כמה אף פעם לא מספיק לנו...

לפני שבועיים התייצבתי בירושלים לעת ערב, לכבוד הלהקה המוכשרת "הדג נחש"...חוויה מרומת רוח בהחלט. בעיקר בגלל האהבה המאד גדולה שנתן הקהל הירושלמי אבל גם בגללם, הם חבורה של אנשים מוכשרים שהולכים עם האמת עד הסוף...

אחד השירים המעולים, "לא מספיק"....כמה נכון, כמה מדויק...

כמה אנחנו אף פעם לא מסופקים, חיים בחסר רוב הזמן, שוכחים להתרכז ביש, ממאנים לראות כמה גדול הוא, מתעקשים להתמקד בכל מה שחסר...כמה לא מספיק לנו כל הזמן..

ימימה אמרה שזה הרצון המופרז, הרצון ליותר טוב תמיד, כאילו שם בחוץ יש אחר טוב יותר.

עבודה טובה יותר, בן זוג טוב יותר, חברים טובים יותר, יותר יותר ויותר...
כמה יותר? יותר...לא ברור מתי יספיק לנו...כנראה אף פעם.

אם היינו עוצרים בכל פעם שמחשבה כזו פולשת, המחשבה על החוסר, ומתמקדים רגע בכמה יש לנו, והיש כל כך גדול!

תחושה של רווחה אז היתה תופסת את מקום המחשבה העמוסה, זו שרוצה להספיק יותר, למהר, להגיע, להשיג...

מעייף לא?

לאן כולם כל כך ממהרים? מה נשיג שירום לנו לתחושה טובה באמת ולא רק לרגע אחד קטן של סיפוק?

ימימה אמרה: השגות גשמיות לעולם לא יתנו לנו את מה שיתנו לנו ההשגות הרוחניות...אוף כמה שהיא צודקת!

איזה אור אז חודר אלינו, ממלא ומעיף אותנו....

העייפות שלנו מקורה כמעט תמיד מנבכי הנפש, זו הרוצה תמיד למשוך אותה מטה, אל לנו ללכת לשם...לא מחכה שם כלום, ממש כלום...

לעומת זאת, אם נתמקד ברוח, בטוב, היש בנפלאות הקיום הזה, כל כך הרבה יש לנו...

שמחה ממלאה אותנו, אז תשמחו ! מה אכפת לכם....