כותרות TheMarker >
    ';

    אגניהוטרה

    ביצים מקושקשות, אבנים צהובות, נשמות אבודות, אהבות נשכחות, גרביים כחולות...

    פוסטים אחרונים

    0

    גלות

    17 תגובות   יום חמישי, 27/9/07, 21:22

    ממוגנטת למסך, אני מרגישה איך ניקיטה מושיט יד אל עבר בטני הרכה, הלבנה, נינוחה ושקטה. הוא מפתה אותי. "קחי, קחי פונצ'יק, קחי בובליק, קוויאר שחור, בלינצ'יקי", הוא מחייך לעומתי. היד שלו חמה וגדולה, מלטפת אנה ואנה, עושה לי נעים נעים בבטן. השפם שלו נמתח מאוזן לאוזן, בחיוך חתולי ושובב.

    אני מביטה בעיניו הכחולות, הצלולות. הוא קושר את ידיי. אוזק את רגליי. ואני מתמסרת. אני יודעת, עכשיו הוא מלטף. תיכף תבוא הסכין.

    והיא לא מאחרת לבוא.

    מעט מעל טבורי, הוא נועץ. ואין רעש. תמיד חשבתי, שבטני תתנפץ בזעקה. אבל שקט. דם ניגר. דמעות כאב זולגות. חיוכי נרטב מהן, בהכנעה.

    ידו מושטת אל עבר מעיי. הוא תופס בחזקה, וידיו קפואות. הנה הוא סוחט אותם. סוחט כמו שסבתי הייתה סוחטת כביסה, בחדרה הקט, בדירה המשותפת בלב מוסקווה.

    סוחט הייטב הייטב, עד לטיפה המרה, האחרונה. ואני מתכווצת. זעקה חלושה נפלטת מפי. ליבי דוהר במרחבי סיביר האין סופיים, עם סוסי הפרא.

    נפשי נושמת אוויר צח, בתולי, בערבות הכאב. הרי געש רדומים, צלקות צלקות, ניעורים משנתם המדומה. פיהם הלוהט נפער, ולבה רותחת ניטחת על עורי הלבן. שבילים שבילים, כוויות כוויות. והוא מחייך.

    מפרפרת, בין סדינים לבנים, אני מודה לו בשפתים רועדות.

    כיצד הוא עושה זאת, פעם אחר פעם? אינני יודעת. זה קסם.

    מדוע אני שבה ומתמסרת אליו? זוהי חידה.

     

    "הספר מסיביריה" הוא סיפור על אהבה. אהבה בין גבר ואישה, רעות אמיתית, אהבה למולדת, אהבת החיים והוודקה, אהבת יצרים. זהו סיפור על נאמנות עיקשת ובגידה שאין כואב ממנה. זהו סיפור על אבות ובניהם, צארים ונתיניהם והנשמה הרוסית שאיננה יודעת פשרה מה היא.

    זהו סיפור על כאב הגלות- גלות מאוהביך, גלות מעצמך.

    מוטיב הגלות משותף לרוסים ויהודים. האלוהים של שני עמים אלה, בין אם שמו השם, או הצאר (ובהמשך- המפלגה) לא חוסך שיבטו.

    לכל רוסי הסיביר שלו.

    לכל יהודי המצרים שלו.

     

    ואני? אני, הסיביר שלי במצרים. נאמנה ליהדותי, נאמנה לאמונותיי, נפשי מטולטלת בין שני הנופים. בין מדבר מצמיא, "רק חול וחול", בשמש יוקדת, לבין קור מקפיא, ויערות עד ריקים מאדם. שם היא גולה. ומנוח אין לה.

    בין אחמטובה לאלתרמן, למדתי- לכאב יש שפה. יש פנים. ויש לו מגע, מחוספס וצלול, ויש אומנים שתפקידם לגעת בו, לדבר אליו, לעורר את זעקתו ואז לשיר לו שיר ערש. כמו ניקיטה מיכאלקוב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/07 01:01:

      הממממ

      צטט: noa_p 2007-10-09 19:35:10

       

      צטט: החתולה המעופפת 2007-10-06 13:19:01

       

      צטט: קאיה 2007-10-06 12:19:39

      אני לפחות יודעת שיש במה להתגאות

      ו-blue tooth נמצא באוטו שלי. מ'ת רוצה ממנו?

      קורץ

      יפה,

      אז את צריכה לדעת

      שאני לא פוטוגנית ביכלל ביכלל גם לא בגרוש עקום...

      (סתכלי בתמונות של החתונה שלך אם שכחתלשון)

       

      ד"ש לפיית השיניים.

       

      נשיקה

       

      (טוב נו אני אחשוב על זה אבל זה אומר שאני צריכה להשיג תמונה נורמלית של עצמי ואין כזאת בנימצא והחברה הצלמנית היחידה שלי בדיוק ילדה מה שמהווה בעיה כפולה. יופי תראו מה עשיתן! גם כן משפחה)

      נו באמת...ואת חושבת שלנו היה קל?? עד נצרת הייתי צריכה לקחת אותה כדי שתצלם אותי...

      אז מה זה תינוק אחד בדרך בינך לבין התמונה המושלמת..

       

        9/10/07 19:35:

       

      צטט: החתולה המעופפת 2007-10-06 13:19:01

       

      צטט: קאיה 2007-10-06 12:19:39

      אני לפחות יודעת שיש במה להתגאות

      ו-blue tooth נמצא באוטו שלי. מ'ת רוצה ממנו?

      קורץ

      יפה,

      אז את צריכה לדעת

      שאני לא פוטוגנית ביכלל ביכלל גם לא בגרוש עקום...

      (סתכלי בתמונות של החתונה שלך אם שכחתלשון)

       

      ד"ש לפיית השיניים.

       

      נשיקה

       

      (טוב נו אני אחשוב על זה אבל זה אומר שאני צריכה להשיג תמונה נורמלית של עצמי ואין כזאת בנימצא והחברה הצלמנית היחידה שלי בדיוק ילדה מה שמהווה בעיה כפולה. יופי תראו מה עשיתן! גם כן משפחה)

      נו באמת...ואת חושבת שלנו היה קל?? עד נצרת הייתי צריכה לקחת אותה כדי שתצלם אותי...

      אז מה זה תינוק אחד בדרך בינך לבין התמונה המושלמת..

        6/10/07 13:19:

       

      צטט: קאיה 2007-10-06 12:19:39

      אני לפחות יודעת שיש במה להתגאות

      ו-blue tooth נמצא באוטו שלי. מ'ת רוצה ממנו?

      קורץ

      יפה,

      אז את צריכה לדעת

      שאני לא פוטוגנית ביכלל ביכלל גם לא בגרוש עקום...

      (סתכלי בתמונות של החתונה שלך אם שכחתלשון)

       

      ד"ש לפיית השיניים.

       

      נשיקה

       

      (טוב נו אני אחשוב על זה אבל זה אומר שאני צריכה להשיג תמונה נורמלית של עצמי ואין כזאת בנימצא והחברה הצלמנית היחידה שלי בדיוק ילדה מה שמהווה בעיה כפולה. יופי תראו מה עשיתן! גם כן משפחה)

        6/10/07 12:19:

      אני לפחות יודעת שיש במה להתגאות

      ו-blue tooth נמצא באוטו שלי. מ'ת רוצה ממנו?

      קורץ

        6/10/07 11:55:

       

      צטט: קאיה 2007-10-06 09:00:06

      ומתי שלך באמת?

      נו באמת...

       

      מילא נועה, אבל את?

      את, ברוטוס?

       

      הפתעה

        6/10/07 09:00:
      ומתי שלך באמת?
        6/10/07 02:47:

       

      צטט: החתולה המעופפת 2007-10-06 02:40:05

       

      צטט: noa_p 2007-10-05 23:50:15

      יקירתי,

      הנה קבלתי תשובה לשאלה ששאלתי לפני ימים ספורים...

      לכאב יש אכן פנים, ומגע, ושם.

      ולוואי ואפשר היה למחוק את המגע, או הטעם, או השם- או את כולם גם יחדיו, ולוותר על הכאב.  

      אולי תהליך הגדילה האינסופי היה קורה חלק יותר.

       

      ובמחשבה שניה..

      בדיוק.

      מחשבה שנייה לפעמים עדיפה על הראשונה.

      במיוחד בחיים. שהם לא פסיכומטרי.

       (או שהם כן ולא גילו לי עדיין?)

       

      נ.ב.

      יפה לך התמונה החדשה.

      הרבה יותר.

       

      מחייך

      תודה נשמה..ומתי שלך?

        6/10/07 02:40:

       

      צטט: noa_p 2007-10-05 23:50:15

      יקירתי,

      הנה קבלתי תשובה לשאלה ששאלתי לפני ימים ספורים...

      לכאב יש אכן פנים, ומגע, ושם.

      ולוואי ואפשר היה למחוק את המגע, או הטעם, או השם- או את כולם גם יחדיו, ולוותר על הכאב.  

      אולי תהליך הגדילה האינסופי היה קורה חלק יותר.

       

      ובמחשבה שניה..

      בדיוק.

      מחשבה שנייה לפעמים עדיפה על הראשונה.

      במיוחד בחיים. שהם לא פסיכומטרי.

       (או שהם כן ולא גילו לי עדיין?)

       

      נ.ב.

      יפה לך התמונה החדשה.

      הרבה יותר.

       

      מחייך

        5/10/07 23:50:

      יקירתי,

      הנה קבלתי תשובה לשאלה ששאלתי לפני ימים ספורים...

      לכאב יש אכן פנים, ומגע, ושם.

      ולוואי ואפשר היה למחוק את המגע, או הטעם, או השם- או את כולם גם יחדיו, ולוותר על הכאב.  

      אולי תהליך הגדילה האינסופי היה קורה חלק יותר.

       

      ובמחשבה שניה..

        30/9/07 14:25:

       

      צטט: שי-כהן 2007-09-30 00:46:30

      יפה

       

      תודה

        30/9/07 00:46:

      יפה

        28/9/07 14:14:

       

      צטט: החתולה המעופפת 2007-09-28 14:07:07

       

      צטט: ronitronen 2007-09-28 13:15:53

      תיאורים חיים וחותכים את בשר הנפש

      מילים חזקות מצליפות בתובנה

      כתיבתך מאלפת מעלפת כל מחשבה תועה!

       

       

      תודה שנתת לי

      לחתוך את בשרך

      שחתוך ממילא.

      תודה שחלקת מחשבה,

      ונתת לאלף.

      והסכמת להיתעלף.

      תודה

      נבוך

      אוף.. את חדה ומהירה!

       

        28/9/07 14:07:

       

      צטט: ronitronen 2007-09-28 13:15:53

      תיאורים חיים וחותכים את בשר הנפש

      מילים חזקות מצליפות בתובנה

      כתיבתך מאלפת מעלפת כל מחשבה תועה!

       

       

      תודה שנתת לי

      לחתוך את בשרך

      שחתוך ממילא.

      תודה שחלקת מחשבה,

      ונתת לאלף.

      והסכמת להיתעלף.

      תודה

      נבוך

        28/9/07 13:15:

      תיאורים חיים וחותכים את בשר הנפש

      מילים חזקות מצליפות בתובנה

      כתיבתך מאלפת מעלפת כל מחשבה תועה!

       

       

        28/9/07 13:08:

       

      צטט: ענתיכ 2007-09-28 10:16:16

      אף פעם לא הרגשתי איך זה להיות באמת בגלות

      והמילים שלך גרמו לי להרגיש את הכאב, לחוש בחום, להיצרב מהקור

      להרגיש את האחיזה בבטן, הסחיטה....

      בואי ילדה, את בבית עכשיו 

      -נשיקה-

      האמנם?

      האמנם את יודעת, גלות מהי, רק דרך מילותיי? אלה רק שאריות כאב יבשות.

      האמנם אני בבית עכשיו? היכן הוא ביתי? "כאן לא אשמע את קול הקוקיה.."

      האמנם לא הרגשת אף פעם גלות מהי? זו לא רק מילה שמקורותיה בחורבן בתים. לא היו לילות לבנים? לא הבטת במראה, זרה לעצמך? לא ראית את חייך מן הצד, שואלת שוב ושוב- "האמנם? האמנם זאת אני? זה קורה לי?"

      הלוואי ולא. אבל חששתני שכן.

      נשיקה ממך היא אף פעם לא מובנת מאליה. כל חיבוק שלך אני נוצרת. אלה- אלה באמת אומרים לי "בית".

      רק רציתי להסב את ליבך- הגלות אינה נחלתי. לפחות לא במובן אליו התכוונתי. אין לי מונופול עליה. היא פוקדת את כולנו. זה כוחה.

      מרק טווין אמר- "האדם הוא החיה היחידה שיודעת להסמיק, ולרוב- יש לה על מה", ואני מוסיפה בעוון יומרני- האדם הוא החיה היחידה, שיכולה להרגיש זרה בביתה, זרה בגופה ולגופה, זרה לבבואתה. וזה חלק מאנושיותה.

      סליחה אם הארכתי לך,

      רק רציתי להבהיר את עצמי,

      את כוונותי.

      הנה אני באה.

       

      נשיקהנשיקהנשיקה

       

        28/9/07 10:16:

      אף פעם לא הרגשתי איך זה להיות באמת בגלות

      והמילים שלך גרמו לי להרגיש את הכאב, לחוש בחום, להיצרב מהקור

      להרגיש את האחיזה בבטן, הסחיטה....

       

      בואי ילדה, את בבית עכשיו 

       

      -נשיקה-

       

        27/9/07 21:54:

      מילות הכאב מפיך הן מעשה אמן

      *

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      החתולה המעופפת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין