כותרות TheMarker >
    ';

    יצאתי לאכול, תכף אשוב

    מרחב אישי על חוויות קולינריות
    עוד כתבות גם באתר שלי - http://mirabelle.co.il/
    ***
    הפקקים - מזכרת מביקור טעימות ביקב ססלוב; הירקות - משוק האיכרים ברעננה
    ***
    I rest my case

    זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו / קפה פול וסיפור

    28 תגובות   יום שישי , 23/4/10, 20:47

    בוקר. יפו. פסענו דרומה ברחוב יפת המתעקל לו לאיטו. בעצם, הכל איטי פה בשעות הבוקר. ישן מתערבב בחדש, ערבית בעברית. לבנט. וברחוב יפת 142 (קרוב לרחוב מנדס פראנס) מצוי קפה פול.

     

     

    ביום שישי לפנות ערב בואכה שבת מתקבצים בו צעירים ומבוגרים, מקומיים ותיירים, עשירים ועניים, מי לקרוא עיתון, מי לשתות גזוז בטעמים, מי לשתות קפה ולאכול עוגייה, ומי להתעדכן בחדשות המקומיות. גם דיירי המדפים של הקפה מגוונים: אוסף מקינטות, מכונות קפה, סיפולוקס, מכונת תפירה עתיקה, כוסות אספרסו, מסננים לתה, פולי קפה לטחינה.

     

    וגם בבוקר קפה פול הוא מפלט שקט מהרחוב המהביל. ליתר ביטחון, וכדי שלא יטרידו המטרידים בשאלות שהתשובה עליהן ידועה מראש, הוצב שם שלט על הקיר מול הכניסה: "אין נס קפה".

     

     

    אנחנו יושבות, מדברות עסקים, נהנות מגזוז (כל כך רטרו) ולאחריו אספרסו. בביקור אחר טעמתי מהעוגיות הטובות שאופים במקום ומחוסלות במהירות. לצידנו ישבו שתי תיירות צעירות שאכלו בהנאה רבה ארוחת בוקר.

     

     

     

     

    פתאום הוצפתי זיכרונות.

    זה היה לפני שנים. סיימתי פגישה ביפו. יצאתי לרחוב יפת ופסעתי כעשרים מטרים (שנדמו לקילומטרים בגלל התיק הכבד) עד לתחנת האוטובוס. ילדונת חייכה אליי כשעברה לידי, חייכתי חזרה. בחיוך היא חשפה פה ובו שיניים חסרות, שיני חלב.

     

    אחרי כעשרים דקות של שיממון תחבורתי, עברה מונית. עצרתי אותה. 

     

    הנהג, יפואי, עשה סיבוב בכל יפו תוך שהוא מסביר לי את ההיסטוריה של הבניינים הישנים. היה מאלף. כמעט לכל בית הצמיד סיפור: כאן היה בית חולים מתקופת המנדט; שם - מנזר; הקולנוע הראשון ביפו - "אילת", סגור מזמן; כאן שוק כזה ושם שוק אחר; והנה - פה כדאי לקנות אדמות מינהל ולהקים בניינים לזוגות צעירים ולייהד את יפו. "קדימה, למה את מחכה? יש לך קרובים בממסד?" הוא שואל. "לא" אני עונה. "חבל" הוא מתאכזב ומתעקש: "אבל את תדברי 'איתם', נכון?"

     

    אחרי כעשר דקות נסיעה צפונה, קלט הנהג ששכח את הטלפון הנייד שלו אצל שותפו 'הישן'. "אל תדאגי, זה בדרך". אחרי נסיעה קצרה עצרה המונית ליד פחון ובו עצים מעובדים, מֶפסלת, מכונה לעיצוב העץ שאין לי מושג איך קוראים לו והמון חתיכות עץ מפוזרות. היו גם כמה מוצרים מוגמרים (מוטות למעקה עץ, רגליים לשולחן, כיד הדמיון הטובה).

     

    הנהג הראה לי בגאווה את יצירותיו של שותפו לשעבר. אני שותקת. הוא אוסף בהתלהבות כמה דוגמיות ונותן לי: ריבוע עץ, התחלה של רגל של משהו לא ברור (כסא? שולחן? ארון?) ומין כוסית עם חור בתחתית. שלושה עצמים בלתי שימושיים בעליל. לקחתי.

     

    ואז השתתפתי בעידוד הפעיל של נהג המונית את השותף לשעבר שלא ללכת ברגל מיפו לבת ים ולבוא איתנו במונית. אחרי כמה הפצרות ושכנועים התרצה השותף לשעבר והסכים. בינתיים המונה רץ כמו משוגע. כשנכנסנו כולנו למונית, הערתי על כך לנהג. הוא מייד התנצל, איפס את המונה ושאל אותי: "כמה את רוצה לשלם?". אמרתי לו שהנסיעה במונית ליפו עלתה לי 20 ₪, אז נראה לי סביר שחזרה בפקקים, כולל מדריך תיירותי, יעלו 25 ₪. הוא ניסה להתמקח קצת, אבל נכנע (נפש של אמן כבר אמרתי?).

     

    במשך כל הנסיעה התווכחו השניים  -השותפים לשעבר -  כאילו היו עדיין נשואים. זה מנסה לשכנע (באהבה) את האחר לעזוב את עסקי המוניות, שלא רואים בהם כסף, ולחזור לעסקי העץ שמכניסים הרבה. והאחר מנסה לשכנע את הראשון לעזוב את העץ ולהצטרף לעסקי המוניות. והכל מתובל בקינטורים הדדיים, תוך שמעת לעת הם מגייסים אותי לצידם. "נכון?"; "נו, מה את אומרת?"; "ברור שאני צודק, לא?"; "אם יש עושר אז יש אושר, לא כך?"

     

    הגענו עד לנישואים. "מסכן מי שיתחתן איתך" העיר לי בכובד ראש הנהג. "אני דווקא סבורה שהוא יהיה בר-מזל; הוא יתחתן איתי". "כן, אבל מה יקרה אם הוא ישתכר פחות ממך?" "מה יקרה? כלום." ואז גייסתי את ידיעותיי הפמיניסטיות להנחתת-מחץ: "הרי הכל נובע ממוסכמות חברתיות מטופשות. מי קבע שדווקא הגבר צריך להשתכר את המשכורת הגבוהה במשפחה?". הנהג ממש לא התרגש: "בסופו של דבר זה יתסכל אותו ותיפרדו".

     

    יופי. בהבל פה כבר הפכתי לגרושה. וכגרושה טרייה, הציע לי הנהג את חברו האמן, שגם הוא גרוש ומעדיף קשר עם גרושות. "את יודעת, כאלה שכבר היתה להם מערכת יחסים ארוכת-טווח בעבר". שיתפתי פעולה: "למה לא?". תכף ומייד נהג המונית התעשת: "אבל את לא תרצי בעל אמן, נכון?". ושוב חזרנו למעגל השוטה. או אז החל האמן, נגר-העץ, לדבר בשבחו-שלו. לדבריו, הוא מעוניין לעשות כסף כמה שיותר מהר, כי הכסף הוא מה שחשוב בחיים, וזה גם המרשם לשמחה, הנאה ואושר בחיים. כשאין כסף, הנישואים מתפרקים. "מניסיון".

     

    ואז שקע הנהג בהגיגים: "וכי מהם נישואים?: ארבעה חודשים (אני סופר גם את ירח הדבש) יש התאהבות, ואחר כך זה התרגלות. השניים מתרגלים לישון אחד עם השני, מתרגלים לחיות ביחד ומכוח ההרגל נשארים יחד. עד שנגמר הכסף ויום אחד מגלים ששונאים. זוהי כל התורה על רגל אחת." (ליתר דיוק בישיבה על התחת).

     

    כשהגענו לאזור רחוב לינקולן, הייתי אני צריכה להסביר לנהג המונית איך להמשיך ולנסוע. הרחובות בתל-אביב מבלבלים אותו והוא לא מסתדר כל כך טוב בנוף האורבאני. באחד הרמזורים ניסה לעצור אותנו נוסע פוטנציאלי - איש עסקים צעיר אך עצבני ונמהר - "מגיע לבורסה?" הנהג הסתכל עלי בתחנונים. מצטערת, אמרתי, אנחנו למקום אחר.

     

    חזרתי עייפה למשרד, אחרי שנפרדתי מידידיי החדשים והבטחתי לשמור על קשר. במשרד הכול היה כרגיל, ועכשיו גם היו לי שלוש חתיכות עץ בלתי שימושיות להחריד.

     
    ________________________________
    © יצאתי לאכול תכף אשוב, מירה-בל גזית  

    * התמונות של יולה זובריצקי המוכשרת

    ** פורסם גם באתר MiYu 

    *** גילוי נאות: שילמתי את החשבון ולא תוגמלתי - בכל דרך שהיא - על האזכור.
    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/4/10 00:09:

      צטט: * חיוש * 2010-04-29 19:38:12

      מירה מתוקה שלי

      חזרתי עם כוכב ענק בעבורך

      חיה

      *

       תודה רבה חיה ושיהיה לך סופ"ש מקסים!

       

        29/4/10 19:38:

      מירה מתוקה שלי

      חזרתי עם כוכב ענק בעבורך

      חיה

      *

        29/4/10 06:44:


      מירה מתוקתי

      נבוךסליחה מירה'לה שלי על תגובתי המאוחרת

      והלינק לפוסט זה ניטמע אך נישמר בים הדואר שלא פתחתי מאז המעבר

      אני כתושבת יפו לשעבר ( עד נישואיי) אהבתי את סיפורך מאוד

      ניזכרתי בשכנים החביבים וטובי הלב שגרנו אני והוריי - במחיצתם

      ואני רגלי הייתי מטיילת מביתי ועד לשוק הפישפשים ועד לנמל יפו

      להביט בסירות שבמזח ולחלום שאחת מהן תהיה שליקריצה

      חחחח כמו הנהג המסכן גם אני כיום הולכת לאיבוד ברחובות תל-אביב

      ואינני מעיזה עם ריכבי להגיע לשם.....

      יקירתי תודה על פוסט כתוב מעניין - כהרגלך בקודש הכתיבה

      אומנם לא היה בו הגירוי לאיזה מאכל מתוק

      אך גירית את זיכרוני ואני נדדתי בזכותך לשנות ילדותי

      מירה'לה יקירתי אשוב בצאת הכוכבים לבקרך ולהעניק לך כוכב

      למרות שאת בעיניי הכוכבית האמיתית מאז ומתמיד

      אז לבינתיים קבלי מידיי פריחה

      אוהבת המון

      חיה

      http://www.Bong.co.il/images/882773379337.JPG

      http://www.Bong.co.il/images/882773379337.JPG

      http://www.Bong.co.il/images/882773379337.JPG

        28/4/10 19:33:

      צטט: Mirabelle Gazit 2010-04-28 19:32:08

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-04-28 17:59:42

      כמעט כל נהגי המוניות שאני מכירה הם מספרי סיפורים  טבעיים..

       

       רק שלא תמיד יש לנו חזק וסבלנות להקשיב להם...

       

      צ"ל חשק.  

      :-) 

       

        28/4/10 19:32:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-04-28 17:59:42

      כמעט כל נהגי המוניות שאני מכירה הם מספרי סיפורים  טבעיים..

       

       רק שלא תמיד יש לנו חזק וסבלנות להקשיב להם...

      כמעט כל נהגי המוניות שאני מכירה הם מספרי סיפורים  טבעיים..
        28/4/10 17:47:

      צטט: המשווק 2010-04-28 14:49:48

      אין מה להגיד הסיפור מרתק מהתחלתו ועד סופו, ומשתיית אספרסו לנסיעה במונית והברבורים בין האומן לחברו מרתקים, אני מקווה נשמע ממך עוד בקרוב והרבה.

      באהבת בלוגר

      הדר גרד

       

       תודה רבה הדר, מוזמן ללכת אחורה ולקרוא עוד סיפורים אישיים.

        28/4/10 17:46:

      צטט: צזר 2010-04-26 13:58:22


      יפה מאד!!

       

       

      תודה רבה :-)
        28/4/10 17:45:

      צטט: צביקה עמית 2010-04-28 12:33:07

      את מספרת מוכשרת. יופי

       

       וואוו, צביקה, ממך זו מחמאה אדירה. חן חן :-)

        28/4/10 14:49:

      אין מה להגיד הסיפור מרתק מהתחלתו ועד סופו, ומשתיית אספרסו לנסיעה במונית והברבורים בין האומן לחברו מרתקים, אני מקווה נשמע ממך עוד בקרוב והרבה.

      באהבת בלוגר

      הדר גרד

        28/4/10 12:33:
      את מספרת מוכשרת. יופי
        26/4/10 13:58:

      יפה מאד!!
        25/4/10 22:31:

      צטט: david casirer 2010-04-25 19:28:43

      רק לך קורה שנסיעה סתמית במונית הופכת לסיפור של גרסיה מארקס (:

      אם אני כבר נוסע במונית (בדרך-כלל הם סתם "חותכים" אותי בכביש), הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע זה את הבירבורים של הנהג...

       

      הנהג תפס אותי ביום טוב. בדרך כלל אני ממש לא קואופרטיבית :-)

       

        25/4/10 19:28:

      רק לך קורה שנסיעה סתמית במונית הופכת לסיפור של גרסיה מארקס (:

      אם אני כבר נוסע במונית (בדרך-כלל הם סתם "חותכים" אותי בכביש), הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע זה את הבירבורים של הנהג...

        25/4/10 14:26:

      צטט: ד ר ו ר 2010-04-25 10:52:22

      כמו  להיות  שם  איתך,

      בנסיעה  ההיא  עם  הנהג

      ההוא  ועם  החבר האומן

      ועם  כמה  חתיכות  עץ  שאני

      בטוח  שתמצאי  להן  שימוש..

       

      בינתיים עברתי משרד, וזרקתי על הדרך את חתיכות העץ הנוראיות האלה חיוך 

       

        25/4/10 14:25:

      צטט: יונה הגדול 2010-04-25 10:01:46


      אהבתיחיוך

       

       

      קריצה
        25/4/10 14:23:

      צטט: wishingwell 2010-04-25 07:35:56

       

       

       

      תמיד מעניין ומהנה לקרוא אותך.

       

       

      רותי.

       

       תודה רבה, רותי :-)

        25/4/10 10:52:

      כמו  להיות  שם  איתך,

      בנסיעה  ההיא  עם  הנהג

      ההוא  ועם  החבר האומן

      ועם  כמה  חתיכות  עץ  שאני

      בטוח  שתמצאי  להן  שימוש..

        25/4/10 10:01:

      אהבתיחיוך
        25/4/10 07:35:

       

       

       

      תמיד מעניין ומהנה לקרוא אותך.

       

       

      רותי.

        25/4/10 03:17:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2010-04-25 00:12:27

      רק בישראל, נהג המונית מגרש אישה לא שלו, סיפור מעניין.

       

       היי יעל, הפעם, מבלי לשים לב, "גלשתי" לתחום העיסוק שלך :-)

        25/4/10 03:17:

      צטט: ששת שצ 2010-04-24 23:29:53

      אוי יפו יפו למה את עושה לנו את זה

       

       :-) זה די קרוב אליך... קפוץ בהזדמנות

        25/4/10 00:12:
      רק בישראל, נהג המונית מגרש אישה לא שלו, סיפור מעניין.
        24/4/10 23:29:
      אוי יפו יפו למה את עושה לנו את זה
        24/4/10 21:36:

      צטט: אמנון שלמון 2010-04-24 21:20:42


      אהבתי את הפוסט!

       

       תודה רבה אמנון ושבוע טוב לך! 

        24/4/10 21:20:

      אהבתי את הפוסט!
        24/4/10 20:31:

      צטט: דיקלה5 2010-04-24 18:33:04

      מירהבל המופלאה...

      איך הגזוז הטעים הזה משתלב יפה בסיפור המונית...

      כך שהתאורים שלך נקראים בשקיקה...

      רק בבקשה תכתבי יותר...

      לך*

       

      איזה כיף לקבל כזו תגובה :-) חן חן דיקלה 

       

        24/4/10 18:33:

      מירהבל המופלאה...

      איך הגזוז הטעים הזה משתלב יפה בסיפור המונית...

      כך שהתאורים שלך נקראים בשקיקה...

      רק בבקשה תכתבי יותר...

      לך*

      ארכיון

      פרופיל

      Mirabelle Gazit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין