הוא ניגן על גיטר,

בליילות אפלים,

גם כשהיו גשומים וקרים.

מנגינות נוגות, של עצב משחה,

הקהל צחק, לפעמים בכה.

לצידו רקדנית הפלמנגו שלו,

נעה לקצב צלילי המיתר שלו.

רקעה ברגליה בעוצמה סוחפת,

נסחפה בקצב נגינתו המעלפת.

יום בהיר בחלומו נגלתה פייה,

משאלה אחת לך אתן היא אמרה,

חשוב טוב לפני שאתה מבקש,

אל תחפז אל תתיאש.

הוא חשב מה לבקש,

איך וכיצד,

שניות לפני שהפיה הניפה שרביט,

והניעה את היד,

מה ביקש לא ידע איש,

מעולם לא סופר,

אולי בריאות, אולי להיות מאושר.