הכינוי "מדינה כובשת" כבר הפך לעניין שבשגרה בשיח הציבורי, נראה שהפכנו אדישים למשמע שם תואר זה. אבל יום הזיכרון שהוזכר לאחרונה גרם לי לתהות שמא טיעון זה באמת מוצדק.
לאורך ההיסטוריה מפת העולם התעצבה והשתנתה עקב מלחמות ולא זכור לי מקרה יחיד שבו מדינה הותקפה בניסיון להשמידה, ואיכשהו יצאה עם ידה על העליונה ונדרשה להחזיר שטחים שנכבשו בלחימה. אז מה, שנהיה אור לגויים ונעשה תקדים בעניין זה ? שנראה לכולם כיצד ניתן לעשות חסד עם אוייב מר שמייחל לקצנו ? שוב דבר באמת לא השתנה הרי ברור לכל שאם מדינות האזור היו מאמינים שביכולתם הצבאית לכבוש את מדינת ישראל הם לא היו חושבים פעמיים אלא פוצחים במערכה נוספת.
רמת הגולן ש"נכבשה" ע"י סוריה היתה בשליטת האימפריה העותומנית במשך כ-500 שנים, רק בתחילת המאה ה-20 הועברה לשליטת סוריה, ולאחר כ-עשרים שנה נכבשה על ידינו, כלומר הסורים טוענים בעלות לשטח שהיה בשליטתם כ- 20 שנה בלבד, ואם תשאלו את אזרחי ישראל חלקם הגדול מאמין בכנות שיש להחזיר את רמת הגולן לסורים.
שטחי יהודה ושומרון היו שייכים לירדן שגם לה אני מניח לא מגיע פרס על הניסיון להשמיד אותנו, והם שילמו בשטח שנכבש, בשטחים אלו בזמנו היו מפוזרים כמה כפרים פלסטינים , ובמקום להעביר את הפלסטנאים על גבי חמורים לירדן בערך כמו שקרה בכל שטח כבוש אחר בעולם, השארנו אותם כקוץ בגרון.
משון מה הכיבוש הפך לכינוי גנאי, מעין מילה נרדפת לשם ישראל, כאילו ואנחנו המדינה הראשונה שכבשה שטחים בלחימה ששוב אני מזכיר, לא אנחנו יזמנו כלל,
שלא תטעו, אני בעד לעשות שמיניות למען שלום, אבל בחייאת, קצת הגינות, קצת יושר, לפעמים אני שומע ביקורת כל כך קשה על כך שאנו מחזיקים בשטחי יהודה ושומרון שאני חש ממש אי נחת על כל ששרדו במלחמה, אם פשוט והיינו מושמדים היה הרבה יותר פשוט, לפחות לכמה מאיתנו.
|