|
נוהגים לומר שהיהדות איננה, לעומת תפיסות אחרות, רק אמונה שבלב אלא שנדרש מאתנו מעשים קונקרטיים המבטאים את אמונתנו ואת זהותנו. ובכל זאת מוצאים אנו מצוות שכביכול מתייחסות להיבט הרגשי גרידה. דבר תמוה כשלעצמו כי ברור לכל שלא נתן לצוות על הרגש ולתגובה הנפשית. בפרשת קדושים אומרת התורה "וכי יגור אתך גר ... ואהבת לוכמוך" (ויקראיט/לג-לד) ולפני זה באותה פרשה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט/יח) שני ביטוים מזכירים לנו את מצוות אהבת ה' "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל ללבבך..." (דברים ו/ה). בשלשות ההקשרים אנו מוצאים את נושא האהבה בתורה ויתכן שיש בין שלושת מצוות אלו לא רק קשר צורני – של צורת התבטאות דומה אלא גם תכני.
ידוע אמירתו של רבי עקיבא לגבי "ואהבת לרעך כמוך" ש"זהכלל גדול בתורה" (ספרא, קדושים), אמירה כשלעצמה נשגבה אבל אטומה שהרי לא הסביר מה הכוונה. בא הלל אחריו ולימד אותנו על דרך השלילה: "דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך] זו היא כל התורה כולה ואידך פירוש ההוא זיל גמור [לך ולמד]" (שבת לא ע"א). כלומר אהבה הנדרשת מאתנו נראית על פי גישה זו אהבה מינורית ודי פסיבית. תמנע מלעשות לאחר מה שלא הייתה רוצה שיעשו לך. בניסוח מודרני "הזכויות שלי נגמרות איכן שמתחילות הזכויות שלך",פשוט בוא נשמור על חיים הוגנים של כבוד הדדי, כך נוכל לקיים חברה אנושית סבירה. אין מה לזלזל בגישה זו שגם כדי לקיימה נדרש מאתנו מאמץ אדיר של ויתור, של ריסון עצמי,של יכולת שליטה על יצרינו ורצוננו. אהבה זו דורשת מאתנו בחירה מתמדת, הפעלת חופשהבחירה הניתן לנו ליעוד עילאי של "ובחרת בחיים למען תחיה אתהוזרעך" (דברים ל/יט), נראה שבלי בחירה זו אין אפשרות של חיים. ישנה גישה אחרת והיא לא רק להימנע מעשייה שלילית, אלא להיות אקטיביים ונמרצים. אהבה שהיא לא רק כבוד הדדי אלא מבטאת גם רגש של קרבה כפי שניסח זאת הרמב"ם "ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך..." (הלכות אבל יד, א). אין די בריסון עצמי אלא יש צורך בעשייה קונסטרוקטיבית.אך גם כך או גם כך, יש סיכון להבין את הציווי כעניין תועלתני גרידה: אני אעשה לך ואתה תעשה לי או אני לא אעשה לך ואז אתה לא תעשה לי. סיומת הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" נראה שמצביעה, על כיוון אחר ושתי מצוות האהבה האחרות מסייעות לנו להבין מימד עמוק יותר, רוחני יותר, אלוקי יותר של העניין. התורה לא מסתפקת באהבת רעך אלא מדגישה את הצורך לאהבת הגר, האחר, הזר, אותו אדם שגם אם עכשיו שייך לאומה עדיין נתפס בעיני רבים כזר. אותו אדם שגר אתך. התורה דורשת לגביו שוויון גמור "משפט אחדיהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' א-להיכם: (ויקרא כד/כב).
תוקף האהבה לא נובע מהתועלת שאתה יכול להפיק ממנה אלא מעצם העובדה ש"אני ה' א-להיכם". "בעצם האהבה שתרחשו לגר יוודעו: אני ה'אלהכם", אומר הרש"ר הירש וממשיך "בכבוד הגר ובאהבת הגר תבחן יראתכם ואהבתכם את ה'". אהבת הגר היא לדברי הרב הירש אבן הבוחן של החברה. בה נמדד החוסן המוסרי,החוסן היהודי, אמונתה ואהבתה את ה'. "אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה, שתי מצוות עשה: אחת מפני שהוא בכלל רעים, ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה "ואהבתם, את הגר" דברים י,יט. ציווה על אהבת הגר כמו שציווה על אהבת שמו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך " דברים ו/ה ; דברים יא,א( ...[רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ה]
אתל ברילקה מרצה, מנחהומאמנת אישית ethel@actcom.co.il
|