הטוב מלחיץ אותי. נראה כאילו דברים מסתדרים לי עם הבחורצ'יק. ואני מאוד מרוצה מזה. אבל פתאום אני מתחילה לחשוב יותר מדי קדימה, ולמצוא כל מני בעיות שבכלל אסור לי לחשוב עליהן. כמו למשל, מה יקרה כשאני אעבור לגור בת"א, כשאני אתחיל ללמוד ולא יהיה לי הרבה זמן פנוי בשביל לראות אותו. ואם הוא גם ילמד, זה בכלל יהיה בלתי אפשרי. ואנחנו רק חודש וחצי ביחד, אסור לי בשום אופן לחשוב על דברים כאלה! אבל הנה אני גם חושבת, אולי הוא יעבור לגור איתי? מה פתאום.. זה מוקדם מדי! אבל עד שמצאתי מישהו שאני מאוד מחבבת (נזהרת עדיין מהמילה הגדולה), ושכנראה גם כן מחבב אותי, ושנראה שדברים הולכים טוב.. הכל יהרס כשנתחיל ללמוד? אני לא רוצה... אבל ברור שאני לא אוותר על לימודים. אולי לא כזה מוקדם אם אחרי שלושה חודשים שיוצאים נגור ביחד? אולי זה בסדר? חחח מי אמר שהוא בכלל ירצה דבר כזה, הוא בינתיים מדבר על לחזור לגור עם ההורים אם הוא יתחיל ללמוד. ואז אני אומרת לעצמי: בת-חן תשתקי! ואני שותקת? |