כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    Whenever in doubt - Herb Lubalin

    8 תגובות   יום חמישי, 27/9/07, 19:27

    אחד מהמעצבים האהובים עלי הוא הֶרְבּ לוּבָּאלין (או כפי שכיניתי אותו "הרַב מְלובְלין").

    כל פעם שיש לי ספקות וחוסר השראה, אני מוצא את עצמי צופה בעבודות שלו ומשוחח איתו בדמיוני.

    תרגמתי לכבודו את הערך שלו מוויקיפדיה, מקווה שתאהבו.

    אני אנסה לשלב פה מצגת פליקר עם עבודות מפורסמות שלו.


     

     

     

     

     


     

     

     

    הרב לובאלין, מעצב אמריקאי מפורסם ופורה מאוד (1918-1981). בין העבודות הידועות שלו אפשר להזכיר את המגזין והפונט "avant garde" את הלוגו המדהים של "mother & child"' , ועוד אינספור לוגוטייפים, עיצובים, וכרזות ידועים.

     

    ההתחלה של לובאלין לא היתה קלה. הוא התחיל לעבוד כמעצב במשרד עיצוב ופוטר לאחר שביקש העלאה של שני דולר. לאחר מכן הוא עבר בין סטודיו לסטודיו, עד שהתמקם בSudler & Hennessey במשך עשרים שנה (כשבסופן עזב את החברה כדי להקים סטודיו משלו).

     

    העבודה העצמאית של לובאלין נתנה לו את החופש לעסוק במגוון גדול יותר של עבודות (החל מכרזות, מגזינים, אריזות, וכלה בעיצוב זהויות גרפיות). לובאלין החל לפתח את סגנונו, ולעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, כגון המגזין "EROS", שלובאלין כיהן כמעצב הראשי בו (עם המו"ל אלן גינסברג). המגזין, שעסק בביטויי היופי השונים במהפכה המינית העולה באותם שנים (שנות השבעים), הציג כמה דימויים שעוררו את חמת השמרנים האמריקאים. הבולט בינהם - תצלומי עירום של גבר שחור עם אישה לבנה.

     

    התגובה למגזין הייתה חריפה. כנראה שהייתה תביעת התנהגות מגונה מרשות הדואר האמריקאית. נוכך המתקפה, המגזין נסגר, ובתגובה הקימו לובאלין וגינזברג את המגזין "fact", שהיה מגזין פוליטי חריף. מכיוון שהתקציב היה מוגבל, "Fact" הודפס שחור על גבי נייר לא מצופה (uncoated). לובאלין בחר בעיצוב מינימליסטי, הנשען על טיפוגרפיה סריפית המאוזנת עם איורים ברמה גבוהה. לא רק שהשימוש הטיפוגרפי היה באחד או שני פונטים, כל האיורים נעשו על ידי אותו מאייר. התוצאה הייתה מינימליזם דינאמי, שהדגיש את הנימה הנחרצת בצורה יותר טובה מכל צהובון. לצערו של לובאלין, גם המגזין "Fact" התקפל לאחר מאבק של שבע שנים בתביעה של סנטור רפובליקני ומועמד לנשיאות בשם בארי גולדווטר, אשר הצליח לסחוט מהם 90,000 דולר).

     

    לובאלין וגינזברג שוב הפכו את פטירתו של מגזין אחד להולדתו של אחר, והקימו את "Avant Garde" כשישה חודשים לאחר מכן. לובאלין עיצב לוגו מדהים ומוכר, המורכב מאותיות לטיניות מודרניות בהשראת סגנון הארט דקו, בריווח צפוף ובליגטורות (חיבורי אותיות). הלוגו שעיצב היה זכיר, בעל תחושה עתידנית ונקייה, והעביר את המסר שגינזברג רצה להעביר מהמגזין - " מתקדם, חדשני, יצירתי". מכיוון שהמגזין נוצר בסדר יד, בדפוס בלט, האפשרות ליצור יציקה פרטנית רק בשביל הלוגו הייתה מוגזמת ונדירה, לכן לובאלין, איש בעל תושייה, שחרר ב1970, את הפונט ITC Avant Garde. הפונט היה מעוצב בצורה חדשנית ומעניינת, וכלל מגוון ליגאטורות. למרות יתרונותיו, הוא הפך (לצערו של לובאלין), לפונט סטריאוטיפי של שנות השבעים, וסבל משימוש יתר. מעצב בשם סטיבן הלר, קולגה של לובאלין ציין ש"מגוון הליגטורות הגדול היה לרועץ, מכיוון שמעצבים הדיוטים רבים השתמשו בהם ללא שום הבנה כיצד להשתמש בהם". למרות שהפונט אוואנט גארד זכה לביקורות רעות, הוא השפיע רבות על מעצבים ועל העיצוב הטיפוגרפי בעתיד.

    המגזין "אוואנט גארד" סיפק ללובאלין זירה נרחבת לניסויים טיפוגרפיים. הפורמט של המגזין (גודל העמוד) היה בגודל נדיב של 35.6 על 27.9 ס"מ, כרוך בכריכה קשיחה, מה שנתן לו משקל רציני. המגזין אופיין בכותרות טיפוגרפיות ענקיות בגודל עמוד או כפולה (בדומה לעיצוב של מגזין הרולינג סטון באותם זמנים). השותפות בין גינזברג ללובאלין הייתה נפלאה, כזאת שכל מעצב חולם עליה, וזאת מכיוון שגינזברג, שהרוויח נסיון בתור צלם ושהכיר את עולם האמנות, נתן ללובאלין שליטה כוללת על עיצוב המגזין. גינזברג: "הרבּ הביא למגזין חותם גרפי ייחודי. אף פעם לא ניסיתי לשלוט בו, וכמעט שלא יצא לנו שלא להסכים". אחד מהמהדורות כלל "תיק עבודות" שהציג תחריטים אירוטיים של פיקאסו, שלא היו מוכרים אז. לובאלין נענה ברצון ושילב את התחריטים עם האסתטיקה שלו, כאשר הדפיס אותם בשלל צבעים, בהיפוך, או עם רקעים מביכים. לצערם, שוב זכה המגזין שלהם להתלקח באש הצנזורים, בעקבות גליון שהציג את האלפבית שהורכב מדוגמניות עירומות***. ראלף גינסברג נשלח לכלא (!!!!), וההוצאה לאור של המגזין פסקה דווקא עם תפוצה גודלת של 250,000 קוראים.

     

    לובאלין בילה את עשרת שנות חייו האחרונות בעבודה על מגוון פרוייקטים. אחד מהם, הראוי לציון, הוא הירחון הטיפוגרפי שלו - U&LC, והקמת התאגיד הטיפוגרפי הבינלאומי. המגזין U&lc (קיצור לupper & lower caser ), גם פרסם את עיצוביו של לובלין ושימש כמעבדה לניסויים טיפוגרפיים. סטיבן הלר (קולגה של לובאלין), טוען כי המגזין U&lc היה הבסיס להצלחותיו המאוחרות, בגלל ששילב פרסום וגישות חדשות לטיפוגרפיה. הלר מוסיף כי "במגזין U&lc, הוא (הרב) התנסה עד כמה טיפוגרפיה יכולה להיות דומיננטית ואקספרסיבית". לובאלין עשה ככל יכלתו לחקור את גבולות החופש שלו והפיק מכך הנאה רבה.

     

     

    "כרגע," אמר לובאלין, "יש לי את מה שכל מעצב רוצה, ומעט יכולים להשיג. אני הלקוח של עצמי. אף אחד לא אומר לי מה לעשות".

     

    הערות:

    * הפוסט תורגם מהגרסא האנגלית של וויקיפדיה.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Herb_Lubalin

    ייתכנו שגיאות.

    ** השימוש במילה פונט היא לא נכונה (מכיוון שאז היו typeface, אותיות יצוקות במתכת או בפילמים, ופונטים הם תופעה של הדיגיטציה). למרות זאת, בחרתי להשתמש במילה הזו מטעמי נוחות.

    *** רעיון לא חדש, שכן הוא כבר בוצע במאות ה-17 וה-18 על ידי חברות דפוס ומעצבי אותיות. למרות זאת קיצוניות דתית וטיפשות אף פעם לא נעלמים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/10 22:19:
      אוקיי עשיתי חיפוש על המעצב. תודה, לא הכרתי אותו קודם. באמת אוצר!
        20/7/10 18:24:
      המצגת לא עובדת.
        7/10/07 13:04:

      נהדר.

      איך אני מגיע לשם ומה שם הסטודיו? 

        6/10/07 00:05:

      היי ירון, אז אתה מוזמן - ביום חמישי יש יום פתוח אצלנו בסטודיו: אחה"צ עלהאש, יבואו קצת חברים ולקוחות, אוליי גם יהיה סרט. ידברו על עיצוב. יפשפשו במגזינים. יהיה נחמד. 

       

        3/10/07 03:59:

      היי, אני מת (!!) לפשפש במגזין האמיתי, אני אשמח מאוד.

       

      והערה קטנה - בטעות תרגמתי את שם המגזין ל "אוואנט-גארד", כשזה אמור להיות "אוונגרד".

      ה ט' לא מבוטאת מכיוון שזו מילה צרפתית. my bad. 

        2/10/07 15:19:

      מגזין מצויין, אוואנטגארד.  אפשר לראות הרבה נסיונות שנעשו שם, חלקם אמיצים מאוד, גם בעיצוב וטיפוגרפיה ובעיקר בנועזות, יחסית לשנים הללו (עירום בשער, פרסום מספרי הטלפון האישים של המנהיגים האמריקאים דאז). הנסיונות שלו במגזין מוטמעים היום בהרבה מגזינים חדשים ומשפיעים על מעצבים רבים. כיף לראות אותו בפרספקטיבה של היום.

      אגב, אם בא לך, אתה מוזמן לפשפש בדבר האמיתי אצלנו בסטודיו (יש לנו 12 מתוך 16 גליונות שיצאו). 

        28/9/07 19:56:
      המון תודות, ותודה על הכוכב הראשון שיש לי :)
        27/9/07 19:45:

      נהנתי לגלות!

      כוכב!