המדריך לשבורי הלב ולחולי אהבה נכזבת. יציאה ממצב והחלמה. אילנה בהט.
ראשית, קחו לכם חבילת טישו רכה ונעימה,
או תה צמחים מהביל, קנחו לפני כן את האף ונגבו את הדמעות. מותר לכם לשחרר אנחה קורעת לב מחזכם. יפה. כך נוח יותר.
וכעת בואו נבחן יחדיו את הסימפטומים של המחלה שלכם. אתם תוהים מדוע נכנה את אהבתכם, הנכזבת בינתיים, בשם זה? משום שזוהי בהחלט מחלה. אתם מרגישים רע, אתם סובלים ומתייסרים, אתם בוכים בסתר או בגלוי, יתכן שכואב לכם בלב. זה נראה לכם מצב רגיל? מאוזן? בריא? נכון שלא? זה כמו סוג של שפעת, אבל הדגש שלה הוא רגשי. באמת אתם חושבים שזו אהבה? זו האהבה שכל הסופרים והמשוררים סוגדים לה, מהללים את יופייה, כותבים עליה מחזות, סאגות, שירים? כך חשבתם שתהיה האהבה שלכם? אתם לא חושבים שאהבה קשורה להיותכם מאושרים? האם אתם חווים כעת אושר, או את הפן הנגדי שלו, אומללות, צער, מכאוב? זהו. אז הסכמנו לגבי המינוח. משום שאין זו אהבה, המונח "אהבה נכזבת" גם הוא מטעה. אפשר לקרוא לחוויה בשם מדויק יותר: "כזבזבת" ונוסיף לצידה את שם התואר: "מצויה". כזבזבת מצויה נשמע כמו מונח רפואי, מדעי יותר, נכון? וגם מעלה חיוך. וחיוך הוא התרופה הטובה ביותר לרפא את מצבכם האנוש.
הבעיה שלכם, כשאתם שקועים במצב המייסר הזה, שאתם פשוט שוקעים עד צוואר, ואפילו יותר, ברחמים עצמיים. אתם שקועים באשליות, בפנטזיות, בשקרים וברמייה עצמית. יושבים ליד הטלפון שעות ומצפים שיתקשר. בעצם, היום כבר לא צריכים לשבת ליד הטלפון. אפשר לקחת אותו לכל מקום... מעולם עד כה לא ידעתם שאתם תסריטאים כל כך מוכשרים. (זה הזמן לשקול הסבה מקצועית...). מחברים תסריטים של "אולי", "אולי בכל זאת". כותבים תירוצים לאהוב (או אהובת) לבכם, מדוע הוא לא יכול: להתקשר, להגיע, לסמס, בכלל להיות איתכם בקשר הרצוי לכם. "אין לי זמן". מכירים את המשפט המופלא הזה? משתמשים בו לפעמים?
מה אנחנו, בינינו לבין עצמנו, עם יד הלב ובשיא הכנות שלנו, יודעים על המשפט הזה? נכון: זה קשור ל"סדר עדיפויות". הרי אם אימא שלו חולה, הוא יקפוץ כמו שפן אנרג'ייזר לעזרתה.
אם אבא שלו בבית חולים, הוא יעשה שמיניות באוויר, יעזוב את הישיבה הכי חשובה בעולם, ויטוס אליו. מכל קצוות העולם. וגם את, גם אתה, כשהייתם ממוקמים בראש סדר העדיפויות שלו, או לפחות במקום טוב באמצע, זכיתם לשמוע את קולו, להרגיש את חיבוקו. אין זמן = אין עניין! שננו לכם את החרוז הזה טוב-טוב. הוא יעזור לכם בהתפכחות. כרגע אתם שיכורים מסמי הרגש שאתם מפיקים מהדרמה (=הרדמה...)... מדובר במקרה הטוב שהצלחתם, ולו לזמן קצר, לממש את אהבתכם. ברור שישנם מקרים של אי מימוש הקשר הישר מההתחלה. הסיבה לכך היא, משום שכל הקשר הוא שקר מופלא שנארג בתוך מוחכם שלכם. אתם מחברים את העלילה, תופרים את התחפושות, מעניקים לו את תחפושת האביר על הסוס הלבן
(ואפילו אינכם יודעים אם הוא יודע לרכב על סוסים, אם הוא יודע להניף חרב או חנית, אם הוא בכלל בעל הכישורים המתאימים להיות אביר!). אתם משלים את עצמכם ש"אוטוטו" הדברים ישתנו. לפתע הוא יתאהב בכם. אתם מתחילים לגייס לצידכם כל מיני אמונות (טפלות, שקריות, ועוד). אולי אפילו מתחילים להתפלל.
אבל קופידון, שנעץ בכם באכזריות את חץ ההתאהבות, נמלט. אי אפשר להשיג אותו בשום מקום. (הוא עסוק בנעיצת חיצים בקורבנות אחרים...). אם יש לכם חברים טובים, חברות טובות, אתם עסוקים יומם ולילה בהתייעצות איתם. אתם מתחילים להיות הפרשנים של ההתנהגות (או חוסר ההתנהגות, ליתר דיוק) שלו. "למה התכוון המשורר בדבריו"? מופיע חזור והלוך בשיחותיכם. והחברים שלכם שאוהבים אתכם ורוצים בטובתכם, משתפים פעולה. אם זכיתם בחברים מתקשרים (זה בונוס נפלא), אתם מלאים אותם שיתקשרו לכם על הקשר. אם הם חכמים, הם לא עושים כך... אבל לא תמיד החכמה קשורה לכך...
בכל אופן, בואו נחזור למסכנות שלכם. אתם סובלים, אתם מתייסרים. רגע! אולי אתם גם, לצד זאת, מרוויחים משהו? האם יתכן, רק אולי ובמקרה, ש...יש לכם רווח משני מהמצב? אתם מפיקים משהו מסאת הייסורים שלכם? "לא יתכן!" אתם מתחלחלים מהמצב. עיניכם מגירות שוב דמעות (כמה יש לכם? לא עדיף לשבת ולבכות ליד הכינרת ולפחות ש ה י א תתמלא? )
ומקנחים את אפכם, שכבר אדום, אגב. אתם לא אוהבים שצוחקים קצת על המצב. הבעיה שלכם היא בדיוק כזאת: נפלתם לתהום של רצינות תהומית! אתם לוקחים כל כך ברצינות את עצמכם, את רגשותיכם, את מחשבותיכם (הדמיוניות בעליל, אגב). אתם בטוחים שמושא התאהבותכם הוא בעצם ספק האושר שלכם, נכון? בלעדיו אתם "חצי בן אדם", "חצי נשמה", בסבל אינסופי נוראי. רגע! עצרו את הטירוף! אף לא אדם אחד מוכשר לכך ויש לו תעודה של "ספק אושר"!. האושר הוא מצב פ נ י מ י שרק אתם אחראים לאספקתו הסדירה! אושר אינו "סמים חיצוניים" מכל סוג, כולל לא הסוג של "סם הכזבזבת". הרווח המשני שאתם חווים מהמצב, אם כן, הוא: ריגוש! עניין! חוויה עזה של גוף הרגש, שאולי לפני כן השתעמם, היה בחוסר מעש...
אם כך, אם אתם מנטרלים מעצמכם את המסכות שהן האשליות בהן כיסיתם את האמת מעצמכם, אתם יכולים להגיע למסקנה מעניינת: בעצם, כל מה שחיפשתם, שאתם מחפשים, זה את ה א ו ש ר. משום שהנוסחה: אהבה=אושר היא נכונה! היא האמת לאמיתה. אם כך, אם אתם באי- אושר, דהיינו: סבל, הקש לוגי הגיוני יראה לכם את האמת: אינכם באהבה! אתם שקועים באהבה שקרית ואשלייתית. אתם ב"כזבזבת". אתם מכזבים לעצמכם שזוהי אהבה, אך זהו נחל אכזב חסר מים. ואתם כל כך צמאים למי האהבה..... ברגע שהבנתם שאתם מחפשים את האושר, ברגע שהבנתם שמושא התאהבותכם (קרי: "מחלתכם") אינו ספק אושר מוסמך, ברגע שהבנתם שאתם מחפשים בעצם ריגוש נפשי, עצרו! קחו נשימה עמוקה. נשימה של רווחה. אתם יכולים להיאנח שוב. הפעם אנחה ממקום של הבנה ורווחה. "כשיש דיאגנוזה - יש פתרון". גם זו נוסחה. ומה הפתרון? הפתרון יהיה: לאחר זיהוי של הרווחים המשניים והעובדות המוכחות, לאחר שאתם אמיתיים עם עצמכם, אתם יכולים לצאת מהמצב, אם אתם חשים שמיציתם אותו.... (אולי עדיין אתם בוחרים להישאר במצב ולהיות אומללים. שזה בסדר גמור וזה נפלא. וכדאי לכם לנצל את החוויה הרגשית העזה ולהנפיק מהיצירתיות שלכם אוצרות לדורות הבאים... כתבו שירים, מוסיקה, מחזות, סיפורים, סרטים, ציירו, בשלו, הכינו מטעמי רגש כיד הדמיון הטובה עליכם..
אז כל מה שנדרש לכם זה להבין משהו אחד פשוט מאוד, שחבל שלא לימדו אותנו עוד בגנון: אהבה היא משהו טבעי. משהו שרק אתה יכול להעניק לעצמך. אהבה היא משהו שמקבלים ולא לוקחים (בכוח, במניפולציה, בדמיון...). אהבה היא אושר. אושר הוא מצב חוויה פנימי של מי שבוחר להיות מחובר לאהבה. מי שבוחר לאהוב את עצמו. והכוונה: לקבל את עצמו כפי שהוא, לקבל את חייו כפי שהם, לקבל כל מצב כמות שהוא, ללא מסכות ואשליות.
הצהרות עוזרות לתכנת מחדש את המוח ומשפיעות על כל החוויה הרגשית שלכם. בואו נתחיל עם הצהרת הבסיס: "אני אוהב/ת את עצמי" (ולמי שקשה, להתחיל עם המשפט המקדים: "אני בוחר/ת לאהוב את עצמי". "אני בוחר/ת להיות מאושר/ת!") בכלל, שימוש בקצת הומור (רצוי גם הרבה, אם ביכולתכם לייצר כזה) לא יאפשר לכם יותר מידי ז מ ן לשקוע בדרמה (הרדמה). עם כל הכבוד לדרמות, הן קצת משעממות, לא? (אה, לא. אחרת לא הייתם בהן....). אמרה גם אורית: "עצבות נועלת שערי שמים" שזה ראשית המשפט החכם של הבעש"ט: "עצבות נועלת שערי שמים. תפילה ושמחה פותחות אותם".
אם אתם בוחרים להרגיש טוב, יאללה, תשחררו את העצב ותפנו מקום לשמחה. ממילא העצב הוא דייר שלא משלם לכם דמי שכירות, וגם יוצר בעיות בחדרים של הלב.... איך? נו, זה צריך פוסטים משלו. אפשר בינתיים לאכול פסטה. זה עוזר....
עד כאן הצעדים הראשונים ליציאה מהמצב ולאיחוי הלב השבור. אם עלה ולו חיוך קטן על שפתיכם, נהדר. זה היה הצעד הראשון...... אגב, יש מטופלים שמגיעים אלי, וזוכים לתרפיית הומור כדבעי. כשאתה מחייך וגם צוחק, אז אתה לא יכול להיות יותר מידי רציני ולבכות, נכון?
הייתי איתכם באהבה גדולה ובחיוך,
אילנה בהט תודעת האחד
נ.ב. יש גם צעדים נוספים של זיהוי השיעור, תבניות קארמתיות, שחרור קארמה ועוד... (המשך - יבוא אולי נראה תלוי). תוספת: אושר אינו נמדד בסולם ערכים חיצוני. אושר אינו ניתן להשוואה. אושר אין לקנות בכסף, או להשאיל מהזולת (עם או בלי ריבית). אושר גם לא מתכננים ומתכוונים שיגיע בעתיד.... אושר הינו מתת פנימית אשר באפשרותך להעניק לעצמך כאשר, אך ורק כאשר, תפתח את לבך ותניח לו להרגיש.... אינך יכול לסגור את הלב מהגנה מפני פגיעה, מפני כאב ולצפות כי על ידי הפעולה הזאת של המגננה, תוכל להיות מאושר. אין לך כל אישור לכך. אושר הינו תוצאה של א י ח ו ד מקודש בין הלב והרגש לבין השכל והתודעה. אפשר להגדיר את האושר, כראשי תיבות המרמזות הן על: אהבה ושכל - רגש. משום שהאושר הינו תופעה טבעית, אין צורך להתאמץ להשיגו. משום שהאושר הינו תמיד חוויה של הרגע, של הווה, אין צורך לדמיין את העבר, לדלג במחשבה אל העתיד. אין צורך להשקיע כל מאמץ. להיפך, קל להרגיש מאושר כשאתה מחליט לשחרר את כל מה שמפריע לך להיות מאושר. כדי להרגיש את האושר עליך להיות מחובר לאור נשמתך. עליך לאפשר לעצמך את הרגש. להיות רגוע, להיות ברגע בלי לגרוע מהחוויה. יש לך אישור כ ע ת לשחרר את המיותר ולהיות מ א ו ש ר! |
