בספר "אלגנטיות של קיפוד" פאלומה היא ילדה מחוננת בת 12 שרואה את העולם בצורה מיוחדת וכך היא רואה יופי: "היה רחש קל, מין רטט באוויר שעשה "שששש" חרישי מאוד מאוד: ניצן של ורד עם קצה גבעול שבור צנח על הדלפק. ברגע שהוא נגע בו, נשמע "פוף" עדין, מהסוג העל קולי שמגיע רק לאוזני עכברים או לאוזניים אנושיות כשהכול שקט מאוד מאוד. קפאתי במקומי עם הכפית באוויר, המומה לגמרי. זה היה נפלא. אבל מה היה נפלא כל כך? נדהמתי, הרי זה בסך הכול ניצן של ורד בקצה גבעול שבור, שצנח במקרה על הדלפק. אז מה? התקרבתי אל ניצן הוורד הדומם, הסתכלתי בו ורק אז הבנתי...כשהבטתי בנפילה של הגבעול והניצן הזה, חשתי למיליונית שנייה את מהות היופי. היופי הוא משהו שאנחנו קולטים אותו ברגע התרחשותו, הוא מראם החולף של הדברים בשבריר הרגע שבו הם נגלים לעינינו יופיים ומותם גם יחד... אולי זה פירוש הדבר לחיות: לאתר רגעים שמתים." |