כן זה אני בתמונה... רואים את החרמון על המשקפיים? :)
אז הברזתי מהאימון של יום שלישי... איזה ברירה כבר הייתה לי, ניסיתי להגיע, אבל הבר בצינה עבד עד 6 בבוקר וב7 גמרתי לטאטא את הרצפה... כן גם את זה אנחנו עושים... יום העצמאות הזה היה טוב לעסקים, בלי עיין הרע, טפו טפו בן פורת יוסף.
היום יום רביעי שוב נפגשנו לאימון בהדר יוסף... הגעתי עצבני, אז 20 דקות לפני האימון ישבתי עם אספרסו וסיגרייה, כשפגשתי בחברה עלה לי חיוך, אבל כזה אמיתי, מחוייך, לא קוסמטי כאילו אני מארח, החלפנו בדיחות, והתחלנו חימום, את החימום עשינו מחוץ לאיצטדיון, קובי אמר שעדיף ככה, אחרת כל הרצים המקצוענים האלו יתבאסו שהם יראו אותנו ככה בכושר תוך שבוע, וגם עדיף לא לנקר עייניים עם המאמן המובחר שאמון עלינו, וקובי לא רצה להשוייץ בניו בלאנס שלו מכף רגל ועד ראש :)
באימון רצנו 5 כפול 400 מטר, עם 200 מטר הליכה להסדיר נשימה, לא היה קל, ולא ניכנס למספרים, אני מחוץ לסיפור הזה של הקושי, לי יש כישרון לריצה וגם כישרון לדפוק את הכישורים, נחזור לזה אח"כ, אבל החברה, חבורה של לוחמים ולוחמות, סיימו את התרגיל עד הסוף ולא ויתרו לאף אחד, עודדו צחקו, סחבו, מדהים לראות חבורה של אנשים בעלי מטרה אחת, מפתחים ערבות הדדית, ואחריות אחד כלפי השני, החל בדאגה לאיפה נשים את הדברים, ואם כולם מסודרים בטרמפ הבייתה, וכלה בלסיים את הריצה והאימון ולפעמים לצחוק מבדיחות לא מצחיקות שלי. דניאל המאמן, מפגין ומשריש בכל אחד מאיתנו ביטחון עצמי ואמונה עצמית, כבר מהיום הראשון שזכר את שמות כולנו, ואם מישהו לחש שקצת כואב לו (כמוני) הוא שאל לשלומינו כמה פעמים במהלך האימון, אני מצאתי את עצמי תופס שיחות עם כמה מהבחרה על החיים בכלל, על אהבה, כאבים, עבודה, אין ספק שזאת חוויה מתקנת עבורי, לרוץ בקבוצה לא תחרותית, אלא השגית, ומבחינתי , ההשגיות שלנו היא שכל אחד מהקבוצה יסיים את הריצה הזאת. כשסיימנו את האימון נפרדנו לשלום, ותכלס אני מחכה כבר לאימון הבא, משם המשכתי לעבודה, כואב לי ברגליים ובעוד מקום שקשור לדופק, הדופק שלי היה היום גבוה מהרגיל, חזרתי מייד אחרי האימון לבר, לעבודה, מצאתי את עצמי מעשן סיגרייה כל עשר דקות, ועל כל מטר הורדתי צייסר, ממש כישרון, קצת שנאתי את עצמי שלפני שעתיים דפקתי ספירנטים כמו מקצוען על המסלול, ועכשיו אני שותה כמו צארלס בוקבסקי וג'ון קרואק ומחפש עצמי בדרכים, סיפרתי לחברה התחלתי לרוץ בשביל שהיה לי זמן להאזין למוסיקה, אבל תכלס.. התחלתי לרוץ כזאת הייתה דרך לגיטימית לברוח ללא בושת פנים וללא פחדנות, וזה למה אני בעיקר רץ, כי אני בורח, המזל שלי שאני רץ יפה וזה נראה כאילו אני מתאמן ויודע מה אני עושה, אבל בגדול, שהרגליים שלי מתחילות לזוז במהרה, אין לי כ"כ מושג לאן אני רץ ולמה, אבל שלא נשארות לי נשימות ואני עם הפנים מטה עם הגב כפוף והלשון בחוץ, אז אני יודע, שאחרי שהמח רץ והרגליים רצו איתו, עכשיו נשאר למתוח את הגוף וקצת את המציאות ולנוח. היה לי אימון לא פשוט היום, אבל אין ספק שהבדיחות של מיקי, קובי, אופיר, והשיחת מוטיבציה של חני, והטרמפ של מיכאל עד פתח הבית, והכח רצון והתעקשות והמאמץ המעוררי השראה באימונים של שרית , יסמין ונתלי בהחלט עזרו לי לאימון הזה, עכשיו רק נותר לחכות שדניאל תעלה את התמונות, כי לי לא היה כח לצלם היום :) יום טוב, אימון הבא, מסיבההההההה נ.ב אם יש לי טעיות או שגיאות כתיב או תחביריות אני מתנצל מראש, אני כותב את הפוסטים בשעות לא שעות, אבל אני יודע לקרוא מצויין בלי שגיאות :) |