויות קשות בחיים הותירו אותם כל כך מרירים שקשה להם לתת אמון בטוב לב ואהדה כשהם נפגשים בהם.. אחד הספרים הכי מקסימים שקראתי כשהייתי ילדה הוא פוליאנה וספר ההמשך פוליאנה וג'ימי . עד היום יש לי את הספר הזה (הראשון, פוליאנה) הספר הזה מומלץ גם למבוגרים. במיוחד זכור לי איך הצליחה הילדה פוליאנה לבקע את חומת המרירות והאנטיפטיה של שני אנשים: (היא עשתה זאת לכל תושבי העיירה)  גב' סנואו , שהיתה אישה שנהגה לשכב כל היום במיטה בחדר חשוך ולטעון שהיא חולה,  התייחסה בכעס ועצבנות לכל מי שהגיע אליה. דודתה של פוליאנה נהגה לתמוך בה כמו בתושבי העיירה העניים האחרים במשלוח מנות מזון מידי יום. פוליאנה נהגה בגברת סנואו באהדה מלכתחילה התעלמה לחלוטין מהתפרצויות מרירות שלה , זרמה עם הגחמות שלה בחיוך והצליחה  לגרום לה לשינוי ולהפוך אותה לאישה שמחה.

      מר פנדלטון היה אדם קשה בודד ומסתגר שסיפורי אימיים בדבר "קופת שרצים" שהוא נושא איתו הילכו עליו. אף נפש חיה לא ביקרה בביתו הסגור ומסוגר מעולם לא החליף איתו איש אף מילה..עד שהגיעה פולינה ובדרכה המופלאה

      מצאה נתיב לליבו עד שבסוף הסיפור הוא, לא פחות ולא יותר, מאמץ ילד יתום, את ג'ימי. הספר הזה הוא נפלא ..השיטה של פוליאנה אותה למדה מאביה הכומר העני היא "משחק השמחה"  למצוא תמיד את הטוב בכל סיטואציה.. ונלמדת אפילו היום בשיעורי פסיכולוגיה כשיטת ריפוי. ספר מדהים כאמור, מומלץ לכל אחד מגיל שנתיים עד 120.

      את בכל מקרה מקסימה בונבונייטה לא הרבה אנשים היו חושבים ועושים כמוך. להתראות ושבת שלום

      ציפי

      תודה לתגובתך החכמה יקרה, ולסיפור שצירפת. הוא היה ממש במקום.

      אבל את יודעת, פוליאנה יש בסיפורי אגדות...ולמי יש כח לתת ולעשות מחוות בלי סוף לאדם שסך הכל זר לו, עובד ציבור שמתנהג בצורה מבישה...? מנסים פעם, וגם זאת כולם הסתכלו עלי כלא מאמינים....

      אבל מה שכן, לא ברור לי על איזה ספר בדיוק המלצת כאן, אם זה על הספר פוליאנה עצמה או על ספר שמלמד את השיטה הזו עליה סיפרת.

      אשמח ללמוד יותר על השיטה הזו, בשביל עצמי :-)

       

       

       

      היי בונבונייטה

      קודם כל האכזבה והתסכול שלך מובנים.

      במיוחד כשמדובר במשרתי ציבור

      שאנחנו די תלויים במצבי הרוח והאופי שלהם.

      לפעמים אחת כזו יכולה לגמור לנו את השבוע לא רק את היום.

       

      נזכרתי בסיפור על פוליאנה כי המחווה שלך הזכירה לי אותה.

      ובכלל מקריאת הפוסטים שלך את גם קצת "פוליאנה"..

      אני המלצתי על הספר שנקרא פשוט "פוליאנה" של הסופרת

      אלינור פורטר. אכתוב לך כאן את התקציר

      אביה ואמה של פוליאנה נפטרו, ודודתה - שאותה לא ראתה מעולם - הסכימה

      לקבלה בביתה. פוליאנה מתקבלת בקרירות בבית דודתה הקפדנית וחמורת הסבר

      ונדרשת להתרגל לכללים קפדניים. 

      אבל, פוליאנה אינה שוקעת במרה שחורה ואינה מוותרת על מזגה הצוהל,

      יתר על כן : בזה אחר זה היא כובשת את ליבם של המרירים, המאוכזבים והקודרים

      שבתושבי העיירה.

      מהו סודה של פוליאנה?  משחק השמחה ..שהרעיון המרכזי בו הוא להצליח למצוא

      משהו טוב בכל דבר. "פוליאנה"  הספר באמת נפלא, אולי הוא אגדה, אולי סיפור אמיתי

      אבל אפשר בהחלט לדמיין דמות כזו אמיתית.

       

      אגב אין לי ספק שהאישה הזו עליה סיפרת,

      לא טוב לה בחיים 

      ויתכן ששחוקה כבר מכדי להמשיך לקבל קהל 

      הרבה פעמים קורה שמשרתי ציבור במשרדים הציבוריים

      לא מתאימים לתפקידם או נמצאים תקופה ארוכה מידי בתפקיד אחד ונמאס להם 

      והממונים עליהם לא ערים לכך מספיק.

      ואז הם הופכים להיות נרגנים ונאחסים

      ומוציאים את כל כעסם על קהל הפונים

      לטובתם ולטובת קהל האזרחים יכלו הממונים לבצע חילופי תפקידים "רוטציות" 

      ולא עושים זאת.    

      שבת שלום

      ציפי

        23/4/10 21:54:


      בונבונייטה, יתכן ואשה זו בתוך לבה מפחדת מאנשים. והפגנת האדישות והבוטות היא דרכה להתגונן.

      וייתכן כי גם גדלה בבית בו האדישות ההדדית והגסות הבוטה היתה הנורמה. כך שלא למדה דרך אחרת, וכשגדלה - היה מאוחר להפנים התנהגות אחרת, מה עוד  התנהגות של זרים, לא של דמויות משמעותיות בעולמה .

      ייתכן שלאשה כזו אין כלל חיים אישיים, אין אינטימיות בעולמה, כי מעולם לא התקרבה לאף אחד/אחת ולא נתנה לאף אחד/אחת להתקרב אליה. וכך, חיים שלמים ללא קשר מאַבְּנים עוד יותר את הרגשות.

      אפשר "לאבחן" אותה כבעלת הפרעת אישיות אנטי סוציאלית מתונה , אולי סתם כ"סוציופתית" (לצה"ל יש "הברקות" אכזריות....), ואפשר באמת לגלות בתוככם, כולכם, רוחב לב ורחמים, ולנסות לנהוג בה, תמיד, בחביבות חברתית רגילה, וגם - להפגין מפעם לפעם עלבון אם פגעה, וכך - לנסות לעורר את רגשותיה שהתאבנו.

      למשל דיבור מאחורי גבה כדי שתשמע, צחוק לועג או השתתקות כללית כשהיא נכנסת, רק יסגרו אותה עוד יותר ויהפכו אותה לבוטה יותר.

      כך שהתנהגותך החברותית טובת הלב היתה צעד קטן בכיוון, אבל התנהגות חד פעמית של יחיד לא תביא להפשרת רגשותיה, לדעתי. התמדה, של רובכם, אולי תביא לכך.(במחשבה שניה, בעצם איך אפשר לדרוש מכם שתתנהגו כצדיקים?? מה אתם, ישו הנוצרי?)

        23/4/10 21:28:

      צטט: sweet boy 2010-04-23 17:24:40

      בונבונייטה היקרה

      הלוואי ויהיו עוד אנשים מדהימים כמוך !

       

       


      תודה

        23/4/10 21:25:

      צטט: NotJustAPrettyFace 2010-04-23 15:28:47

      כשמך,את אכן בונבוניירה

      אבל אכן זה מסוג הדברים שכתבת, קשה לשנות דפוסים של בנאדם אחרי הרבה שנים. בטוח שלמקום שמעסיק אותה במשרד ציבורי יש את הסיבות שלו שהוא ממשיך לספק לה עבודה אבל אני מאמינה שעם כל הרצון הטוב (והוא כלכך טוב וטהור) זה משהו שיצטרך לבוא ממנה ונשאר רק לקוות שיהיו לה את הכוחות להבין שהחיים יכולים להיות אחרת... ואולי ככה היא בוחרת להיות.... אין לדעת ממה היא מתגוננת... וכנראה שחבל, ממש ממש חבל אבל זה כבר ממנה והלאה, מבינה למה אני מתכוונת? זו הבחירה שלה. כי הכל זה בחירה. ה-כ-ל

      תודה יקרה

      הניק הוא בונבונייטה ועל שמה של כלבתי הקודמת המנוחה שהיתה צדקת דגולה בפני עצמה, ללא קשר אלי :-)

      זה היה אחד מכינויי החיבה הרבים שקראתי לה, והיא היתה האימוץ המוצלח ביותר שלי. כלבה מקסימה, אכן כשמה בונבוניירה, אלא שלא רציתי שתקבל לנו סכרת לכן זה בונבונייטה...

      ואת צודקת בהחלט - זה הכל עניין של בחירה.  שלה, ובעצם גם שלי כשהחלטתי לעשות את המחווה הזו, הרי ידעתי את "הסיכון" של איך ומה היא עלולה להגיב, בכל זאת רציתי לנסות. וניסיתי.

      צודקת, הכל בחיים עניין של בחירות

       

        23/4/10 21:16:

      צטט: ההע 2010-04-23 13:17:54

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-04-22 08:34:16

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28


      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      ילד חכם, זה גם מה שאני חושבת*לשנות לא תוכלי, זה חלחל לה לעורקים.

       

      מסכימה עם the light

      ולשם שינוי לא מסכימה עם יהודית

      ניתן לשנות התחלת מהלך מאוד יפה שיכול היה להצליח אבל תגובתה הרתיעה אותך ונסוגות..(אפשר להבין אותך)

      אני מאמינה שאמפתיה נחושה משיגה תוצאות אצל אחד לוקח יותר זמן ואצל אחר פחות.יש אנשים שחוויות קשות בחיים הותירו אותם כל כך מרירים שקשה להם לתת אמון בטוב לב ואהדה כשהם נפגשים בהם.. אחד הספרים הכי מקסימים שקראתי כשהייתי ילדה הוא פוליאנה וספר ההמשך פוליאנה וג'ימי . עד היום יש לי את הספר הזה (הראשון, פוליאנה) הספר הזה מומלץ גם למבוגרים. במיוחד זכור לי איך הצליחה הילדה פוליאנה לבקע את חומת המרירות והאנטיפטיה של שני אנשים: (היא עשתה זאת לכל תושבי העיירה)  גב' סנואו , שהיתה אישה שנהגה לשכב כל היום במיטה בחדר חשוך ולטעון שהיא חולה,  התייחסה בכעס ועצבנות לכל מי שהגיע אליה. דודתה של פוליאנה נהגה לתמוך בה כמו בתושבי העיירה העניים האחרים במשלוח מנות מזון מידי יום. פוליאנה נהגה בגברת סנואו באהדה מלכתחילה התעלמה לחלוטין מהתפרצויות מרירות שלה , זרמה עם הגחמות שלה בחיוך והצליחה  לגרום לה לשינוי ולהפוך אותה לאישה שמחה.

      מר פנדלטון היה אדם קשה בודד ומסתגר שסיפורי אימיים בדבר "קופת שרצים" שהוא נושא איתו הילכו עליו. אף נפש חיה לא ביקרה בביתו הסגור ומסוגר מעולם לא החליף איתו איש אף מילה..עד שהגיעה פולינה ובדרכה המופלאה

      מצאה נתיב לליבו עד שבסוף הסיפור הוא, לא פחות ולא יותר, מאמץ ילד יתום, את ג'ימי. הספר הזה הוא נפלא ..השיטה של פוליאנה אותה למדה מאביה הכומר העני היא "משחק השמחה"  למצוא תמיד את הטוב בכל סיטואציה.. ונלמדת אפילו היום בשיעורי פסיכולוגיה כשיטת ריפוי. ספר מדהים כאמור, מומלץ לכל אחד מגיל שנתיים עד 120.

      את בכל מקרה מקסימה בונבונייטה לא הרבה אנשים היו חושבים ועושים כמוך. להתראות ושבת שלום

      ציפי

      תודה לתגובתך החכמה יקרה, ולסיפור שצירפת. הוא היה ממש במקום.

      אבל את יודעת, פוליאנה יש בסיפורי אגדות...ולמי יש כח לתת ולעשות מחוות בלי סוף לאדם שסך הכל זר לו, עובד ציבור שמתנהג בצורה מבישה...? מנסים פעם, וגם זאת כולם הסתכלו עלי כלא מאמינים....

      אבל מה שכן, לא ברור לי על איזה ספר בדיוק המלצת כאן, אם זה על הספר פוליאנה עצמה או על ספר שמלמד את השיטה הזו עליה סיפרת.

      אשמח ללמוד יותר על השיטה הזו, בשביל עצמי :-)

       

       

        23/4/10 21:08:

      צטט: 12תמיר12 2010-04-22 23:39:14

      יש סוג כזה של אנשים אני לא מקנה בהם בכלל . את המנצחת בסיפור

      תמיר כפרע

      לא רציתי זאת, רק לראותה פעם מחייכת במקום כל כך קשה עצבנית ורוטנת.

      מה לעשות, לא כל פעם מקבלים מה שרוצים.... :-)

        23/4/10 21:05:

      צטט: יעל פריאל 2010-04-22 22:22:58

      היי בון בון, חייבת לציין שהמחווה הזו שביקשת לעשות עבורה מקסימה, אבל לאחר כל כך הרבה שנים של מרמור

      ותסכול והזעפת פנים, נדרש כמסתבר הרבה יותר מזר פרחים... יכולה במקום לשלוח אותה אלי, מתמחה בלהוציא מאנשים דברים שונים ומשונים - לטובה :).

      ואת הפרחים בובי, יכולה להביא לי בפעם הבאה, כי אני מאוד אשמח ותקבלי חיבוק וחוץ מזה, לא היה מזיק לי עכשיו לקבל פרחים ממישהו/מישהי לעידוד... אוהבת אותך, אני.  

      תודה יקרה

       

        23/4/10 21:02:

      צטט: ליריתוש 2010-04-22 20:52:14

      בונבונייטה,

      ההסתכלות שלך כל כך מיוחדת, כל כך מעמיקה. הרי קל להגיד - איזו בושה שמעסיקים אחת כזו במקום כזה. קל גם להוסיף -  אי אפשר לרחם על אחת כזו שבאה במגע עם קהל. ואת בחרת דרך אחרת, להסתכל עליה כעל אדם, אולי להיטיב אתה. הדרך שלך נכשלה לגביה, אך את נשארת - נהדרת!!

      וזה החשוב בעיני כחברתך הוירטואלית כאן בקפה.

      תודה ליריתוש על דברייך המחבקים.

      עדיין, למרות הכל לדעתי זו בושה שמעסיקים אותה, מה שלא יהיה. היית צריכה לראות ולשמוע איך היא מדברת ונוהגת באנשים לפעמים זו ממש בושה.

        23/4/10 20:55:

      צטט: ארזעמירן 2010-04-22 20:40:00

      יש אנשים מגעילים שגם תרוץ המסכנות לא עומד לזכותם. פשוט ככה. מגעילים בלי סיבה.

      פשוט צריך לעקוף אותם בסבוב גדול. (כי הקארמה הזאת מדבקת)

      כן, גם נכון, תודה ארז

        23/4/10 20:53:

      צטט: רומפיפיה 2010-04-22 20:29:44

      ואני באמת ובתמים מרחמת עליה... כנראה אישה שמעולם לא קיבלה יחס, חיבוק, לא ידעה אהבה מהי... אין לה, ולא היה לה מאיפה לתת.. ריקה מבפנים , חלולה..אין בה חיוך..... כמה עצוב.....

      או שכן, והיא פשוט כך. גם זה קורה.

       

        23/4/10 20:52:

      צטט: ד-ארט 2010-04-22 17:22:10

      מה שיכולת לעשות עשית. אי אפשר לשלוט בתגובות של אחרים וגם לא תמיד אפשר להבין את המניעים שלהם. העיקר שזה לא ירפה את ידייך ותמשיכי לנסות לגרום לאנשים לחייך (ואם הם לא יענו, זו בעיה שלהם).

       

        23/4/10 20:51:

      צטט: אביה אחת 2010-04-22 17:01:13

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28

      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      בונבוניטה אהבתי את שהבאת ומצטרפת לתגובתו של רועיצ'וק תודה לפוסט וסופשבוע נפלא

       

       

        23/4/10 20:48:

      צטט: מיקה33 2010-04-22 16:50:22

      "אל תדון את חברך לכף חובה עד שתגיע למקומו". לעולם איננו יודעים כיצד אנו היינו מתנהגים אם היינו מגיעים

      לידי נסיון דומה. *

      כלומר....?

      גם כשאתה רואה אדם קשה וממורמר ומנסה לשבור את המעגל שיפסיק לחשוב שכולם רוצים ממנו משהו,

      רוצה לשמח אותו - לא לעשות דבר ?

      אם היית את מיקה, עומדת במצב שלי, עושה מחווה יפה למישהו וזוכה למקלחת צוננין, לא היית ולו במקצת דנה אותו "לכף חובה" ? במיוחד שזה הרי לא במישור האישי, הוא עובד ציבור....

      תארי לך שזו את שם מושיטה לה פרח וכך נוהגים בך?

        23/4/10 20:42:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-04-22 14:37:09


      אוי בונבונייטה מקסימה שלנו את כמו פיה, עדינה וטובה, שמסתובבת בעולם, עפה ובטעות מתנגשת בסלעים...:)

      האשה הזאת בסה"כ מסכנה. אם היית באה אלי עם פרח, עיני היו מתמלאות התרגשות ודמעות של הכרת הטוב.

      זה כל-כך לא מובן מאליו, שנשמה כמוך, הלכה וקטפה לה פרחים... מה לעשות - אין לה כלי להכיל. אין לך מה לכעוס.

      אבל אומרים שכל מעשה הוא תלת מימדי. מושפע ממנו מי שעשית למענו, ומי שראה אותך עושה , וגם את. אז את, והשותף למזימה, ומי שראה, ראה פיה מקסימה, מביאה פרחים באמצע בנין כזה... וזה לא מובן מאליו וכל מי שנזכר בזה - זה מאיר לו את הלב לרגע וחיוך. אז כבר עשית את שלך כפיה טובה בעולם הזה... :) חיבוק

      איזו תגובה כל כך מאד שונה עם ראייה שונה והבנה אחרת של דברים.   

       

      אינני רואה את עצמי כפי שתיארת, אבל אולי באותם רגעים אלה של מצב רוח ההוא זה מזכיר...

      פעמים רבות הרגשות והתגובות שלי בכלל לא מזכירות פייה טובה אלא משהו קצת אחר...כמו רבים מאתנו אני משערת.

      מה שאמרת כאן שהדגשתי מדהים. כי פעם קרה לי כך ממש כך, שעשיתי משהו וצד שלישי ראה זאת ואז לא ידעתי והושפע מכך חזק מאד. אחרי שנים זה נודע לי במקרה.

      הלכתי אז לטיול בוקר עם הכלבה הקודמת שלי זצ"ל ולחרדתי ראיתי גוש ענק מונח על הכביש....זה היה גדול מלהיות חתול...קרבתי, כל הזמן עם הכלבה. ....וראיתי שזה כנראה כלב בית שנפגע בתאונת פגע וברח.

      כבר היה מת, לפי העיניים שלו והגוף (חם) זה קרה דקות ספורות לפני שעברתי.

      הבעלים שלו כנראה התעצל בבוקר לרדת אתו לטייל ושחרר אותו לבדו...

      לא יכולתי לעזבו כך באמצע הכביש...אתם יודעים. עם כל הקושי והכאב והכלבה שעדיין אתי, הרמתי אותו (והוא לא היה קטן בכלל...) והנחתי אותו על אי תנועה בקרבת מקום, גם כדי שאם הבעלים יחפשו אותו, שימצאו, והמשכתי בדרכי.

      אחרי כמה שנים אני יושבת בתחנת אטובוס ליד שכנה שגרה לידי אך מעולם לא דיברנו או משהו. כיון שהיה מוקדם ואנו יחידות בתחנה התפתחה שיחה. מיד איך שהתיישבתי היא אומרת לי:   "אני זוכרת אותך".

      תמהתי, שאלתי מהיכן, כי למרות שאנו יודעות שאנו גרות קרוב מעולם לא דיברנו.

      היא ספרה שאז ראתה מה שעשיתי ומאד התרגשה וזוכרת אותי מאז, ורצתה לומר לי זאת, ושזה השפיע עליה מאד מה שהיא ראתה שאני עושה. ומאז היא מתייחסת אחרת קצת לבעלי חיים, שזה עשה לה משהו.

      קראתי את דברייך אלה ונזכרתי שלפעמים זה באמת יכול להיות כך.  תודה

       

       

       

        23/4/10 17:24:


      בונבונייטה היקרה

      הלוואי ויהיו עוד אנשים מדהימים כמוך !

        23/4/10 15:28:

      כשמך,את אכן בונבוניירה

      אבל אכן זה מסוג הדברים שכתבת, קשה לשנות דפוסים של בנאדם אחרי הרבה שנים.

      בטוח שלמקום שמעסיק אותה במשרד ציבורי יש את הסיבות שלו שהוא ממשיך לספק לה עבודה

      אבל אני מאמינה שעם כל הרצון הטוב (והוא כלכך טוב וטהור) זה משהו שיצטרך לבוא ממנה

      ונשאר רק לקוות שיהיו לה את הכוחות להבין שהחיים יכולים להיות אחרת... ואולי ככה היא בוחרת להיות....

      אין לדעת ממה היא מתגוננת... וכנראה שחבל, ממש ממש חבל אבל זה כבר ממנה והלאה, מבינה למה אני מתכוונת? זו הבחירה שלה.

      כי הכל זה בחירה. ה-כ-ל

        23/4/10 13:17:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-04-22 08:34:16

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28


      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      ילד חכם, זה גם מה שאני חושבת*לשנות לא תוכלי, זה חלחל לה לעורקים.

       

       

      מסכימה עם the light

      ולשם שינוי לא מסכימה עם יהודית

      ניתן לשנות

      התחלת מהלך מאוד יפה שיכול היה להצליח

      אבל תגובתה הרתיעה אותך ונסוגות..(אפשר להבין אותך)

      אני מאמינה שאמפתיה נחושה משיגה תוצאות

      אצל אחד לוקח יותר זמן ואצל אחר פחות.

      יש אנשים שחוויות קשות בחיים הותירו אותם כל כך מרירים

      שקשה להם לתת אמון בטוב לב ואהדה כשהם נפגשים בהם..

      אחד הספרים הכי מקסימים שקראתי כשהייתי ילדה

      הוא פוליאנה וספר ההמשך פוליאנה וג'ימי . עד היום יש

      לי את הספר הזה (הראשון, פוליאנה) הספר הזה מומלץ גם למבוגרים.

      במיוחד זכור לי איך הצליחה הילדה פוליאנה לבקע את חומת המרירות

      והאנטיפטיה של שני אנשים: (היא עשתה זאת לכל תושבי העיירה)

       גב' סנואו , שהיתה אישה שנהגה לשכב

      כל היום במיטה בחדר חשוך ולטעון שהיא חולה,

       התייחסה בכעס ועצבנות לכל מי שהגיע אליה.

      דודתה של פוליאנה נהגה לתמוך בה כמו בתושבי העיירה העניים האחרים

      במשלוח מנות מזון מידי יום. פוליאנה נהגה בגברת סנואו באהדה מלכתחילה

      התעלמה לחלוטין מהתפרצויות מרירות שלה , זרמה עם הגחמות שלה בחיוך

      והצליחה  לגרום לה לשינוי ולהפוך אותה לאישה שמחה.

      מר פנדלטון היה אדם קשה בודד ומסתגר שסיפורי אימיים בדבר "קופת שרצים"

      שהוא נושא איתו הילכו עליו. אף נפש חיה לא ביקרה בביתו הסגור ומסוגר

      מעולם לא החליף איתו איש אף מילה..עד שהגיעה פוליאנה ובדרכה המופלאה

      מצאה נתיב לליבו עד שבסוף הסיפור הוא, לא פחות ולא יותר, מאמץ ילד יתום,

      את ג'ימי. הספר הזה הוא נפלא ..השיטה של פוליאנה אותה למדה מאביה הכומר העני

      היא "משחק השמחה"  למצוא תמיד את הטוב בכל סיטואציה.. ונלמדת אפילו היום

      בשיעורי פסיכולוגיה כשיטת ריפוי. ספר מדהים כאמור, מומלץ לכל אחד מגיל שנתיים עד 120.

      את בכל מקרה מקסימה בונבונייטה

      לא הרבה אנשים היו חושבים ועושים כמוך.

      להתראות

      ושבת שלום

      ציפי

       

       

        23/4/10 12:07:

      צטט: mzukan 2010-04-22 13:54:40

      >ספור נחמד ,וגם יש להעריך את אומץ ליבך , לעשות את המחוה כדי לגרום ליצור הזה לחייך, אומץ שבודאי אין לי וגם לא הייתי יוזם מהלך כזה,  ומצידי שתשאר בשממונה ואם המרירות משמשת לה כתבלין לחיים, מצידי שתגדיש את הסאה, אינני חושב שיועדתי לתיקון נשמות אבודות, אבל אני יכול להעריך את התכונה הזאת אצל אחרים, שיהיה לך סופשבוע נחמד , בידידות אשר

      תודה אשר.

      לא התכוונתי לא לשנותה, לא לתקן נשמות אבודות ולא כלום, סתם הייתי בהלך רוח מתאים וחשבתי שזה רעיון נחמד.

      לא טוב, לא צריך, מה לעשות...

      הרבה פעמים זה דווקא מצליח לי בצורה משמחת ומשעשעת ביותר.

        23/4/10 12:04:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2010-04-22 13:41:17

      אישה מסכנה.

      עשית ניסיון מבורך, אבל לפעמים צריך המון טיפות כדי לחורר אבן.

      כן, נכון. המון המון המון טיפות, ורצוי שתהיינה לא מים אולי אקונומיקה, כי כאן צריך חומר חזק יותר...

       

        23/4/10 12:02:

      צטט: galyan 2010-04-22 13:21:19


      רק דבר אחד או שניים: יש אנשים לא נחנדים יש גם אנשים מרושעים. והאמת לי אין רחמים אליהם ולא מעניין מה הסיבה. אני מאמינה שכל דבר חוזר אליך... כך שיש תשלום על כך.

      יש בהחלט משהו בדברייך.

      אני מכירה אחד כזה, גם עובד ציבור, נהג אוטובוס. שנים על שנים מתעמר בציבור, ידוע בנרגנותו, קנטרנותו, והעובדה שהוא פשוט פוגע בציבור, פעמים רבות מתוך רשעות, לא להאמין. המון תלונות עליו לא עזרו, משום מה הוא עדיין שם....ממשיך במעשיו.

      פשוט רשעות.

      כאן אינני יודעת, ולא בטוחה, אך לא נראה שהיא ממש רעה, פשוט אופי מחורבן או ממורמרת וקשה כל הזמן, אין לי מושג איך היא בחייה שלה.

        23/4/10 11:58:

      צטט: Georgi 2010-04-22 11:04:03

      אדם שלא מקבל, אין לו מה לתת. פשוט מסכנה. תחשבי שהיא גם נאלצת לחיות עם עצמה...

      יכול להיות יקרה, שאדם שאינו מקבל אין לו מה לתת. הגיוני.

      אך אין זה תמיד כך.

      לאבי האהוב ז"ל היו חיים קשים ומרים, הוא לא במיוחד קיבל, אבל תמיד ידע לתת בדרכו ללא גבול דווקא בשל כך.

      במשהו, זה גם תלוי באדם...

        23/4/10 11:54:

      צטט: ינשוף קניין רוחני 2010-04-22 10:59:55

      זוכרת את הבורג...? איך תעשי עליה "תרגיל בורג" שישבור את ההתנגדות?

      לא זוכרת. תזכיר לי?

        23/4/10 11:53:

      צטט: עדי עמוסי 2010-04-22 10:55:56

      אין לך לדעת מה עבר בחייה ועל כן אינך יכולה לדעת על מה נרגנת היא כל כך מחוותך וכוונותייך הטובות אולי ינביטו פירות, חיוך ואולי אפילו הערכה שכן תשכיל האישה לקבל את טובך. מעשים טובים נוגעים לעיתים גם באדם המסתמן כקשוח ואם תשקיעי עוד מבט אולי תגלי שהיא בעצם זקוקה לך

       

      נראה.....צריכה קצת טיים אוף ממנה ומתנהגות כזו....

      את עצמך היית מסוגלת באמת לנהוג כך? למרות התגובה המבישה? עם יד על הלב....

        23/4/10 11:51:

      צטט: משה שכביץ 2010-04-22 10:27:37

      ולהמשיך  לתת לה זר עד שתתרגל

      אהה.....

      אתה באמת עצמך היית מסוגל לנהוג כך נוכח תגובות והתנהגות כאלה? עם יד על הלב....

       

        23/4/10 11:48:

      צטט: תמו'ש 2010-04-22 10:20:29

      ללא ספק ההרגשה משתנה. על כן חושבת שהיא תוצר של שתי הנסיבות. במצב אחר ניתן היה לא לפתח אליה רגשות כעס ולנסות להבין  אך במקרה שלה היא משרתת הציבור וכך לא מקובל לנהוג.. מרחמת עליה בתוך תוכי

      כן,  גם אני, אך קשה לשאת התנהגות כזו כשזה פעמים רבות כל כך זמן רב עד שזה הפך לשם דבר ....

        23/4/10 11:41:

      צטט: אנה הו 2010-04-22 09:40:48

      אני פשוט מרחמת על אנשים כמותה. תארי לך איך חייה מתנהלים? מסכנה. שלך, אנה

      לא בטוחה בכלל איך חייה שלה מתנהלים, יכול להיות שבסדר גמור.

      אולי מצאה בחייה האישיים את מי שמתאים לחיות עם אופי כזה, אי אפשר לדעת.

      יש לי שכנה כזו, גם זה קורה.

        23/4/10 11:38:

      צטט: ענת** 2010-04-22 09:25:55

      לא בהכרח שהיא מסכנה ולא בהכרח יש לה חיים קשים הגורמים לה להוציא תסכולים על אחרים.

      אני מכירה באופן אישי ביותר כבר עשרות שנים אישה, שחייה רגילים ביותר, אין לה מה להתלונן יותר ממני וממך שנוהגת בכפופים לה בעבודה באופן קשה ומאוד לא נעים, תמיד עם פרצוף חמוץ, לעולם ללא טיפת רכות. היא גם מתנהגת לא יפה עם אנשים זרים- תמיד עונה בתוקפנות ואף פעם לא יודעת לנהל שיחת חולין נעימה.

      היא לא מסכנה ולא מרירה. היא פשוט כזו. טיפוס לא נעים. ואם לא הייתי מכירה אותה באופן כל כך אישי, גם אני לא הייתי בוחרת להיות חברה שלה אבל יש בה גם צדדים חיוביים ביותר.

      נכון, אכן יש גם טיפוסים כאלה.

      אלא שכאשר אדם כזה נושא משרה ציבורית הצדדים החיוביים באופיו לא רלבנטים.

      גם אם בחייו האישיים יש לו צדדים איכותיים וטובים, ההקרנה הזו סביב של אופי כזה קשה ועצבני לא במיוחד מעוררת רצון לגלות את הטוב שבו, אם יש...  :-)

        23/4/10 11:35:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-04-22 08:34:16

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28


      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      ילד חכם, זה גם מה שאני חושבת*לשנות לא תוכלי, זה חלחל לה לעורקים.

       

      תעזבי לעורקים, זה עוד אפשר לסדר, זה גם בילד אין לדיסק הקשיח.....:-)

       

        23/4/10 11:33:

      צטט: עiפר 2010-04-22 08:34:08

      אני קורה לאנשים האילה פקידונים .עבד כי ימלוך .

      נכון,

      פקידונים בנשמתם אני קוראה לזה.

      כי זה לא תמיד ממש קשור לתפקיד, אלא למשהו בפנים בבן אדם עצמו.

        23/4/10 11:32:

      צטט: raquelle 2010-04-22 08:16:55

      במפגש שלי עם אנשים שכאלה, אני מנסה לסיים במהירות את מה שיש לי במחשבה שהם בסך הכל אנשים מסכנים

      שאין לי רצון לבזבז את זמני עליהם ולו שנייה אחת מעבר למה שצריך.

      בהחלט, בדיעבד מסכימה.

      אבל מה, לפעמים תקף אותי אותו הלך רוח משונה שהייתי בו, עליו סיפרתי ובא לי לנסות משהו שונה...אז לפעמים מצליח לי, הפעם לא.

      האמת, שלרוב זה כן מצליח, מה לעשות...לא תמיד :-)

        23/4/10 11:29:

      צטט: טונקס 2010-04-22 08:06:53


      אני דווקא חושבת שיש פה נקודה חיובית: מתברר שיש לפחות פקידה אחת שלא מוכנה לקבל שוחד

      הרסת אותי, משהו את.

      אני במוצהר אם כך מוכנה לקבל שוחד. אך מעט מאד אנשים יודעים במה "לשחד" אותי.

      לפעמים זה ממש זול. אם אני רואה אשה סתם כזה ברחוב רוכנת, יוצאת מגדרה ונותנת אוכל לחתול רחוב....ישר, על המקום קנתה אותי...

       

       

        23/4/10 11:22:

      צטט: esd 2010-04-22 06:27:30

      חחחחחחחחח  בוניטה חמודה אני הייתי מתפוצצת מצחוק מול התגובה שלה. גם עכשיו צחקתי ,יקירתי יש כל מיני סוגים של אנשים אבל כל יום הייתי מביאה לה פרחים עד שתחייך  (אם זה כל כך חשוב לך שהיא לא תהיה חמוצה כל-כך)

      אתי

      את יודעת מה? זה גם רעיון....זה באמת עלול להיות מצחיק ולהראות לה כמה תגובתה היתה לא במקום ומוגזמת.

      אך כיון שלא בטוחה שזה אכן כל כך חשוב לי נראה לי שחבל על הטרחה. מי אני שאשנה אותה? רוצה להשאר חמוצה שתשאר.

      הייתי בהלך רוח מסוים לא תמיד אני בהלך רוח כזה. לפעמים, אחרי עבודה את יודעת, לא תמיד יש סבלנות גם אני עייפה והחמיצות קצת פושה גם בי...  :-)

      אבל הרעיון שלך מה זה משעשע, אשמור אותו אולי למקרה אחר 

       

        23/4/10 11:18:

      צטט: liopard 2010-04-22 05:08:44


      על אנשים כאילה יש רק רחמים

      כן, נכון.

      אך אם מדברים בצורה רחבה יותר, ולאו דווקא במקרה זה בלבד, יש שכאלה שבשל עובדה זו ממשיכים בהתנהגות זו, חושבים שהכל מותר להם....כי כולם סביב מרחמים עליהם.

      למשל:

      אשה מבוגרת, לא זקנה, קשת יום אך מתפקדת מעולה, יושבת באוטובוס על ספסל אחד, בספסל לידה ועל הרצפה שמה כמה שקיות מלאות קניות.

      האוטובוס עמוס מאד, שעה שאנשים אחרי יום עבודה, עייפים בדיוק כמותה ויותר חוזרים הביתה.

      כולם עומדים, היא לא מוכנה לפנות את השקיות ולתת לאשה מבוגרת אחרת לשבת.

      מרחמים עליה מבינים שאולי אפס היא קצת לא בסדר, לא מתעקשים.

      לדעתי זו טעות.

      עד שבאה מישהי צעירה יותר (גם אשה מבוגרת) נמרצת ועמדה על דעתה.

      האשה בעקשנות קמה והעדיפה להשאיר את השקיות שלה "יושבות" בנוחיות על המושב.

      למרות רחמנות, לפעמים יש מקרים שצריך להעמיד אדם על מקומו במיוחד כשזה פוגע באחרים.

      ללא קשר למקרה הזה, בכללי כזה.

        22/4/10 23:39:

      יש סוג כזה של אנשים אני לא מקנה בהם בכלל . את המנצחת בסיפור
        22/4/10 23:28:

      צטט: אשת יואל 2010-04-22 03:07:45

      בא לי לחבק אותך

      תודה.

      אני כאן

        22/4/10 23:26:

      צטט: נהר גועש 2010-04-22 03:01:15

      אני חושבת שהיא כל כך מסכנה שהיא ממש התבלבלה כשמישהי נחמדה אליה ולא ממש ידעה איך מגיבים לנחמדות.

      אולי היא רגילה רק לחיים קשים אבל את מצדך מקסימה וזה מה שחשוב הרי את העולם לא נצליח לשנות

      תודה נהר גועש.

      נראה לי שאין לה חיים קשים כמו שהיא עושה אותם עוד יותר קשים.....אבל שיהיה, לא רוצה אז לא. בכח כאמור לא הולך כלום :-)

       

        22/4/10 23:24:

      צטט: איתן המיסטיקן 2010-04-22 02:03:28

      היא  מפעילה  מנגנון  הגנה  על  ליבה  הרגיש , ואת  כאלו  אנסת  אותה  לעשות  כרצונך  !  למעשה  אמרת = תיראי  אני  אביא  פרחים  ואז  את  חייבת  לחייך  ואם  לא  תחייכי  אכלת  אותה  יצאת  מפלצת ! , אז  לסיכום  אני  מקווה  שהנחתי  לך  חומר  למחשבה  .  ואני  מאמין  שאת  לא  תירצי  לעמוד  במקום  שעושים  לך  אמבוש  ומחייבים  אותך  לנהוג  בדרך  מסוימת  גם  אם  זה  מכוונה  טובה .

       

      ע"י זה שהקצנת זאת גם גרמת לי פשוט לצחוק, אבל גם לראות זאת בדרך שונה. חן חן לך .

      קלטתי את המסר.

      אז אני עכשיו אלך לבקש ממנה סליחה, כן?!


        22/4/10 23:20:

      צטט: דויד קאופר 2010-04-22 01:17:35

      אף לא אחת מהאפשרויות הנ"ל.

       רצוי יותר:

      1.  לשלוח מכתב תלונה לאחראי/ת עליה ולפרט את שפירטת כאן.

      2.  לשכנע אנשים נוספים להתלונן על התנהגותה.

      3.  במידה והחוק מאפשר לך - לפרסם את שמה בצמוד לסיפור, או לפחות את המשרד בו היא עובדת.

      לאנשים כמותה, המתקיימים מכספי הציבור וחייבים לשרתו בנאמנות ובחיוניות, אין זכות להיות עובד ציבור. 

      מילים כדורבנות.

      בחו"ל אף עובד ציבור ואף אחד בכלל לא היה אפילו חושב לנהוג כפי שהיא נוהגת.

       

        22/4/10 23:18:

      צטט: RonArzi 2010-04-22 00:30:34

      יותר מכל על המחשבה היפה שלך אפילו חרגת מגידרך וקטפת פרחים עשית באמת מעשה יוצא דופן שמעט שמעתי על שכמותו.

      תודה. כרגיל אתה שם לב לדברים ה"קטנים"... :-)

       

        22/4/10 22:22:


      היי בון בון, חייבת לציין שהמחווה

      הזו שביקשת לעשות עבורה מקסימה,

      אבל לאחר כל כך הרבה שנים של מרמור

      ותסכול והזעפת פנים, נדרש כמסתבר הרבה

      יותר מזר פרחים... יכולה במקום לשלוח אותה

      אלי, מתמחה בלהוציא מאנשים דברים שונים

      ומשונים - לטובה :).

       

      ואת הפרחים בובי, יכולה להביא לי בפעם

      הבאה, כי אני מאוד אשמח ותקבלי חיבוק

      וחוץ מזה, לא היה מזיק לי עכשיו לקבל

      פרחים ממישהו/מישהי לעידוד...

       

      אוהבת אותך, אני.  

        22/4/10 21:46:


      פוסט מעניין

      גם התגובות המאירות עיניים

        22/4/10 20:52:


      בונבונייטה,

      ההסתכלות שלך כל כך מיוחדת, כל כך מעמיקה.

      הרי קל להגיד - איזו בושה שמעסיקים אחת כזו במקום כזה.

      קל גם להוסיף -  אי אפשר לרחם על אחת כזו שבאה במגע עם קהל.

      ואת בחרת דרך אחרת, להסתכל עליה כעל אדם, אולי להיטיב אתה.

      הדרך שלך נכשלה לגביה, אך את נשארת - נהדרת!!

      וזה החשוב בעיני כחברתך הוירטואלית כאן בקפה.

        22/4/10 20:40:


      יש אנשים מגעילים שגם תרוץ המסכנות לא עומד לזכותם. פשוט ככה. מגעילים בלי סיבה.

      פשוט צריך לעקוף אותם בסבוב גדול. (כי הקארמה הזאת מדבקת)

        22/4/10 20:29:

      ואני באמת ובתמים מרחמת עליה...

      כנראה אישה שמעולם לא קיבלה

      יחס, חיבוק, לא ידעה אהבה מהי...

      אין לה, ולא היה לה מאיפה לתת..

      ריקה מבפנים , חלולה..

      אין בה חיוך.....

      כמה עצוב.....

        22/4/10 17:22:
      מה שיכולת לעשות עשית. אי אפשר לשלוט בתגובות של אחרים וגם לא תמיד אפשר להבין את המניעים שלהם. העיקר שזה לא ירפה את ידייך ותמשיכי לנסות לגרום לאנשים לחייך (ואם הם לא יענו, זו בעיה שלהם).
        22/4/10 17:01:

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28


      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

       

       


      בונבוניטה

      אהבתי את שהבאת

      ומצטרפת לתגובתו של רועיצ'וק

      תודה לפוסט

      וסופשבוע נפלא

        22/4/10 16:50:


      "אל תדון את חברך לכף חובה

      עד שתגיע למקומו".

      לעולם איננו יודעים כיצד אנו

      היינו מתנהגים אם היינו מגיעים

      לידי נסיון דומה.

      *

        22/4/10 15:27:

      צטט: studio 2do 2010-04-22 00:17:21

      גם אני מאמין שאולי יש "תיבת פנדורה" לגברת שמונעת ממנה להתנהג באנושיות
      וכל הכבוד לך על המחווה שעשית

      אל תהיה כל כך בטוח....  :-)

      יש לי שכנה עם התנהגות מאד דומה, ואין לה שום תיבת פנדורה, היא פשוט כך, זו היא...K

       

        22/4/10 15:25:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-04-22 00:13:04

      אני משתדל לא להתעסק עם אנשים כאלה ולא להבין אותם. לא רוצה את האנרגיה שלהם אצלי. היא לא הייתה ראויה למאמצים שלך.

      תודה לך,

      לפעמים עושים זאת גם בשל עצמך, ופעמים רבות מצליחים, ואז זה גורם קורת רוח מרובה.

      אז לפעמים לא מצליח, אז מה? לא, אז לא איך אומר סחבק :"למה מה קרה?"  :-)

       

        22/4/10 15:23:

      צטט: פרודו 2010-04-21 23:56:56

      זה כל כך לא היה קורה באמריקה... פה כולם נחמדים ומחייכים כל הזמן. לזרים זה נראה מזויף אבל בינינו מה זה משנה בכלל? האישה הזאת היא לא "אמיתית" היא סתם מרירה שחושבת שכולם מנסים לדפוק את הממסד דרכה (והיא כנראה צודקת).

      שאלה מעניינת באמת:

      אם עדיף לחייך בין אם זה אמיתי או לא, או נרגן וזועף כל הזמן, גם אם זה עושה את החיים קשים לחינם...

      לגבי החיוך אצל האמריקאים שלא תמיד אמיתי...לך תדע...

      לפעמים מתחילים לחייך כי חייבים, כמוסכמה חברתית או כי לא נעים, אך קורה פעמים רבות שאתה מסגל לעצמך חיוך גם בלב ואז זה הופך לאמיתי  J  Y

        22/4/10 15:10:

      צטט: פורטל החקלאות 2010-04-21 23:17:01

      אני חושבת שאת צריכה להרגיש נפלא עם עצמך ויכול מאוד להיות שהיא חזרה הביתה ובלילה, במיטה, חשבה על זר הפרחים שהרגשת לה ואם שום דבר לא קרה שם בפנים, בתוך הנשמה שלה פנימה אז נותר רק לרחם עליה

      תודה  {

      יש בדברייך בהחלט משהו...  :-)

        22/4/10 15:08:

      צטט: or-ly22 2010-04-21 22:59:16

      לשנות אותה לא תוכלי והעיקר,כפי שכתבת "בחרתי לא להיפגע"

      תודה כפרע :-)

      לא לי לשנות לא אותה ולא אחר, סתם כזה בא לי לראות עליה פעם ביובל חיוך קטן כזה...חיוור..."חולשה זמנית" שלי, לא קורה הרבה....J

        22/4/10 15:04:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-04-21 22:42:01

      צטט: Guinevere 2010-04-21 22:22:33

      מכנים אותם משרתי ציבור.  אבל יש בהם שחושבים, וודאי מתנהגים, כאילו על הציבור לשרת אותם. הלוואי וזה היה נעצר בדרגים האלה כולנו יודעים שלא. אבל את, בונבוניטה, את והפרחים שטרחת והבאת למענה זה באמת משהו מיוחד.

      לך החיוך ולך הפרחים...!

      חן חן חברה   :-)

        22/4/10 14:50:

      צטט: irisoded 2010-04-21 22:32:00

      אני באמת חושבת שהמשפט "שלא תחשבי שתשיגי ממני משהו" לא היה כל-כך נורא, זו היתה בחינונת קטנה לכוונות שלך. הגיוני - אם היא במשרה ציבורית תובענית. בהחלט - עשית כאן משהו חריג, אבל לא הלכת איתו עד הסוף.

      נראה לי שאם על אף התקפותיה היית מחייכת - היא היתה זוכרת אותך לנצח. בכל מקרה, ניסיון מעניין.

       

      וואלה, את יודעת מה?

      זו בדיוק הרי היתה כוונתי ללכת עם זה עד הסוף להראות לה שאינני רוצה ממנה דבר רק לשמח אותה, אך כעת מדברייך אני רואה שהיתה עוד דרך  :-)  תודה.

      אנסה לזכור זאת לתייק זאת בתאים האפורים למעלה...

        22/4/10 14:46:

      צטט: Guinevere 2010-04-21 22:22:33

      מכנים אותם משרתי ציבור.  אבל יש בהם שחושבים, וודאי מתנהגים, כאילו על הציבור לשרת אותם. הלוואי וזה היה נעצר בדרגים האלה כולנו יודעים שלא.

      אבל את, בונבוניטה, את והפרחים שטרחת והבאת למענה זה באמת משהו מיוחד.

      צודקת,

      יש גם כמה נהגים מהסוג הזה, שמתעמרים בציבור ברשעות, ומשום מה אף אחד אינו עושה דבר. תלונות לא עוזרות.

      לגביה? אין לי מושג.  כל התנהגותה כאילו היא עושה לקהל כל הזמן טובה גדולה ולא משרתת אותו.

      מסכנה, מרוב שהיא שקועה בלופ הזה שלה לא יכולה לראות שלא רציתי דבר, או את המחוות הקטנות והיופי והריח הנפלא של כמה פרחים צנועים.

      פשוט מדהים איך אפשר להיות כל כך אטום.

        22/4/10 14:40:

      צטט: Emilia 2010-04-21 22:15:10

      קשה לי להבין איך אדם כזה עובד בתפקיד כזה במשך שנים.   איפה הממונים?  האם איש לא התלונן?

      אולי מגיע לנו........ 

      אני משערת שאכן בחו"ל לא היה קיים מצב כזה ,מצד שני גם בחו"ל הקהל עצמו גם נוהג יותר בהתאם ולא כמו כאן :-)

      אך עדיין אין זה ולעולם לא מצדיק התנהגות כזו אל קהל שהיה בסדר גמור ולא עשה דבר להצדיק זאת...

        22/4/10 14:37:


      אוי בונבונייטה מקסימה שלנו

      את כמו פיה, עדינה וטובה, שמסתובבת בעולם, עפה ובטעות מתנגשת בסלעים...:)

      האשה הזאת בסה"כ מסכנה.

      אם היית באה אלי עם פרח, עיני היו מתמלאות התרגשות ודמעות של הכרת הטוב.

      זה כל-כך לא מובן מאליו, שנשמה כמוך, הלכה וקטפה לה פרחים...

      מה לעשות - אין לה כלי להכיל. אין לך מה לכעוס.

      אבל אומרים שכל מעשה הוא תלת מימדי.

      מושפע ממנו מי שעשית למענו, ומי שראה אותך עושה , וגם את.

      אז את, והשותף למזימה, ומי שראה, ראה פיה מקסימה, מביאה פרחים באמצע בנין כזה... וזה לא מובן מאליו

      וכל מי שנזכר בזה - זה מאיר לו את הלב לרגע וחיוך.

      אז כבר עשית את שלך כפיה טובה בעולם הזה... :)

      חיבוק

        22/4/10 14:29:

      צטט: אלי למה 2010-04-21 22:08:58

      אמרת נכון אבל לדברים יש עוד צד.

      ראשית, למרות הקלישאות המוכרות, לא כל אדם ניתן לקנות בזר פרחים או בחיוך. שנית, אינך יודעת כיצד היא מתנהגת לאנשים ויתכן שיש כאלה שהיא נחמדה איתם. שלישית, גם אם היא לא חייכנית זו זכותה. רביעית, זר פרחים במצב של מתח בין אנשים הוא הימור (כמו חיבוק פתאומי ונשיקה). חיוך עדיף פי מאה משום שהוא אינו כופה נחמדות בחזרה

      אהלן אלי :-)

      אתה חייב להיות מקורי הא?! 

      התובנות שלך לפעמים קשות קצת לעיכול, ועושה לי הרושם שאתה באיזה מקום מבקש לפחות במקרה זה כאן שאהיה "יותר צדיקה מהאפיפיור"....

      ראשית-לא ביקשתי לקנותה, לא רציתי דבר, הדגשתי זאת - רק לשמח "ולחייך אותה".

       

      שנית-אני יודעת הרי איך היא נוהגת באחרים, היא ידועה בהתנהגותה ולא לחיוב, זו בדיוק הסיבה שעשיתי זאת...

      שלישית - גם אם אינה רוצה לחייך או בלחץ כל אשר היה לומר תודה ולהמשיך, לא חייבים לחייך,מה כל כך קשה?

      רביעית-מצב של מתח בין אנשים? היא כמעט תמיד הרי במצב כזה, לגבי כולם.....

       יש הבדל בין כמה פרחים (אי אפשר לקרוא לזה זר) לבין מגע של חיבוק או נשיקה...זה משהו אחר לגמרי וכאן אתה צודק - במקרה מתח זה אכן הימור,

      אך כאן מדובר במעין מצב כרוני שרציתי לשבור ואולי קצת לשמח אותה לא לכפות דבר. 

      תמיד בדיעבד אפשר לנסות לחפש תירוצים והסברים להתנהגות שאינה הולמת, אך ביסודו של דבר - היא עדיין ולא חשוב התירוץ והסיבה, עדיין בלתי הולמת בעליל, אצל כל אחד לא רק עובד ציבור, לא כל שכן. J

        22/4/10 14:06:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-04-21 21:59:59

      היית צריכה להשאיר לה את הפרחים משהו נוסח "פרחים למחשבה"לא שהיא היתה משתנה. אבל אולי את החיוך המקווה היא היתה מרחיבה בינה לבינה 

      בדיעבד קל יותר לדעת מה הנכון יותר לעשות, אך לפעמים כשאתה ניצב מול קטע כזה איך אמרתי אתה "דהום" לחתולין...:-). האמת, שלא ידעתי מה לעשות רק רציתי להבהיר לה חד משמעית שלא עשיתי זאת כדי להשיג ממנה משהו...ובאותו הרגע זה היה נראה לי הדרך הקצרה ביותר להבהיר לה זאת, כי אולי שפה אחרת אינה מבינה...

      לכי תדעי מה הכי טוב לעשות...לעולם אי אפשר בעצם לדעת...

        22/4/10 14:01:

      צטט: tamareli 2010-04-21 21:41:13

      חברתי,

      מה משנה איזה אדם היא? חשוב איזה אדם את? ואת נפלאה, רצית לשמח, לשבור איזה דפוס התנהגות כדי להקל,

      והיא נשארה במרירות של עצמה. תמשיכי לשקיע אנרגיות רק בדברים חיוביים זה נותן הרגשה נפלאה.

      ערב קסום, תמר.

      תודה, אכן לא משנה מי ומה היא ולמה. בכל זאת קשה להאמין לעזות המצח של איך שהיא מעיזה להתנהג ולהתעמר בציבור שזקוק לשירותיה, התנהגותה פעמים רבות בלתי תיאמן

        22/4/10 13:54:

      >ספור נחמד ,וגם יש להעריך את אומץ ליבך ,

      לעשות את המחוה כדי לגרום ליצור הזה לחייך,

      אומץ שבודאי אין לי וגם לא הייתי יוזם מהלך כזה,

       ומצידי שתשאר בשממונה ואם המרירות משמשת לה כתבלין לחיים,

      מצידי שתגדיש את הסאה,

      אינני חושב שיועדתי לתיקון נשמות אבודות,

      אבל אני יכול להעריך את התכונה הזאת אצל אחרים,

      שיהיה לך סופשבוע נחמד ,

      בידידות אשר

        22/4/10 13:53:

      צטט: anata1000 2010-04-21 21:23:32

      אל תתני לה את הכח להשפיע על שמחתך הטבעית.

      תודה, אבל כשנתקלים מדי פעם (וזה מקום שאין לך ברירה אלא ללכת לשם) זה בכל זאת לא קל להתעלם מגסות רוח כזו. וזה לא רק אני או מקרי, היא כמעט כל הזמן כך.

       

        22/4/10 13:52:

      צטט: עיל"ם 2010-04-21 21:08:27

      היא כנראה יודעת שאין שום סיבה לאדם אחר להיות נחמד אליה. לי לא היה מתאים לחיות חיים כאלה, אבל כנראה שיש אנשים שאין להם בעיה לחיות כך. עיל"ם - עם ישראל לא מוותר

      אבחנה מעניינת.

      גם לי לא מתאים לחיות ולהיות ככה, אך כנראה שיש כאלה שאינם יכולים אחרת...יש לי שכנה כזו, ואין לה במיוחד חיים קשים או משהו, היא פשוט כזו, ומעבר...:-)

        22/4/10 13:48:

      צטט: לקסיס10 2010-04-21 21:05:48

      כנראה שרגילה להיות חשדנית   אולי ניצלו אותה הרבה בחיים אז החליטה להיות "קשוחה" וגם מי שבא בכוונות טובות  [כמוך]נראה לה חשוד יש אנשים שקשה לשנות

      אני משערת שאכן היתה חשדנית, במיוחד שזה קהל בודאי לא קל, אך גם היא וגם אני אנשים בוגרים ובדרך כלל מאד בקלות אפשר לזהות את מי בא אלייך עם כוונה כזו ומי סתם רוצה לחייך אותך...

      לא ת'כוונתי בכלל לשנות אותה, אי אפשר לשנות אנשים, סתם רציתי לעשות לה חיוך כי הייתי בהלך רוח כזה, את יודעת..:-)

        22/4/10 13:46:

      צטט: דפנה אופיר 2010-04-21 20:37:40

      לא נותר אלא לרחם עליה...זרקת לה "חבל" מבלי לבקש תמורה,אך היא לא מוכנה להיאחז בו...לא בו ולא בטעם החיים..חבל !!! ואת..המשיכי להיות מי שאת..עם כל הטוב שבך... 

      תודה חברה, באמת זה היה קטע מאד לא נעים ובלתי מוסבר, אפילו לא לגביה שידועה ברוגזנותה.

        22/4/10 13:43:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-04-21 20:22:41

      כשאני פוגשת אנשים כאלה בחיי אני תמיד אומרת לעצמי יש דברים בגו מי יודע מה עבר או עובר עליה בחיה הפרטיים

      מה גרם לה להיות כה מרירה וקשה..... מסכנה!

      יש לי שכנה כזו ומעבר לזה, וחייה אינם כה קשים, ויש כאלה שחייהם אינם קשים כלל והם כאלה....


      אישה מסכנה.

      עשית ניסיון מבורך, אבל לפעמים צריך המון טיפות כדי לחורר אבן.

        22/4/10 13:40:

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28

      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      ויש הרבה אנשים שחייהם מרירים מאד וקשים והם אינם מקרינים אותם כלפי חוץ....  :-)

        22/4/10 13:21:


      רק דבר אחד או שניים: יש אנשים לא נחנדים יש גם אנשים מרושעים. והאמת לי אין רחמים אליהם ולא מעניין מה הסיבה.

      אני מאמינה שכל דבר חוזר אליך... כך שיש תשלום על כך.

      דיי עצוב, כזה מרמור...
        22/4/10 11:04:


      אדם שלא מקבל, אין לו מה לתת.

      פשוט מסכנה.

      תחשבי שהיא גם נאלצת לחיות עם עצמה...

      זוכרת את הבורג...? איך תעשי עליה "תרגיל בורג" שישבור את ההתנגדות?
        22/4/10 10:55:


      אין לך לדעת מה עבר בחייה

       

      ועל כן אינך יכולה לדעת על מה נרגנת היא כל כך

       

      מחוותך וכוונותייך הטובות

       

      אולי ינביטו פירות, חיוך ואולי אפילו הערכה

       

      שכן תשכיל האישה

       

      לקבל את טובך.

       

      מעשים טובים נוגעים לעיתים גם באדם המסתמן כקשוח

       

      ואם תשקיעי עוד מבט אולי תגלי שהיא בעצם זקוקה

       

      לך

       

       

        22/4/10 10:27:

      ולהמשיך  לתת לה זר עד שתתרגל
        22/4/10 10:26:

      להתנער מהפגיעה כמה שיותר מהר
        22/4/10 10:20:


      ללא ספק ההרגשה משתנה.

      על כן חושבת שהיא תוצר של שתי הנסיבות.

      במצב אחר ניתן היה לא לפתח אליה רגשות כעס

      ולנסות להבין  אך במקרה שלה היא משרתת הציבור

      וכך לא מקובל לנהוג..

      מרחמת עליה בתוך תוכי

        22/4/10 09:40:

      אני פשוט מרחמת על אנשים כמותה.

      תארי לך איך חייה מתנהלים? מסכנה.

      שלך, אנה

        22/4/10 09:25:


      לא בהכרח שהיא מסכנה ולא בהכרח יש לה חיים קשים הגורמים לה להוציא תסכולים על אחרים.

      אני מכירה באופן אישי ביותר כבר עשרות שנים אישה, שחייה רגילים ביותר, אין לה מה להתלונן יותר ממני וממך שנוהגת בכפופים לה בעבודה באופן קשה ומאוד לא נעים, תמיד עם פרצוף חמוץ, לעולם ללא טיפת רכות. היא גם מתנהגת לא יפה עם אנשים זרים- תמיד עונה בתוקפנות ואף פעם לא יודעת לנהל שיחת חולין נעימה.

      היא לא מסכנה ולא מרירה. היא פשוט כזו. טיפוס לא נעים. ואם לא הייתי מכירה אותה באופן כל כך אישי, גם אני לא הייתי בוחרת להיות חברה שלה אבל יש בה גם צדדים חיוביים ביותר.

      צטט: The light, 2010-04-21 20:19:28


      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      ילד חכם, זה גם מה שאני חושבת*לשנות לא תוכלי, זה חלחל לה לעורקים.

       

        22/4/10 08:34:

      אני קורה לאנשים האילה פקידונים .עבד כי ימלוך .
        22/4/10 08:16:

      במפגש שלי עם אנשים שכאלה,

      אני מנסה לסיים במהירות את מה שיש לי

      במחשבה שהם בסך הכל אנשים מסכנים

      שאין לי רצון לבזבז את זמני עליהם

      ולו שנייה אחת מעבר למה שצריך.

        22/4/10 08:06:

      אני דווקא חושבת שיש פה נקודה חיובית: מתברר שיש לפחות פקידה אחת שלא מוכנה לקבל שוחד
        22/4/10 06:27:

      חחחחחחחחח  בוניטה חמודה אני הייתי מתפוצצת מצחוק מול התגובה שלה. גם עכשיו צחקתי ,יקירתי יש כל מיני סוגים של אנשים אבל כל יום הייתי מביאה לה פרחים עד שתחייך  (אם זה כל כך חשוב לך שהיא לא תהיה חמוצה כל-כך)

      אתי

        22/4/10 05:08:

      על אנשים כאילה יש רק רחמים
        22/4/10 03:07:
      בא לי לחבק אותך
        22/4/10 03:01:


      אני חושבת שהיא כל כך מסכנה

      שהיא ממש התבלבלה כשמישהי נחמדה אליה

      ולא ממש ידעה איך מגיבים לנחמדות.

       

      אולי היא רגילה רק לחיים קשים

       

      אבל את מצדך מקסימה

      וזה מה שחשוב

       

      הרי את העולם לא נצליח לשנות

        22/4/10 02:03:
      היא  מפעילה  מנגנון  הגנה  על  ליבה  הרגיש , ואת  כאלו  אנסת  אותה  לעשות  כרצונך  !  למעשה  אמרת = תיראי  אני  אביא  פרחים  ואז  את  חייבת  לחייך  ואם  לא  תחייכי  אכלת  אותה  יצאת  מפלצת ! , אז  לסיכום  אני  מקווה  שהנחתי  לך  חומר  למחשבה  .  ואני  מאמין  שאת  לא  תירצי  לעמוד  במקום  שעושים  לך  אמבוש  ומחייבים  אותך  לנהוג  בדרך  מסוימת  גם  אם  זה  מכוונה  טובה .
        22/4/10 01:17:

      אף לא אחת מהאפשרויות הנ"ל.

       רצוי יותר:

      1.  לשלוח מכתב תלונה לאחראי/ת עליה ולפרט את שפירטת כאן.

      2.  לשכנע אנשים נוספים להתלונן על התנהגותה.

      3.  במידה והחוק מאפשר לך - לפרסם את שמה בצמוד לסיפור, או לפחות את המשרד בו היא עובדת.

       

      לאנשים כמותה, המתקיימים מכספי הציבור וחייבים לשרתו בנאמנות ובחיוניות, אין זכות להיות עובד ציבור. 

        22/4/10 00:30:

      יותר מכל על המחשבה היפה שלך

      אפילו חרגת מגידרך וקטפת פרחים

       

      עשית באמת מעשה יוצא דופן שמעט שמעתי על שכמותו.

        22/4/10 00:17:

      גם אני מאמין שאולי יש "תיבת פנדורה" לגברת שמונעת ממנה להתנהג באנושיות
      וכל הכבוד לך על המחווה שעשית
        22/4/10 00:13:


      אני משתדל לא להתעסק עם אנשים כאלה ולא להבין אותם.

      לא רוצה את האנרגיה שלהם אצלי.

      היא לא הייתה ראויה למאמצים שלך.

        21/4/10 23:56:

      זה כל כך לא היה קורה באמריקה... פה כולם נחמדים ומחייכים כל הזמן.

      לזרים זה נראה מזויף אבל בינינו מה זה משנה בכלל?

      האישה הזאת היא לא "אמיתית" היא סתם מרירה שחושבת שכולם מנסים לדפוק את הממסד דרכה (והיא כנראה צודקת).

       

        21/4/10 23:17:


      אני חושבת שאת צריכה להרגיש נפלא עם עצמך

      ויכול מאוד להיות שהיא חזרה הביתה ובלילה, במיטה, חשבה על זר הפרחים שהרגשת לה

      ואם שום דבר לא קרה שם בפנים, בתוך הנשמה שלה פנימה

      אז נותר רק לרחם עליה

        21/4/10 22:59:


      לשנות אותה לא תוכלי

      והעיקר,כפי שכתבת

      "בחרתי לא להיפגע"

        21/4/10 22:42:

      צטט: Guinevere 2010-04-21 22:22:33

      מכנים אותם משרתי ציבור.  אבל יש בהם שחושבים, וודאי מתנהגים, כאילו על הציבור לשרת אותם. הלוואי וזה היה נעצר בדרגים האלה כולנו יודעים שלא.

       

      אבל את, בונבוניטה, את והפרחים שטרחת והבאת למענה זה באמת משהו מיוחד.

       

       

      לך החיוך ולך הפרחים...!

        21/4/10 22:32:


      אני באמת חושבת שהמשפט "שלא תחשבי שתשיגי ממני משהו" לא היה כל-כך נורא, זו היתה בחינונת קטנה לכוונות שלך.

      הגיוני - אם היא במשרה ציבורית תובענית.

      בהחלט - עשית כאן משהו חריג, אבל לא הלכת איתו עד הסוף.

      נראה לי שאם על אף התקפותיה היית מחייכת - היא היתה זוכרת אותך לנצח.

      בכל מקרה, ניסיון מעניין.

       

        21/4/10 22:22:

      מכנים אותם משרתי ציבור.  אבל יש בהם שחושבים, וודאי מתנהגים, כאילו על הציבור לשרת אותם. הלוואי וזה היה נעצר בדרגים האלה כולנו יודעים שלא.

       

      אבל את, בונבוניטה, את והפרחים שטרחת והבאת למענה זה באמת משהו מיוחד.

        21/4/10 22:15:

      קשה לי להבין איך אדם כזה עובד בתפקיד כזה במשך שנים.   איפה הממונים?  האם איש לא התלונן?

      אולי מגיע לנו........ 

        21/4/10 22:08:


      אמרת נכון אבל לדברים יש עוד צד.

      ראשית, למרות הקלישאות המוכרות, לא כל אדם ניתן לקנות בזר פרחים או בחיוך.

      שנית, אינך יודעת כיצד היא מתנהגת לאנשים ויתכן שיש כאלה שהיא נחמדה איתם.

      שלישית, גם אם היא לא חייכנית זו זכותה.

      רביעית, זר פרחים במצב של מתח בין אנשים הוא הימור (כמו חיבוק פתאומי ונשיקה). חיוך עדיף פי מאה משום שהוא אינו כופה נחמדות בחזרה

        21/4/10 21:59:

      היית צריכה להשאיר לה את הפרחים משהו נוסח "פרחים למחשבה"

      לא שהיא היתה משתנה. אבל אולי את החיוך המקווה היא היתה מרחיבה

      בינה לבינה 

        21/4/10 21:57:


      לא ניתן לדרג את אותו משתמש פעמיים ב24 שעות

       

       

      עוד אשוב.

        21/4/10 21:41:


      חברתי,

      מה משנה איזה אדם היא?

      חשוב איזה אדם את?

      ואת נפלאה, רצית לשמח,

      לשבור איזה דפוס התנהגות

      כדי להקל,

      והיא נשארה במרירות של עצמה.

      תמשיכי לשקיע אנרגיות רק

      בדברים חיוביים זה נותן הרגשה

      נפלאה.

      ערב קסום,

      תמר.

        21/4/10 21:23:
      אל תתני לה את הכח להשפיע על שמחתך הטבעית.
        21/4/10 21:19:

      אנרגיות שליליות

      להתרחק ממנה....... 

        21/4/10 21:08:


      היא כנראה יודעת שאין שום סיבה לאדם אחר להיות נחמד אליה.

       

      לי לא היה מתאים לחיות חיים כאלה, אבל כנראה שיש אנשים שאין להם בעיה לחיות כך.

       

       

      עיל"ם - עם ישראל לא מוותר

        21/4/10 21:05:


      כנראה שרגילה להיות חשדנית  

      אולי ניצלו אותה הרבה בחיים אז החליטה להיות "קשוחה"

      וגם מי שבא בכוונות טובות  [כמוך]נראה לה חשוד

       

      יש אנשים שקשה לשנות

        21/4/10 20:37:

      לא נותר אלא לרחם עליה...

      זרקת לה "חבל" מבלי לבקש תמורה,

      אך היא לא מוכנה להיאחז בו...

      לא בו ולא בטעם החיים..חבל !!! 

      ואת..המשיכי להיות מי שאת..

      עם כל הטוב שבך... 

        21/4/10 20:22:

      כשאני פוגשת אנשים כאלה בחיי

      אני תמיד אומרת לעצמי

      יש דברים בגו

      מי יודע מה עבר או עובר עליה בחיה הפרטיים

      מה גרם לה להיות כה מרירה וקשה.....

      מסכנה!

        21/4/10 20:19:

      יש אנשים שחייהם מרירים שלא באשמתם והם מקרינים אותם כלפי חוץ*

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין