אני אוהב טלפונים סלולאריים. הייתי הראשון בארץ שרכש את הפלפון הראשון של חברת מוטורולה. המכשיר הענק הזה ששקל יותר מחצי קילו היה בזמנו סמל סטאטוס, המחיר שלו היה קרוב ל8000 ₪ ודקת שיחה עלתה הון. אבל אני הייתי חייב לרכוש אותו, עד היום הוא ממוסגר ותלוי אצלי למזכרת במשרד.

מאז אני מתעדכן כל חצי שנה בחידושים בתחום הסלולארי כאשר אני דואג שיהיה לי את הדגם החדיש ביותר בשוק. אז אתם מתארים לעצמכם מה הרגשתי כאשר חברת אפל החליטה להוציא לשוק את הגדג'ט היפהפה והנחשק ביותר בהיסטוריית המכשירים הסלולאריים האיפון.

כשאפל הכריזו על השקתו  בחודש יוני 2007 היה ברור לי שאני חייב שיהיה לי אחד כזה. אני יודע שזה מצחיק לשלם 1000 דולר על טיסה ועוד 1000 על מלון כאשר המכשיר הזה עולה רק 400 דולר אבל הייתי מוכן לעשות הכול  כדי שהוא יהיה ברשותי. חודשיים אחרי השקתו עליתי על מטוס לניו יורק.

נחתתי בשדה התעופה קנדי, בשעה חמש  בבוקר. כשיצאתי  מהטרמינל עליתי על המונית הראשונה למנהטן, נתתי לנהג את כתובת המלון ונרדמתי. התעוררתי אחרי ארבעים דקות כשנכנסנו למנהטן.

ערפילי הבוקר החלו להתפזר וניו-יורק  באור הבוקר הרך נראתה מדהים מבעד לחלונות המונית. הושטתי את יד לתיק הגב שלי כדי להוציא את המצלמה הדיגיטאלית ולצלם את העיר המתעוררת, כאשר הבחנתי שעל המושב שלצידי מונח לו טלפון סלולארי יפהפה בצבע לבן ושחור כשסמל התפוח הנגוס מוטבע על גבו.

לא האמנתי שיש מישהו בעולם שיכול לשכוח איפון במונית, בסולם החטאים שלי זו הייתה עבירה שהעונש עליה הוא מאסר עולם עם עבודת פרך. כשהמונית עצרה מול בית המלון שלי. החלטתי לשאול את הנהג הפקיסטני של מי האיפון, אבל המטומטם הזה חשב שאני רוצה לתת לו את הטלפון במקום תשלום וצעק עלי באנגלית only dollars, only dollars, אז שילמתי לו ויצאתי מהמונית עם האיפון ביד.

כמעט שכנעתי את עצמי שהאיפון שלי. אבל כשחשבתי איך הייתי מרגיש אם לי זה היה קורה, לא היו לי ספקות מה עלי לעשות. פתחתי את תפריט אנשי קשר  באיפון וחיפשתי אם כתוב שם: בעל, אבא או אימא. אימא הייתה שם וב10 בבוקר צלצלתי.

"הי ג'ניפר" ענה לי קול נשי. שלום אמרתי שמי אסף, מצאתי את האיפון של ביתך במונית שהסיע אותי משדה התעופה למנהטן האם את מוכנה להגיד לה שתתקשר לפלפון שלה כדי שנתאם החזרה"?

"כמובן" ענתה, "היא בוודאי תיצור איתך קשר בהקדם".

בארבע אחר הצהריים האיפון צלצל והשמיע את תחילתו  של השיר fix you  של להקת coldplay שיר שאני מאוד אוהב. "הי" שמעתי קול צעיר ועייף בטלפון "אמא שלי אמרה לי שמצאת את האיפון שלי אתה לא יודע כמה אני אסירת תודה לך, אני חולה על גדג'טים כדי לקנות אותו הייתי צריכה לוותר על כמה ארוחות טובות".  היא נתנה לי את הכתובת שלה שתי רחובות מהמלון שלי דירה מספר 12 וקבענו שאבוא אליה  בשמונה בערב.

בבנין ישן עליתי במדרגות חורקות לקומה העליונה, דפקתי על דירה מספר 12. כשהדלת נפתחה פגשתי בפעם הראשונה את ג'ניפר. מבטה העייף, השיער הסתור, הפנים חסרות האיפור והג'ינס הפשוט, הסגירו את העובדה שהיא סיימה 12 שעות במשמרת בוקר במקדונלד ולמרות זאת היא הייתה פשוט יפה. היא גרה בלופט, בפינת החדר ליד החלונות עמדה מיטה זוגית פשוטה שעמדה על רצפט לינוליאום זול, כזה שמוכרים ברחוב בוגרשוב בתל-אביב בשישה שקלים למטר ומקרר ישן שטרטר בלי הרף.

כשהחזרתי לה את האיפון ניצת האור בעינה. היא אמרה לי שהיא חייבת להודות לי ושלא תקבל לא כסירוב והזמינה אותי לאכול נקניקיה בלחמנייה ליד הבית שלה, זה כל מה שהיא יכלה להרשות לעצמה להוציא באותו הזמן.

כשאכלנו שאלתי אותה אם תסכים לבוא איתי לקנות איפון סיפרתי לה שבאתי במיוחד מישראל לקנות אחד זה מאוד הרשים אותה, "אתה יודע" היא אמרה לי "אף אחד בניו יורק  לא היה מחזיר לי אותו בחזרה. האמן לי  וכן,  בשמחה היא תבוא איתי לקנות איפון".

קנינו יחד את האיפון שלי ובמשך שבועיים שהייתי בניו יורק לא נפרדנו, למרות משמרות העבודה הארוכות שלה, ג'ניפר מצאה זמן להיפגש איתי. הזמנתי אותה להופעות, טיילנו יד ביד ביחד בסנטרל פרק, אכלנו יחד נקניקיות והתאהבתי.

בסוף השבוע לפני שחזרתי לארץ, ג'ניפר אמרה לי שהיא רוצה להכין לי הפתעה, היא אספה כסף ללימוזינה שתיקח אותי למקום מאוד מיוחד בניו יורק שם היא תחכה לי.

ביום שישי בשש בערב חיכתה לי לימוזינה לבנה ארוכה ומפוארת בכניסה למלון. להפתעתי את הדלת ללימוזינה פתח לי הנהג הפקיסטאני שלקח אותי משדה התעופה קנדי שבועיים קודם לכן. הוא כיסה את העיניים שלי בבד שחור ואמר לי באנגלית שוטפת  it’s a surprise "זו הפתעה", נסענו במשך שעה עד שחשתי את המכונית סוטה מהכביש, מאיטה את מהירותה ונוסעת על חצץ.

כשהדלת נפתחה הסרתי את כיסוי העיניים. עמדתי מול טירה בת שלוש קומות על שטח של לפחות חמישים דונם בכניסה לטירה עמדה ג'ניפר עם חיוך ממזרי על שפתיה. היא חיבקה אותי ונשקה ברכות על שפתי והכירה לי את הוריה.

"אתה זוכר שאמרתי לך שאף אחד בניו יורק לא היה מחזיר לי את האיפון ולא האמנת לי? " שאלה אותי ג'ניפר, "כן", אמרתי לה.  "אז הסיבה לכך היא  שרציתי להכיר מישהו אמיתי, שהכסף שלי לא יסנוור אותו, אז עשיתי למועמדים מבחן קטן. שמתי במונית של סאלם הנהג שלנו איפון, הגדג'ט הכי נחשק בעולם. רציתי לראות אם הגברים יעמדו בפיתוי ויחזירו לי אותו".