זה התחיל בגשם..הגיע לפתע מתוך השמיים האפלים אשר עטפו אותנו בדרך דרומה..מפל זועף ונזעם של טיפות טרופיות שמנמנות ומתנפצות
הרוח לא איחרה להגיע,שורקת וחולפת..
הים החל מתרומם..גלים קצרים ההולכים וצוברים גובה,כבר לא ניתן לראות את מתזי הקצף המלוח..רק להרגיש במגעו הקפוא
ובטעמו .
זו הייתה יאכטה פרטית..המנטה ריי..הבעלים הייתה בתו המפונקת של ראש עיריית בירמינגהאם..ספינה משובחת ויפייפיה בעלת מנוע קמינגס אמין וידידותי,קבינות מדוגמות,מטבח חלומי,דגל של האי מאן וזוג בעלים בלתי נסבל.
יום קודם , ביקש ממני הגדול להפליג לשארם עם זוג וכמה צוללים,הבעלים הוא הסקיפר,וצוות אין.
הדולרים קרצו ולמחרת הגעתי למעגן הפנימי מקום בו עגנה הספינה..לפנות ערב שיחררנו חבלים ויצאנו דרומה.
כאשר החלה הסערה היינו כשבעה מיילים מהכניסה לנמל שארם אל-שייח', לא הרבה לפני הזריחה..אולם העננות הסמיכה
אשרמעלינו אשר הרתה את הגשם העז שהוטח מטה בעזרת הרוחות המייללות מנעו בכל מקרה סיכוי כלשהו לאור ולו קלוש אשר יסייע לנו להגיע אל הכניסה הקטנה לנמל.
הפתח הופיע בבירור על מסך המכ"ם אולם השוניות הרעבתניות אשר התפרשו משני עברי הכניסה..לא !
והספינה הטלטלה מעלה מטה בצורה חולנית,החרטום הצביע רגע אחד דרומה ובמשנהו בכיוון צפון מערב..
הסיפונים היו נקיים מחפצים מיותרים,וכל היתר היה קשור ומקובע היטב..עשיתי זאת עוד בדרך.
הבעלים היה בקוק-פיט,לבן ,עור פניו מתוח כמו קלף,היין העודף אשר שתה בארוחת הערב עשה גם הוא את שלו..ויציבותו באותו רגע לא הייתה דבר אשר יכל להתפאר בו..
ביקשתי ממנו להסתובב ולהפנות את החרטום אל מול הגלים,ואמרתי לו שאני לוקח אחד מהאורחים ,אני מוריד את הזודיאק ואוביל אותו בעזרת פרוז'קטור אל המעגן פנימה.
הוא הנהן בראשו כמו ילד קטן..יס ..רייט..דו דאט מאן..גאד בלאס יו מאן..
ירדתי למטה,היכן שישבו ארבעה גברים ,אורחינו,בריטים גם הם ,אולם מעט יותר נעימים,לא הספקנו להתמנגל במיוחד במשך הלילה,אולם הם היו בסדר
כאשר הופעתי ושאלתי מי מוכן להתנדב לבוא איתי להחזיק פרוז'קטור הייתה נכונות ואפילו התלהבות מצד כולם,
בסוף הוחלט שבחור שהם קראו לו סקאוס (מאוחר יותר הסביר לי שסקאוס הוא כינוי לאיש ליברפול)יוצא איתי
ביקשתי אותו ללבוש חליפת סערה..להתפלל..סתם..ולצאת לאפט
יצאתי חזרה והגעתי בזהירות לסיפון הירכתיים שם הייתה קשורה הזודיאק על שני סטנדים גבוהים.
בעזרת הווינץ' הנמכתי את הסירה עד מעט מעל המים,ביקשתי מסקאוס שיביא את הפרוז'קטור הידני מהקוק-פיט .
הוא חזר..קפצתי לסירה,פיניתי מקום לסקאוס,וביקשתי מבעלת הבית שהייתה תחת למחסה הדק האחורי שתוריד את הסירה לתוך המים
היא ניגשה לווינץ' ולחצה,מיד התחלנו לחוש את חבטת המים תחתינו
הסירה התנודדה כמטורפת,סקאוס ואני היינו מאובטחים בחבל דופן,ואני הנעתי את מנוע המרקיורי בעל 75 כוחות הסוס
הגברת שחררה את חבל החרטום לידי סקאוס ואני נתתי פול קדימה מתחת לרוח כאשר גוף הספינה מגן עלינו..אולם לא לאורך זמן,
מיד כאשר יצאנו ממחסה הרוח הכה בנו משב אשר כמעט והפך אותנו..כמעט ,הפנתי מעט חרטום לגלים והתחלתי לזגזג,תוך שאני צורח לסקאוס להאיר לסירוגין קדימה לעבר הצוק
בצדו המזרחי של הנמל כדי שאוכל לכוונן עצמי,ואחורה לעבר הספינה כדי שהדפוק שמשיט אותה ידע לאן לנוע..
סקאוס היה באקסטזה..בחור אמיץ ומשוגע,וכך התקדמנו..ימינה ושמאלה..לאט אבל בטוח,
אורות הניווט של הספינה היו אחרינו ובמהרה חלפתי על פני הפתח כאשר כחמישים מטרים אחרי מגיעה הספינה,הגעתי למרכז הנמל וחיכיתי,
בקשתי מסקאוס לקחת את ההיגוי והוצאתי מדופן הזודיאק מכשיר קשר,הודעתי לדפוק שאני צריך באוליין..חבל חרטום כדי להיקשר לבויה אשר צפה לא רחוק מאיתנו ליד הרציפים
ומיד אחר כך אעלה כדי שנזרוק עוגנים,ביקשתי שיאט בכיוון אליי וכך הוא עשה
אספתי את החבל העבה אשר הוטל אלי וסקאוס התקדם לאט לבוייה,חיברתי שאקל גדול וחזק בין החבל לבין הטבעת שבראש הבוייה וביקשתי מסקאוס להחזירינו לספינה
עליתי לקוק-פיט ..הוא היה שם עם וויסקי ושתי קוביות קרח בידו,חיוך מרוח על פניו,הבנתי אותו..
ביקשתי אותו להטיל שני עוגני חרטום,ליתר ביטחון..בנוסף לחבל החרטום,סיימנו את המנוורה,הטלנו,נקשרנו בירכתיים,והורדנו גנגוואיי.
קצין מצרי בליווית אישה באזרחי עלו לביקורת דרכונים,הגשם המשיך לרדת ללא הפסקה.
ירדתי להתקלח ולייבש עצמי,חשתי כמו אחד מהחולדות הרטובות תמידית אשר הייתי רואה בין הסלעים הגדולים של שוברי הגלים בחוף ילדותי.
לאחר המקלחת ישנתי..שעות..היינו תקועים בנמל לפחות עד למחרת בבוקר..תכננתי למצות את הרגע
בערב התגלחתי..התבשמתי..ויצאתי לקרוע לשארם את הצורה..